בואו נהיה קצת מציאותיים

[כרמית.]

בואו נהיה קצת מציאותיים

הגיע הזמן ל-Reality Check בפורום הזה, ובכלל בקהילה הפגנית בישראל. אני מודה לטל שהרשה לי לכתוב את ההודעה הזאת בפורום, ומודיעה מראש שהדברים שאני הולכת להגיד כאן לא יהיו נחמדים. כל מי שנפשו רכה מדי, אני מתנצלת מעומק הלב, אבל אני מרגישה כמו אמא שנותנת לילד הקטן שלה סטירה על היד אחרי שהוא ניסה להכניס אותה לתוך תנור לוהט. לטובתכם. בחיי שלטובתכם אני אומרת את זה. וגם קצת לטובתי. אז אולי תבכו קצת, ותחשבו שאני אמא מניאקית רעה ומגעילה, אבל כל עוד לא תקבלו כוויות, מבחינתי זה בסדר. אתמול בערב קיבלתי קישור לשרשור של ארדן (Rainbird) "אחיי ואחיותיי לדתות הפאגאניות". קראתי אותו, גילגלתי עיניים ורציתי להמשיך הלאה בעיסוקיי לאותו ערב (להזכירכם היה ליל ירח מלא. היו לי תכניות קצת יותר מעניינות מאשר לגלוש בתפוז). אבל משהו הטריד אותי. הטרידה אותי ההודעה של אילן (כוכב השחר) שמשהו בשרשור לא נראה לו. אילן ואני חלוקים בכמה דברים, אבל אני סומכת מספיק על האינטואיציה שלו, שאני מכירה כבר הרבה שנים, כדי לעצור לרגע, ולחשוב פעמיים. אז הלכתי וקראתי את השרשור עוד פעם, ועוד לפני שארדן הודה שהשרשור מפוברק הבנתי בדיוק מה הולך, וגם למה. לא רק את האינטואיציה של אילן אני מכירה הרבה שנים, אלא גם את ההתלהבות הטבעית של ארדן. גם הרבה שנים אני מכירה את הקטה, ומה היא עושה לאנשים, במיוחד אנשים שהיא אוהבת. כבר אז התחלתי להתעצבן, אבל כאמור ליל ירח מלא, אז דחיתי את ההתעצבנות לאחר כך. והנה הגיע אחר כך. Party time. נתחיל במבזק חדשות קצר: במדינת ישראל 2005 אין חופש דת לפגנים. אני חוזרת, והפעם לאט, כדי שמי שזה לא חילחל למוחו, יבין בכל זאת: ב מ ד י נ ת - י ש ר א ל - א י ן - ח ו פ ש - ד ת - ל פ ג נ י ם. הפורום בתפוז, המפגשים הפגניים מיסודו של ג'סטין, הקורסים שנפתחים מדי פעם באיצטלה של מיסטיקה, הטקסים של הרוח הגדולה שגם הם חצי פגניים חצי מיסטיקה, הנוכחות באינטרנט, אתר האינטרנט שלי אולי גם כן - יוצרים אשלייה של חופש, ונוכחות, ועוצמה. אבל זאת רק אשלייה. תעתוע. שיגיון. אין לכם חופש. אין לכם נוכחות בחברה הישראלית. אין לכם עוצמה. אם אתם חושבים שיש לכם, אז אתם טועים ובגדול, ואם אתם פועלים מתוך אמונה שאתם יכולים לנצח את המערכת בזכות חופש הדת והנאורות כביכול של החברה הישראלית, אתם תמצאו את עצמכם בצרות צרורות מתישהו.

 

[כרמית.]

המשך א'

העובדות היבשות: מדינת ישראל מכירה בעדות דתיות שהגישו בקשה רשמית לממשלה להיות מוכרים, עברו תהליך ארוך מאוד של מבדקים, הסכימו שהמדינה תתערב להם בכל מיני דברים (כמו מינוי אנשי דת, אדמיניסטרציה, תקציב, ניהול ספרי חשבונות), וקיבלו מעמד חוקי מבית המשפט. בתמורה, הדת שקיבלה אישור יכולה לחתן אנשים בצורה רשמית ואחר כך אותו זוג יכול להירשם במשרד הפנים כנשוי, הם יכולים לערוך טקסי קבורה ולוויה, לערוך גירושין על פי הדת, לקבל תקציבים ועוד כל מיני זכויות חוקיות. מדינת ישראל גם מכירה בעדות דתיות שלא הגישו בקשה רשמית, אך קיימות במדינה עשרות שנים, והפגינו נוכחות בחברה הישראלית משך עשרות שנים, ויש להם טקסים ועקרונות דתיים קבועים ומוכרים על ידי מדינות אחרות. לא כל הדתות ה"גדולות" מוכרות רשמית בישראל. יפתיע אתכם לדעת למשל שהדת ההינדית אינה מוכרת בישראל, למרות שיש לה כמה מאות מיליוני מאמינים ברחבי העולם, וכמה מאות בישראל. זה אומר שבני הדת ההינדית לא יכולים להתחתן בישראל, ולא להתגרש בישראל. אותו דבר הנצרות הקתולית. מעולם לא הגישו בקשה להיות מוכרים. למעשה, רוב העדות הנוצריות בישראל הן בעלות זיקה לממשלות זרות, והם עושים את כל הפעילות החוקית שלהם באמצעות אותן ממשלות זרות. מדינת ישראל לא רוצה להסתבך כמובן עם אף מדינה זרה, אז היא לא מתעסקת עם הנוצרים, לא משנה אם זה זרם גדול ומוכר ומכובד כמו הקתולים או איזו כת נוצרית הזויה מלא-יודעת-איפה בדרום ארצות הברית. והפגנים? נתחיל בזה שאנחנו לא דת, אלא קבוצה של אנשים מדתות שונות בעלי תחומי עניין משותפים. נמשיך בזה שיש אולי 100-200 מאיתנו בכל רחבי מדינת ישראל (ואני כוללת כאן רק את הבגירים. לגבי קטינים עוד יש לי הרבה מה לומר בהמשך). נמשיך בזה שמתוך ה-200, רובנו לא נרצה בכלל לוותר על המעמד שלנו כיהודים ולעבור להיות מוכרים רשמית כבני דת אחרת (למרות שלא הייתי בפורום הרבה זמן, אני רואה שיש בטאגליינס שרשור בדיוק על זה!). נסיים בזה שגם אם נתארגן איזה 50 חבר'ה שכן מסכימים אחד עם השני מבחינה דתית וכן רואים את עצמם בני אותה דת, ונפנה למשרד הדתות, רוב הסיכויים שלא יאשרו אותנו כדת רשמית אלא יתייחסו אלינו כחבורת מטורללים שמקומה בבית החולים לחולי נפש. אה כן, ובטח יום אחר כך בכל העיתונים יהיה כתוב איך *כת* של פגנים ניסתה להיות מוכרת כדת רשמית במדינת ישראל. מה לעשות, הגודל קובע. וגם ההיסטוריה. לנו אין לא גודל, ולא היסטוריה של מעורבות חברתית בקהילה.

 

[כרמית.]

המשך ב'

מבזק חדשות מס' 2: לישראלי הממוצע אין שמץ של מושג ירוק מה זה פגאניזם מודרני. וגם לא אכפת לו. גם אם תיפלו על ליברל שדוגל בחופש אמונה, הוא יחייך אליכם וישמור מכם מרחק, ויקטלג אתכם כאנשים בעלי פוטנציאל למטורללות ו/או מסוכנות. ואם תסבירו לו, הוא לא יבין. בחייאת רבאק, חצי מהאנשים פה בפורום בעצמם לא מבינים מה זה פגאניזם וזה אחרי המון זמן של לימודים וקריאה. *אנחנו בעצמנו* נמצאים בתהליך של לימוד דת חדשה, וגילוי. *אנחנו בעצמנו* עוד לא יודעים את כל התשובות. אז לצפות ממישהו שיבין אחרי הסבר של חצי עמוד בפורום בתפוז? או אחרי מאמר אחד באינטרנט? או אחרי שיחה של עשר דקות? נראה לכם מציאותי? גם אם הוא כן יבין פחות או יותר, זה לא ימצא חן בעיניו. להזכירכם, אנחנו חיים בחברה יהודית שמתנגדת מאוד לאלילות, ושנלחמה בהתבוללות ובאלילות במשך אלפיים שנה. אלפיים. שנה. ואנחנו יכולים להתעצבן עד מחרתיים, אבל האמת היא שזו זכותם להילחם באלילות, וזו זכותם לחשוב שאנחנו טועים, כמו שזכותנו לחשוב שהם טועים. והם הרוב. חליק. הם הרוב! כולנו גדלנו כיהודים. אנחנו רגילים להיות הרוב, ורוב די דורסני כלפי מיעוטים אחרים. מבזק חדשות מס' 3: אתם כבר לא חלק מהרוב. אתם מיעוט. ואולי זה רעיון לא רע להתחיל להתנהג כמו מיעוט. שזה אומר זהירות, וחוכמה, ולהילחם בשכל, על הדברים שראוי להילחם עליהם, בזמן הנכון, ובצורה הנכונה. חשבתם למה נעלמתי מהפורומים באינטרנט בחודשים האחרונים? בואו ואני אספר לכם. לא יכולתי לשאת יותר את האש שכוונה אליי. אתר האינטרנט הוא מספיק חשיפה. הפורומים הביאו לי את כל זעם היהדות ובורות החברה הישראלית עד לפתח הבית, וכבר לא יכולתי להתמודד. העדפתי לגזור על עצמי שתיקה, ולהתרחק קצת, ולהשכיח את עצמי מסדר היום הציבורי של כל הפנאטים והבורים. אתם יודעים כמה פעמים ישבתי בבית מול המסך, ממשק ניהול אתר האינטרנט שלי פתוח והסמן של העכבר כמעט ומקליק על Delete All Files? כמה קל היה לי למחוק הכל, להגיד יפה תודה ושלום, ולסגור את הבסטה. מי צריך את כל הווג'ערס הזה. מי צריך להתמודד כל יום עם אנשים שחושבים שאני מפגרת, חיה באשליות, תמימה, אבודה, משקרת לעצמי, טועה בדרך וחולת נפש? אני רוצה להגיד לכם שבשבילי כל מאמר חדש שאני מעלה לאינטרנט הוא נצחון. אני אומרת לעצמי, הנה כרמית, עוד אבן דרך קטנה, עוד פרח ששתלת בשדה השומם, עוד קצת מאמץ ואולי, אולי עם קצת מזל בעוד כמה שנים כבר לא יסתכלו עליך בעין עקומה, ולא תצטרכי להסתיר דברים מהבוס שלך, ומהחבר שלך, ומהמשפחה שלך. ולא תפחדי ממה יגידו, ולא תצטרכי להגדיר "כישוף" פעמיים ביום, וכשישאלו אותך אם את מאמינה באלוהים לא תצטרכי לתת תשובות מתחמקות, אלא תאמרי להם את השם שלה, ותוכלי פשוט לחיות את החיים שלך בלי לדאוג. אבל אני יודעת שרבה עוד הדרך. ואני מעדיפה להתמודד איתה בהיגיון, בצורה שפויה, שתתרום לי ולאנשים כמוני בטווח הארוך. אני מעדיפה שלא ללכת על נצחונות קצרים ומרים כמו אותו שרשור בפורום ייעוץ פסיכולוגי, אני מעדיפה לבחור את המלחמות שלי בקפידה. וזה בעיקר בגלל שאני יודעת עד כמה אני פגיעה, וכמה מעט חופש יש לי. המציאות בשטח היא שאין לי כמכשפה בישראל חופש דת. מגילת העצמאות? הצחקתם אותי. במגילת העצמאות כתוב גם שיהיה שוויון בין כל העמים, ושהמדינה תשקוד על החינוך. חוץ מזה שלמגילה אין כל תוקף חוקי. היא מסמך פוליטי בלבד. למה כן יש תוקף? למשל לחוק שאוסר על הושטת כל עזרה לקטינים שתוביל להמרת הדת שלהם. תפרו את רעיון חופש הדת שבמגילה ולא יקרה שום דבר. תנסו לעזור לאיזה ילד בן 15 שהחליט לעבוד אלים כנעניים, וישליכו אתכם ישר לקלבוש. פשוט מאוד. ונכון שבחוק העונשין יש מספר סעיפים שעוסקים בעונשים למי שמנסה להפריע לפולחן דתי, או מנסה לפגוע בבני דת אחרת. אבל תנו לי להזכיר לכם שמבחינת מדינת ישראל, פגניות לא נחשבת דת ואינה מוכרת כדת, ככה שאף אחד מהחוקים היפים האלו לא מגן עלינו.

 

[כרמית.]

המשך ג'

ליוזמי השרשור וכל מי שהיו בסוד העניין - אני לא מבינה. אתם צריכים הוכחות לזה שהפגניות היא תופעה לא מוכרת בישראל? אתם צריכים הוכחות לזה שבמאתיים השנים האחרונות יש ענפים מסוימים בפסיכולוגיה שמקטלגים את הדת כסוג של הפרעה נפשית? אתם צריכים הוכחות לזה שילד בן 15 שמסתגר בחדר וזורק דברים מהחלון צריך עזרה נפשית? אתם צריכים הוכחות לזה שקיימות בארץ כתות מסוכנות מכל מיני סוגים? הוכחות לזה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש אתם גם צריכים? ולזה שאחד ועוד אחד שווה שתיים? ונניח שאוקיי, באמת לא הייתם מודעים לכל ענף הפסיכולוגיה של הדת, אין לכם מושג מי אלו פרויד ויונג, ובאמת ובתמים לא האמנתם שיכול להיות שפסיכולוגים לא יהיו פתוחים לנושא. האם הדרך הנכונה לבדוק את העניין היא באמצעות תיאור נער בן 15 שמסתגר בחדר, זורק ספרי תנך מהחלון ומסרב להידבר עם משפחתו? זו הפתיחות שרציתם לבדוק? כי אם זאת הפתיחות הרי שמצבנו כקהילה עגום ביותר! למה לא תיארתם נער שמדבר בכנות על האמונה שלו, יודע להסביר אותה, ונלחם עליה בצורה הגיונית ושפויה? למה תיארתם מישהו שלכוד בתוך אורח חיים שמשתלט על כל האישיות שלו? למה תיארתם מישהו שמסרב לתת שמות של אנשים שהוא נמצא בקשר איתם? למה תיארתם תיאור קלאסי של כת? האם כך אתם רואים את אורח החיים הפגני? אולי בגלל שאם הייתם מתארים פגאני נורמלי ושפוי (כמוני למשל, או כמוכם, אני מקווה?) אף אחד לא היה מניד עפעף והיו שולחים את מליסה הבדיונית לפורום פגאניזם בישראל, ואולי גם היו נותנים לה כמה לינקים טובים, ומרגיעים אותה? וככה לא הייתם יכולים "להוכיח" לעצמכם שכל הפסיכולוגים מרושעים ובורים? ומה השגתם בדרך? עכשיו כל מי שקרא את השרשור ההוא חושב שפגאנים תומכים בזריקת ספרים מהחלונות, פגיעה בקטינים, והתנהגות דכאונית. היה שווה? גם הוכחתם לעצמכם משהו שיכולתם לגלות באמצעים פחות דרמטיים (לקרוא ספר היסטוריה של הפסיכולוגיה אולי? לקרוא את ספר החוקים במדינת ישראל אולי?) וגם ציירתם תמונה מעוותת של הפגאניזם המודרני. וזה מרגיז אותי, וכואב לי. מה זה שווה שאני שותלת פרחים ומניחה אבני דרך ועוסקת בהסברה שפויה אם אנשים אחרים בקהילה מחליטים ליצור כל מיני פטנזיות דמיוניות ומעוותות של אנשים שטופי מוח כדי להוכיח לעצמם כל מיני דברים? לאנשים שהגיבו לאותו שרשור - אני יודעת שהכוונות שלכם היו טובות. אני יודעת. אבל התוצאה הסופית... אוי ואבוי לי. מבזק חדשות מס' 4: הפסיכולוג שהשיב בפורום ייעוץ פסיכולוגי לא הפגין שום בורות או אפלייה נגד דת כלשהיא. הוא הפגין דאגה כלפי תיאור מאפיינים ברורים של אנשים שנלכדו ברשתן של כתות מסוכנות. הוא הפגין דאגה כלפי יכולתו של נער בן 15 להחליט החלטות מושכלות. הוא צדק! כל התשובות שלו היו נכונות וטובות, ואם מליסה היתה מישהי אמיתית, והנער היה מישהו אמיתי, אני תקווה שמשפחתו היתה נתקלת בפסיכולוג כמוהו ולא בחבורת פגנים שלא מסוגלים לקלוט שבן 15 לא אמור להסתובב עם אנשים שלא מגלים את שמם, ממירים את דתו בניגוד לחוק בישראל, וגורמים לו לזרוק ספרים מהחלונות! שלא תבינו אותי לא נכון. אפולוגטיקה זה דבר טוב. למי שלא יודע אפולוגטיקה = טיעונים של הצדקת הדת, ולמה יש לי זכות להאמין ב-X. אז אפולוגטיקה זה דבר טוב. כולנו שגרירים של האמונות שלנו. אני עצמי עוסקת באפולוגטיקה מדי יום ביומו באמצעות אתר האינטרנט שלי ובמקומות אחרים. אבל אפולוגטיקה לא צריכה להיות עיוורת. להצדיק את הזכות שלנו להאמין במה שאנחנו מאמינים זה דבר אחד. להצדיק את המצב שתואר באותה הודעה בדיונית זה דבר אחר לגמרי. וחוץ מאדם אחד שם, לא ראיתי פגנים שהיו מוכנים להודות שמדובר בהתנהגות בעייתית ביותר, ושמה שתואר שם לא בסדר מבחינתנו! מבזק חדשות מס' 5: יש בישראל כתות מסוכנות. חלקן יהודיות, חלקן מוסלמיות, חלקן נוצריות, חלקן חילוניות, חלקן ניו-אייג'. מאפיינים של כת: הן לוכדות אנשים חלשים (כמו בני נוער, או אנשים שאיבדו מישהו יקר, או אנשים שאין להם משפחה), הן משכנעות אנשים שהמשפחה שלהן לא מבינה אותם, הן אוסרות על החברים לגלות עם מי הם מתרועעים, והן שוטפות מוח לכדי אלימות. מזכיר משהו? את אח של מליסה אולי? במקום לתת קישורים והסברים, הייתי רוצה לראות מישהו שקם ואומר: אנחנו הפגנים לא מאמינים בזה. אנחנו לא תומכים בזה. אנחנו לא מיסיונרים ואנחנו לא כת. הנער טועה. האנשים שהוא נמצא איתם בקשר מסוכנים. צריך מהר להרחיק אותו מהם, כי אנחנו פגנים ואנחנו יודעים שאצלנו אין דברים כאלו. ואם אתם צריכים עזרה, אנחנו נעזור לכם כדי להציל את הנער, וכדי לעזור לו להבין שהוא יכול להאמין באלים הכנעניים גם בלי לריב עם אבא שלו ולהסתגר בחדר ולהרחיק את המשפחה שלו ממנו. ואם אבא שלו לא מסכים, עצוב לנו, אבל אנחנו מכירים בזכות ההורים לחנך ילדים על פי דרכם, ואנחנו כן נעזור לנער הזה למצוא אמונה יותר שפויה כשיגיע לגיל 18, אם נראה לנכון. בואו ואספר לכם סיפור. לפני די הרבה זמן, כשעוד ניהלתי עם הלגה את הפורום בוואלה, התקשרה מישהי למנהל הקהילות בוואלה דאז וביקשה את מספר הטלפון שלי בבית. מנהל הקהילות פנה אליי, והסכמתי שימסור את המספר. אותה אישה התקשרה די מאוחר בלילה וסיפרה לי שהבת שלה החליטה שהיא מכשפה פגנית שמאמינה במוריגן, וחותכת לעצמה את הידיים וכפות הרגליים כל יום ומקריבה דם לאלת המלחמה. מה נראה לכם, שסיפקתי לאותה אישה קישורי הסבר לתנועה הפגנית? שדיקלמתי לה את ההיסטוריה של המוריגן? שסיפרתי לה על המאפיינים המאגיים של הדם? שנתתי לה הרצאות על חופש הדת במדינת ישראל? לא! תפסתי את הרגליים שלי, לקחתי את המפתחות של האוטו, ונסעתי באחת בלילה, עם הפיג'מה, לבית שלהם, כדי לעזור, ולתת עצות עדינות לאמא, ולהסביר לאותה נערה למה היא טועה. ולמחרת גם הסברתי דברים לרופא המשפחה, ולרופא הפסיכיאטר, וכולם הקשיבו לי, וכולם כיבדו את מה שהיה לי לומר, ואף אחד לא אמר לאותה נערה שהיא צריכה להפסיק להאמין במוריגן. להיפך, כולם עזרו לה להתמודד עם הבעיה במסגרת האמונה שלה. למיטב ידיעתי היא פגנית עד היום. לפעמים המלחמה על חופש דת לא צריכה להיעשות באמצעות אפולוגטיקה עיוורת. לפעמים אנחנו פשוט צריכים להראות לעולם שאנחנו בני אדם כמו כולם, ושאנחנו הגיוניים, ושפויים, ויודעים על מה אנחנו מדברים, ויש לנו יכולת לזהות התנהגויות בעייתיות, ויכולת להגיד "לא! זה לא חלק מאיתנו, וזה מבחינתנו לא בסדר ונעשה הכל כדי לעזור לכם לפתור את הבעיה". ולפעמים אנחנו צריכים גם לזכור שהשתיקה היא מעלה שיפה גם למכשפות וגם ללוחמים אסטרוארים. לדעת לשתוק, לא להגיב על כל פרובוקציה, לבחור מתי להילחם, עבור מי, ועבור מה. מי שרוצה זכות לחופש דת צריך גם להוכיח שהדת שלו ראויה, ושאינה כת מסוכנת, או משובת נעורים. לא פייר? Tough, זה המצב. וזהו. פו, היה ארוך יותר משהתכוונתי. עכשיו גמרתי ואתם יכולים להתחיל לשנוא אותי. אמא רעה.

 

[Yuval Y]

אני מסכים איתך בחלק שמדבר על הנער

היו כאן כמה סימנים של כת, כמה דברים מעוררים בהלה. זה מזכיר הרבה טיפוסים מפוקפקים שעושים לאנשים שטיפת מוח, וכאן יש נער בגיל ההתבגרות שגם ככה זה גיל מבלבל. אני בעד דרכים להגיע להבנה, להשלמה, למזג את המציאויות השונות, אבל עד כמה שראיתי, בהרבה פעמים יש פחד ובורות, שמקשים על שיחה מלב אל לב. כמה קל לעבור מהסתרה וכאב לאלימות והתגוננות... אני תוהה אם קראת את התגובה שלי, ותוהה גם למה איש לא הגיב לי עליה. בברכה, יובל

 

[כרמית.]

יובל

ישנם קווים מקבילים בין היחס של הפסיכולוגיה בעבר להומוסקסואליות לבין היחס של ענפים מסוימים בפסיכולוגיה למסירות דתית. כיום הפסיכולוגיה לא רואה בהומוסקסואליות הפרעה שיש לטפל בה, וזה במידה רבה שיקוף של הלכי הרוח החברתיים. עם זאת, בציבור הרחב עדיין יש אנשים שחושבים שהומואים הם "חולים" או שצריך "לטפל" בהם, כמו שהרבה חילונים נאורים חושבים שכל מי שמאמין באלוהים הוא "חולה". אז כן, יש קווים מקבילים. אבל יש גם הבדלים גדולים. נטייה מינית היא דבר שנולדים איתו ואי אפשר לשנות. במיוחד בגיל ההתבגרות קשה מאוד לשנות או להסתיר נטייה מינית. דת, לעומת זאת, היא עניין של בחירה, ודבר שכן אפשר לשים אותו ב-hold בזמן ההתבגרות. לעניות דעתי, אם בני נוער נתקלים בקשיים מצד ההורים לגבי אמונתם הדתית, הדבר הכי חכם לעשות זה להוריד פרופיל, לא להיקלע למלחמות, לקרוא בשקט, להאמין בשקט, ולחכות עד הצבא. מקסימום לנסות שיחות מגששות. לא יותר מזה. דברים אחרים רק יובילו לצרות, וחבל. לא חושבת שמישהו עם נטייה מינית "לא מקובלת" תמיד יכול לעשות את אותו הדבר. אמונה דתית זה דבר רב-עוצמה, וליבי ליבי למישהו שמאמין באלה X וצריך להסתיר את זה ולהעמיד פנים שהוא מאמין במשהו אחר. עם זאת, אני חושבת שהשכל צריך לגבור פה על הרגש. אם אמונה דתית גורמת לאדם "לאבד את הראש", להיכנס למלחמות עם הסביבה, לדכאונות, להסתגרויות ולאלימות - מדובר במצב לא בריא, שכן מצריך התערבות מקצועית. דת לא אמורה לדפוק לאנשים את הראש. להיפך. היא אמורה לתרום לחיים חיוביים ובריאים. חוץ מזה שבני נוער באמת מחפשים לעצמם כל מיני דברים חדשים ומרגשים במסגרת תהליך ההתבגרות והגדרת הזהות העצמית. ושוב, זה בניגוד לנטייה מינית שהיא לא עניין של בחירה. כשאני הייתי בת 15, למשל, האמנתי באנרכו-פציפיזם. בחיי. היו לי ספרים, וחוברות, וידעתי לדקלם טקסטים אנרכיסטיים שלמים, ולהסביר תיאוריות פוליטיות והייתי כל כך משוכנעת שכך אגדל וכך אשאר לעולם. באמת האמנתי בזה, והיה קשה מאוד לשכנע אותי אחרת. למותר לציין שמאז השתנו דעותיי ושהיום אני אפילו לא זוכרת את כל העקרונות של האנרכו-פציפיזם שאז הייתי כל כך מעורה בהם. רוב בני הנוער הפגניים היום לא יישארו כאלו. ובניגוד לנטייה מינית, אני כן חושבת שכאן יש מקום להסתמך על שיקול הדעת של ההורים, ולאפשר להם לחנך את הילדים כפי שהם רואים לנכון, כי מדובר בילדים, קטינים, שעוד לא עמדו על דעתם, ועוד אין להם יכולת גמורה להחליט החלטות מושכלות.

 

[ToryMaster]

אז מה שאת אומרת

זה שעצם העובדה שאני קטינה שוללת ממני את זכות הבחירה לאיזו דת להשתייך?

 

[כרמית.]

לא בדיוק

על פי החוק בישראל היחידים שיכולים לבחור לאיזו דת את משתייכת באופן חוקי ורשמי הם ההורים שלך. מבחינה חוקית אין לך זכות לבחור דת חדשה בלי רשות הורייך, כמו שאין לך זכות לקנות אלכוהול או לעשות רשיון על אופנוע כבד. אני אישית מסכימה עם החוק הזה. כמו כן, על פי החוק בישראל, להורים שלך יש זכות לחנך אותך בצורה מסוימת ולאסור עלייך כל מיני דברים, כולל למשל לצבוע את השיער בצבע סגול, או לעשן, או לשתות וודקה, או להצטרף לנוער מרצ, או להחזיק בבית מזבח עם פגיון ומטה. גם עם זה אני מסכימה. אבל - אני לא אומרת שאין לך זכות *להאמין* במה שאת רוצה. בוודאי שיש לך זכות. את אדם חופשי, עם רצונות ומחשבות משל עצמך. עמוס עוז כתב פעם שהמחשבות הן כמו ציפור בכלוב. לכודות בתוך הראש ולא תמיד אפשר להביע אותן, אבל בתוך הראש, בתוך הלב, בתוך הכלוב, המחשבות הן הכי חופשיות שיש, ואף אחד לא יכול לשלוט בהן (רציתי להביא לך את הציטוט המדויק, שהוא באמת יפה וקולע, אבל אני לא מוצאת איפה רשמתי לי אותו). תבדילי בין "להשתייך רשמית" לדת מסוימת לבין "להאמין" בדרך דתית מסוימת. כל עוד את קטינה, את לא תשתייכי רשמית לאף דת אחרת, ולא תהיי חברה באף קבוצה לגיטימית בלי רשות הורייך, אבל מבחינה האמונה, והרגשות, את מי שאת בוחרת להיות. ודרך אגב, רבים מהפגנים בעולם לא שייכים "רשמית" לאף קבוצה, כך שבני הנוער הישראלים לא שונים בזה מאחרים. תבדילי גם בין "לעשות" לבין "להאמין". ההורים שלך יכולים לאסור עלייך להקים מזבח באמצע החדר, או להדליק קטורת, או ללכת למפגשים. אלא אם כן את בענייני סודות ושקרים, לא תהיה לך ברירה אלא לחרוק שיניים, לכאוב, ולשמוע בקולם. אבל את כן יכולה להמשיך ללמוד, ולהמשיך להאמין, להמשיך לקרוא, להמשיך להתפלל, ולהמשיך לחשוב את המחשבות העצמאיות שלך. את האמונה והדעות אף אחד לא יכול לקחת ממך. כשתהיי בת 18, יהיו לך כמה מזבחות שרק תרצי.

 

[ToryMaster]

|ידייםלמעלה| (על הראש)

לי אישית אין בעיה כזו עם ההורים, הם לא תומכים או מרוצים, אבל בהחלט מקבלים ולא מונעים. רק רציתי להבהיר את דעתך, אני שמחה שזה הובהר

 

[Tatu4Taty]

בתור מישהו שלא ידע מה הולך שם

קשה לי להחליט בקשר לעניין. היו כמה תיאורים שפשוט לא מתאימים לגמרי לתיאור של כת. למשל שהילד התנהג כרגיל רוב הזמן וזרק דברים מהחלון רק לאחר שאבא שלו בא וזרק את הפסלים מהחלון בעצמו. האם זו נשמעת לך כמו תגובה שתגרום לילד להיפתח ולספר על אנשים שהוא מבלה איתם? כמו שכבר ציינת, לפאגאנים אין יותר מדי זכויות לחופש דת במדינה ולכן מן הסתם זה לא אינטרס שלו לחשוף אנשים ש"עוזרים" לו. נכון, זה מאוד דומה להתנהגות של כת וכדאי לשים לב להתנהגות מוזרה אצל הילד, לדבר איתו על זה ואפילו לאסור את זה עד שמבינים מה הולך שם. בכל זאת, מהתיאורים שניתנו שם הילד לא נראה שונה מכל ילד בן 15 שרוצה למרוד בהורים שלו, טורק את הדלת של החדר ועושה דברים שלא מוצאים חן בעינהם. בשום מקום בהודעה לא נכתב שהוא איבד שליטה, לא מקשיב להורים שלו בכלל ומתנהג באופן מוזר ולא אופייני. אני עדיין עומד מאחורי אותן עצות שנתתי בשרשור ההוא - יש צורך לברר מידע על העניין לפני שמחליטים לצאת במסע צלב כנגד הילד כי זה בטח לא מה שיגרום לו להתקרב למשפחה יותר. כל שינוי בדרך החיים של נער יכול להיות מבלבל בשביל משפחה ולהיראות כמשהו דרסטי שמשנה לו את כל החיים אבל בסופו של דבר הרבה דברים משפיעים על הילד. הצנזור צריך להגיע אחרי ההבנה. כמה ילדים לא מספרים להורים שלהם לאן הם הולכים? בימינו, לא הרבה. פסיכולוגים גם ידעו לומר כי זוהי התנהגות אופיינית לבני נוער אך יש לשים לב למה הולך איתם. להיכנס לפאניקה ולהכניס את הילדים לוואקום לא ממש יגרום לילד להתקרב להוריו. מתי עובר הגבול בין משהו שמותר למשהו שאסור? ברגע שמבינים מהו הדבר שאיתו מתמודדים. זה בקלות היה יכול להיות גם יציאה מהארון כמו שמישהו ציין. את באמת חושבת שעל זה גם אותו מנהל היה נותן את אותה התשובה?

 

[Tatu4Taty]

תיקון טעות

כמה ילדים לא מספרים להורים שלהם לאן הם הולכים? = כמה ילדים מספרים להורים שלהם לאן הם הולכים?

 

[כרמית.]

התשובה שלי תישמע לך מתנשאת

ואני מתנצלת עליה מראש, אבל אין לי תשובה אחרת, פחות מתנשאת. אני חושבת שבגילך אתה עוד לא מבין כמה האישיות שלך (ושל חבריך, ושל שאר בני הנוער) לא מגובשת. זה לא דבר רע, חלילה. זה חלק מהחיים האנושיים. נניח שאתה צודק והרבה ילדים לא מספרים להורים שלהם לאן הם הולכים. אז מה, בגלל שרבים נוהגים כך, הופך את זה לבסדר? לא לדעתי. אני מאמינה שלהורים יש יכולת להבין, וזכות לחנך. אני מאמינה, לא, אני יודעת, שלבני נוער אין יכולת גמורה להחליט החלטות מושכלות. אני יודעת כי אני לא עד כדי כך רחוקה מהגיל שלך, ואני זוכרת את עצמי. אני גם נמצאת במגע יומיומי עם בני נוער פגאנים, ורואה במו עיניי את ההתנהגות שלהם. גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו היכולת להחליט ולעצב אישיות מתחילה להתפתח, אבל היא נמצאת בשלב הכי קריטי והכי מסוכן שלה. וכן, זה אומר שצריכה להיות מעורבות מבוגרים בכל שלב מהדרך. סתם מרד בהורים? אהה. זה בדיוק מה שמטריד אותי. שבני נוער מרשים לעצמם "למרוד" בהורים באמצעות הפגניות, מבקשים לעצמם "זכויות" של פגנים, ובעצם בעוד כמה שנים הם יתבגרו, ייגמר להם המרד, ייגמר להם החשק לפגניות, ואני אשאר עם השרידים וההריסות. באמת תודה רבה. אני גמרתי להתבגר, ואני גמרתי למרוד כבר לפני הרבה שנים, ואני *לא* אתמוך בבני נוער כאלו. אני חושבת שזו התנהגות מסוכנת לעצמם, מסוכנת לקהילה הפגנית, ומסוכנת לי עצמי. ולבני נוער שרציניים לגבי הפגניות - הגבול בין משהו מותר למשהו שאסור הוא גבול שקובע החוק במדינה וקובעים ההורים. זה לא תמיד פייר, אבל אלו החיים. נכון, יש מקרים לא כל כך פשוטים כמו למשל בנושא נטייה מינית, אבל אנחנו לא מדברים כאן על מאפיין מולד כמו נטייה מינית. אנחנו מדברים על *בחירה* דתית. אתם יכולים לגלות אחריות, לבחור ללמוד בשקט, ולהאמין בשקט, ולא למרוד בהורים, ולהמתין עד שתוכלו לחיות את חייכם מבחינה חוקית. אתם יכולים לבחור להתנהג כמו בני אדם. או שאתם יכולים לבחור לזרוק תנ"ך מהחלון ולהפסיד את המשפחה שלכם. כל בחירה תגרור אחריה תגובה מסוימת הן מצד החברה בכללותה, והן מצד פגנים מבוגרים יותר, כמוני.

 

[RainBird]

אני דווקא מסכים איתך פה. אבל עדיין התגובה ספציפית הייתה יותר מידי רדיקלית לטעמי. עירוב של המשטרה כי הילד משנה את האמונה שלו? כי הוא מסתגר? לא יודע. ארדן.

 

[מיםכחולים]

../images/Emo45.gif

 

[Tatu4Taty]

אני מודע לכך

שהגיל שלי זה לא גיל שנחשב לבוגר וכבר אמרתי שיש לי בעיה עם הסוגיה הזאת בכלליות. עד כמה שאני מאמין במעורבות של ההורים ומערב את ההורים בחיים שלי אני גם ראיתי הורים שלא הייתי רוצה שיחנכו אותי. התוצאות גם נראות לעין אצל חלק גדול מבני הנוער. שלא תביני אותי לא נכון, אני הייתי קושר את הילד שלי באזיקים לפני שהייתי נותן לו לצאת לעוד "מפגש" שאין לי עליו מידע אבל להתקשר למשטרה ולאגודות שונות שניה אחרי שהילד התעצבן עליך כי עשית משהו שהוא לא אהב? יש לך מושג כמה יועצות בית ספר ועובדות סוציאליות המדינה הייתה צריכה בשביל זה? הילד לא פגע בעצמו, לא התעלם לחלוטין והתנהג כרגיל.

 

[כרמית.]

יש הבדל

יש הבדל בין להתקשר למשטרה אחרי מריבה בין ילד להורה לבין להתקשר למשטרה כי הילד מפגין התנהגות קלאסית של חבר בכת. התיאור בהודעה לא היה תיאור של מריבה "רגילה" הוא היא תיאור של התנהגות קאלטית קלאסית ולאור מעורבות אדם מכת בנושא, אני גם מבינה מאיפה הגיעה הטוטליות המפחידה שבתיאור. ואני שואלת (ברצינות, לא שאלה רטורית) אותך ואת כולם: האם האנשים פה בפורום יודעים לזהות התנהגות של חבר בכת? האם אתם יודעים להבדיל בינה לבין סתם חוסר מצברוח או דכדוך? אני זיהיתי את המאפיינים הקלאסיים, הפסיכולוג זיהה... מה איתכם? האם אתם יודעים במי לבטוח ובמי לא? האם תזהו אנשי כת שתפגשו בהם? האם תדעו לשמור על עצמכם ועל החברים שלכם? אם אתם לא יודעים, אולי אני צריכה להסביר. בגלל זה אני שואלת.

 

[ToryMaster]

אני חושבת

באיזה שהוא מקום, אנחנו באמת מתקשים להבין שמבחינת המדינה והסביבה (לרוב, הסביבה שלי דווקא מקבלת את זה יפה) כמה שלא נוכיח להם שזו לא דווקא כת - זו כן.

 

[כוכב ה שחר]

נראה לי שצריך הסבר כזה.

אפילו יותר מצריך.

 

[Tatu4Taty]

תראי

בעיקרון, כן. קראתי על הנושא ועל המאפיינים של כת אז אני אמור לדעת איך לזהות כזה דבר אבל לפי מה שאת אומרת לא זיהיתי. הבעיה העיקרית שיש לי עם העניין הוא שאת מציגה אותו כאדם שמתרחק מהמשפחה, נתלה במה שאומרים לו שם ומשפיעים עליו בטכניקת מיינד קונטרול שונות. אני חושב על זה ואני חושב על חבורה של בני נוער שמשפיעים אחד על השני ולמען האמת - זה נראה אותו דבר. הם עושים מה שחברים מקובלים יותר עושים, הם לא בהכרח מספרים להורים שלהם וגם טורקים להם דלתות בפרצוף. זה הנוער של ימינו (חלקו הגדול) בין אם אוהבים את זה או לא אז השאלה שאני שואל היא: האם באמת יש צורך להתקשר למשטרה אחרי כל התנהגות כזאת או שיש דרך אחרת להתמודד עם זה? אני מאמין שיש דרך אחרת. באותה הודעה גם התייחסתי לדבריו של הפסיכולוג כשהוא פנה לפאגאניות כולה על סמך המקרה וזה דבר שנראה לי ראוי לדבר עליו. גם אם הנער עשה שטויות ומשתייך לכת אין צורך להטיל את העניין על כל הפאגאניות שכפי שאותו פסיכולוג אמר "רבות בה המוזריות" וסיכם את כל דעותיו על המושג הרחב הזה. אז אני לא חושב שכל ההתייחסות שלו הייתה נכונה ואני חושב שזה צודק היה גם להסביר לו במה מדובר, גם אם זה לא נכון לגבי הילד באותו מקרה. אז אני א בטוח שאני יכול להבחין בין התנהגות של חבר בכת לבין סתם חוסר מצב רוח או דכדוך. במי לבטוח ואיך לזהות אני כן אדע. זה משהו שפשוט צריך להבחין באופי של האדם ודבריו וזה שאני טיפוס חשדן רק עוזר.

 

[כרמית.]

ואגב

אני מסכימה איתך שיש הורים גרועים. אני חושבת שאם יש בן-נוער פגני שהוריו כאלו, על אחת כמה וכמה כדאי לו להוריד פרופיל, להאמין בשקט, ולחכות עד שיגיע לגיל בגרות חוקית.