בואו נעשה שירשור היכרות

[שרון123]

בואו נעשה שירשור היכרות../images/Emo24.gif

נספר קצת על עצמנו, על הילד שאיבדנו ועל הילדים הנוספים

ועוד כל דבר שתירצו לספר. שנכיר קצת...

 

[שרון123]

אז אני שרון

נשואה לדודו. בת 37. עוסקת בתחום ההי-טק אמא של ירדן

בחודש הבא היינו אמורים לחגוג לה בת מצווה

. היא נפטרה לפני כשנה וחצי, בגיל 10.5 אחרי 7 שנות התמודדות עם מחלה ניוונית קשה ונוראית. ושל גיא ושקד, בני 6.8, תאומים בנים

בכיתה א'

 

[liat1953]

אני ליאת

בת 55 נשואה עובדת במשרה ממשלתית,אוהבת את מה שעושה. אם לניר שבאוגוסט האחרון היה אמור להיות בן 31 ולא הגיע לגיל 24,נפל ב- 21 למאי 2001 הותיר הורים,אח חן ואלמנה. סבתא לנכד ומחכה כל יום לנכדה.

 

[שרון123]

../images/Emo57.gifלנכד ולנכדה שבדרך../images/Emo57.gif

אתם בקשר עם כלתך שהיתה אישתו?

 

[liat1953]

תודה-הנכדה נולדה ביום שני ה-08.12.08

אני בקשר מצוין עם אלמנתו של בני היא בנתיים המשיכה את חייה ובנתה משפחה חדשה אוהבת להעלות זיכרונות עימה על בני שנפל,יש לי תמיד תחושה כשהיא מדברת עליו כאילו רק אתמול נפרדו .

 

[eaz1514]

ליאתי מזל טוב ענק !!! ../images/Emo140.gif

 

[liat1953]

../images/Emo51.gifלך יקירתי../images/Emo24.gif

 

[דנה של רותם]

ואני דנה ../images/Emo141.gif

בת 34, נשואה לעודד. אמא של רותם שהיה הבן הבכור שלי ונפטר לפני כמעט שנתיים. וגם של אלון בן שנתיים ותשע

, ונדב בן שנה ושבע

. רותם נפטר חודש וחצי לפני יום הולדתו ה-6. אחרי שנים של מחלה לא ידועה, ריצות בין רופאים ובתי חולים, אישפוזים, ניתוחים, תרופות, ומה לא. תמיד אמרנו שרותם היה הילד הכי שמח בעולם למרות כל הסבל שעבר בחייו הקצרים. אני חושבת שהאובדן של רותם עוד לא חילחל בי בכלל. אני עדיין במרוץ אחרי השעות שטסות לי כל יום ויום, אחרי שני בנים קטנים וקרובים כל-כך בגיל שלמזלי מחזיקים אותי בחיים. אני עדיין מחכה לבום הגדול שיגיע, ומפחדת ממנו מאד. בינתיים נופלת מידי פעם, אבל מיד (ובחוסר ברירה) מתרוממת חזרה וממשיכה. נמצאת כאן בפורום מאז שרותם נפטר, לא פעילה כמו חלקיכם, אבל בהחלט קוראת אתכם ונדהמת מהכוחות של כולכם כאן. מאחלת לנו פורום פעיל ותומך ונעים. מהיכרותי ארוכת השנים עם שרון המדהימה, אין לי ספק שבמרץ שלה היא תצליח להוציא את כולנו כאן מההשתבללות.

 

[דנה של רותם]

שרוני איזו הפתעה!

לא ביקרתי כאן כמה זמן ועכשיו אני רואה שהתנדבת לנהל את הפורום. נפלא! אני בטוחה שהעשיה כאן תמלא ותעסיק אותך ותגרום לך לסיפוק כמו שהצלחת בכישרון גדול כל-כך להקים להרים ולהחזיק שנים את הפורום הקודם (הורים לילדים עם מחלות). אני בטוחה שכולנו כאן רק נרויח מהמרץ שלך ומהיכולת הבלתי תיאמן שלך לתמוך כל הזמן ותמיד לכתוב את המילים הנכונות. בהצלחה יקירתי

תגידי, מה עם איזה מפגש במקום הקבוע? מזמן לא התראינו!

 

[שרון123]

../images/Emo25.gif../images/Emo99.gif

רק תגידי מתי....

 

[פוריה3]

שלום דנה

שלום דנה, אני מזה מבינה אותך המצב שלנו בחיים קשה מאוד,קשה מאוד לאבד ילד ,גם אני מאוד מתגעגעת אל בני הקטן שחלה בסרטן ואחרי מלא מאמצים ואופטימיות אין סופית ,נלקח ממני באכזריות,והכל מתערער ,האמונה החיים ואיפה אלוהים שכל כך האמנתי בו רק דבר אחד אני אומרת ,להמשיך את החיים ושהגוזלים שלנו יראו מהשמים שאיתנו הכל בסדר ולא נצער את הנשמות הטהורות והקטנות שלהם מקווה שיבוא היום ויהיה באמת טוב ,וילדים לא ימותו יותר.

 

[ליהיS]

אני ליהי..

יש לי 4 ילדים..ועוד.. איבדתי גם אם, גם אב וגם אח בשנים האחרונות. לצערי יש עוד שכול אחד, בינואר האחרון, שעליו אני לא מסוגלת אפילו לכתוב, כדי שלא אתמוטט. זה מוקדם מדי. באופן אבסורדי, למרות שקיבלתי את חיי בחזרה..כנראה..כל הכאב של האובדן, התחיל לצאת רק בחודשים האחרונים. בן זוגי טוען שרק עכשיו הנפש שלי מספיק חזקה כדי להתמודד..ולכן מרשה לעצמי להרגיש את העצב. קודם הייתי עסוקה בלהדחיק, כדי לשרוד. אני ממש לא מאמינה שאבל יכול להידחות כך, אבל נפלאות דרכי הנפש. כרגע אני גרה בארה"ב, בעיירה מתוקה מאוד קרובה לניו יורק. החיים כאן שלווים ושקטים..אולי זו אחת הסיבות שהצלחתי לפנות מקום לרגשות שהודחקו.

 

[shlish2004]

אני עמית

אמנם אינני הורה שכול, אלא אח ששכל את אחותו בתאונת דרכים, אבל מצאתי פעמים רבות תשובות לשאלות שלי דוקא כאן. אני בן 44, נשוי ואב לשלושה ילדים מקסימים - שתי נערים ונערה. עובד כטכנאי מעליות בזמני הפנוי מנהל שני פורומים - פורום אחיות ואחים שכולים ואת פורום המאבק בתאונות הדרכים. כמו כן מתנדב בעמותת "אנשים באדום" במסגרתה אני מרצה בבתי ספר ובבסיסי צה"ל. ההרצאה שלי איננה מקצועית אלא אני מספר לנערים ולחיילים מה עובר על משפחה שאיבדה את היקר לה מכל בתאונת דרכים. גילי אחותי נהרגה לפני שלוש שנים בתאונה בואדי מילך עת חזרה מטיול בצפון. עמית

 

[שרון123]

כל הכבוד על הפעילות הברוכה../images/Emo45.gif

 

[shlish2004]

הפעילות הזו

עושה לי טוב, ולכן אני עושה אותה. אמנם זה לחפור כל פעם בפצעים מחדש, אבל הידיעה שאולי גרמתי לנהג אחד לשנות את דרך נהיגתו נותנת לי את הכוח להמשיך. עמית

 

[דנה של רותם]

עמית

אין לי מושג למה, אבל הפתיע אותי מאד לקרוא שאתה אב לשלושה. משום מה חשבתי שאתה בשנות ה-20 לחייך. אבל קבל זאת כמחמאה.... אחותי (בת ה-17) הייתה נוכחת בהרצאה שלך לפני כשנה, ואני יכולה להעיד שהרושם שהותרת עליה ועל חברותיה מאד גדול. היא כמובן לקחה את הכאב שלך גם למקום שלה על שאיבדה את האחיין שלה (אומנם בנסיבות אחרות). הן כולן עכשיו לומדות לנהוג והלוואי שהדברים שלך חילחלו בהן מספיק כדי שאף אחת מהן לא תעשה שטויות. אז תודה גם לך על הזמן שאתה מקדיש, גם כאן וגם ב"מציאות".

 

[shlish2004]

תודה רבה על הפרגון

זה רק נותן לי עוד כוחות כדי להמשיך. עמית

 

[eaz1514]

אני אילנה

בת 52 נשואה לעודד, מנהלת חשבונות עוסקת ביבוא, גרה בחולון. אמא של עמיר

בן 30 , פנוי, בעל תואר שני במדעי המדינה עובד בהייטק. אמא של רונן

16.5.81-28.1.04, רונן חלה בלוקימיה חריפה במאי- 99 בסיום התיכון. את הבגרויות השלים בתל השומר בבידוד מוחלט תוך כדי טיפולים. אחרי 4.5 שנות מאבק עיקש ו- 3 השתלות מח עצם, אישפוזים אין ספור הוא נפטר בגיל 22 בלבד. לרונן היו 2 אהבות גדולות: מחשבים ומכבי ת"א כדורגל. בהפוגות במחלה הספיק לסיים שנה ראשונה במדעי המחשב באוניברסיטה והתכונן להתחיל שנה שניה כשהחלה שוב התפרצה, הוא הספיק לנסוע ללונדון עם אחיו לטיול וכדורגל, לבלות עם החברים והמשפחה, עסק אינטנסיבית באיסוף והחלפת בולים ובעיקר העניק לנו כל יום את הכח לחייך למרות הקשיים והחרדות. לפני שנתיים הגשמנו משאלה של רונן ואימצנו כלבה, צ'לסי היום בת שנתיים וחצי אחרי שכלבתו האהובה לאקי נפטרה בילדותו. משפחה ממוצעת זוג + 2 שיום בהיר אחד חרב עליה עולמה, ולמרות הכל ממשיכה בשגרה ומשתדלת לעבור כל יום על הצד הטוב ביותר.

 

[חיה אש]

חיה

יבת 50 ...נשואה ,עובדת ,.אמא לשלושה עד לפני 4 חודשים. הבכור גיא - חייל גולני - נהרג בתאונת דרכים ב - 1.8.2008 ...והוא עדיין לא בן 20 -נולד ב 8.9.1988 . אמא לרועי בן 18.5 ודניאל בן כמעט 10 . גיא היה חייל גולני מצטיין (4 חודשים לפני האסון קיבל חייל מצטיין גדודי ) אהב לשחק כדורגל, מוסיקה (כל הגוונים) הספיק להיות איתנו, כשלושה חודשים לפני האסון.בארה"ב - ביקר את אביו שמטעם העבודה היה בחו"ל, עברנו שבועיים משגעים בחברתו שם היה גיבוש משפחתי אמיתי...שלא יישכח. והיום אנחנו לומדים את החיים החדשים כי החיים הקודמים אף פעם לא יחזרו.

 

[חיה אש]

עדיין לא התפניתי

להתאבל על אימי שנפטרה ...6 ימים לפני גיא ...והייתי כל כך קשורה אליה...