בואו נעשה שירשור היכרות

[שרון123]

והנה תמונה של ירדן שלי

 

[אחשל]

אני ניר, אח של שלומית

שלומית, אחותי הצעירה, התאבדה לפני 11.5 שנים, בערב ל"ג בעומר 24/5/97, בת 22 וקצת. אני בן 43 (כמעט), נשוי אב לארבעה (החמישית צפויה להגיע בפברואר

). השניים הגדולים (השרוך בן 20+, הסופגניה תהיה בת 16 בנר ראשון של חנוכה) זכו להכיר את שלומית ולהנות מחברתה. הקטנות (5, 2) מכירות אותה רק מתמונות וסיפורים

. אני מנהל כבר יותר מ-5 שנים את פורום "אנשים שיקירהם התאבדו" (שנקרא בעבר "משפחות של מתאבדים" ואח"כ "התאבדות-ההתמודדות שאחרי"), פעיל בעמותת "בשביל החיים" למניעת התאבדויות ותמיכה במשפחות שיקירהן התאבדו.

 

[ענן כבד]

אני ענן כבד

מתקרבת ל60 עוסקת כול חיי בהוראה . שתי בנות תומכות ונפלאות ובן שאיננו .עליו אני רוצה לספר מעט . בני דורון נפטר במפתיע בהיותו בן 17 . בשבוע אחד בין פורים לפסח , קבל חום . חשבנו שזה כתוצאה של הריצות על הגבעות כהכנה לקרבי . דאגנו אבל לא מעבר לזה . . החום לא ירד . לילד לא היה מעולם חום. בבית החולים הובחנה המחלה האיומה מכול לוקמיה . ובתוך חמישה ימים . איבדנו את הילד . מה עובר על משפחה שהאדמה פותחת את פיה . גם המילים לא יכולות לבטא . חמש וחצי שנים חלפו . ירידות קשות ועליות על פני הקרקע ,התמודדות עם השאלה למה ואין תשובה . חוסר אפשרות לעכל ,געגועים ששורפים כאש עוצמתית . המשכנו בכול זאת ואני עדין כאן . לא מזמן נולדה לנו נכדה המאזנת בטיפה את הכוחות . בהזדמנות זו אני רוצה לספר לחברי הפורום, שקבלתי תמיכה רחבה וסבלנית מאילנה שאיתה יצרתי קשר . מאז ועד היום אילנה מקשיבה ומיעצת . שולחת לך חיבוק אילנה .וכן שולחת הערכה לדליה ובלה חברות הפורום. .

 

[eaz1514]

../images/Emo24.gif תודה ענן כבד

נכון, קבלתי מכתב מענן כבד כ-4 חודשים אחרי פטירתו של רונן (עוד מעט אזכרה 5). מאז אנחנו זוג גם אם לא יצא לנו להפגש פנים מול פנים מפאת המרחק. התמיכה היא הדדית, גם לי יש את רגעי המשבר שלי ואני יודעת שיש עם מי לחלוק גם בלי לדבר, מי שדואג לטלפן כשאני לא כותבת כמה ימים, מי שנותנת לי עצות מה שווה לקרוא ומה לא או סתם חולקת איתי מתכון או התלבטות. תודה גם לך עננה יקרה. אילנה

 

[שרון123]

עצוב עצוב עצוב

לנכדה

 

[שרון123]

../images/Emo57.gif לחמישית

וגם לארבעה שבבית

כל הכבוד לך על הפעילות החשובה והמבורכת

אח של אבא שלי התאבד, כשאבא שלי היה בן שנתיים. היום הוא בן 75, ואני עדיין חושבת לא מעט על כמה האירוע ההוא השפיע על מהלך חייו... אני חושבת שאין דבר יותר גרוע מלהיות הורים של ילד שהתאבד...

 

[אחשל]

../images/Emo51.gif

 

[אביבה43]

שלום, פעם ראשונה כותבת כאן

מציצה מידי פעם בפורום, עד היום סרבתי להיות "שייכת" למשפחת השכול. אולי בימים האלה,סביב היומולדת של עידו ז"ל, בננו הבכור, במקום לפחד מהפוטנציאל להשתגע, העדפתי לצאת מהארון איתכם.כבר כמעט שנתיים וחצי אני מרגישה כמו שבלול שגר בתוך בית מזכוכית. מרגישה חשופה, רגישה , חסרת סבלנות, כאובה (הבטן....הבטן הרכה....הרחם). היינו אמורים לחגוג עם עידו יומולדת 23, ובמקום זה חגגנו "בכאילו" עם סמלים ומעשים בדברים שעידו הכי אהב. עידו נהרג ביום האחרון של מלחמת לבנון. והוא בן 20 וחצי. מיותר לספר לכם על 3 הנקישות בדלת שהכניסו "צונמי" לחיינו ושינו ללא הכר את משמעות החיים, שינוי עד רמת התא והדי איי אן..... (מידי כמה ימים אני "תופסת" את הראש ולא מאמינה שזה באמת). יש לנו בן נוסף, מדהים שנסע לטיול ארוך לחו"ל, ותודה לאל בריא בגופו ובנפשו, כך שבנתיים אנחנו גם מתמודדים עם תסמונת הקן המתרוקן, ותודה לאל מצליחים לשחרר עד כמה שאפשר ולפרגן לו על טיול שחרור...למרות הפחדים. האסון הזה לצערי יצר קרוב לבבות במשפחה הקרובה והמורחבת, אנו מוקפים בים של אנשים ואהבה. אמנם כל אחד מאיתנו בנוי ומגיב שונה לחלוטין, אך החלטנו להתעלות מעל הקורבנות ולאפשר לעצמנו טיפול והתייחסות רגישה ומדוייקת, כל אחד ע"פ אמונתו. וככה, יש ימים קשים, יש ימים נוראיים, ויש גם ימים או רגעים של טוב ופשוט. בחרנו לקיים סוג של הנצחה פעילה במקום שמסמל חיים, התחדשות , חופש ושלום. להורי יש מטע זיתים בגליל, מקום שעידו אהב מאוד. כשתארו לנו בשבעה שעידו וחבריו לטנק נהרגו בתוך מטע זיתים בדרום לבנון- באותו רגע היה ברור החיבור.מאז אנחנו שמחים להיות , לבנות ולפתח את המטע, שמקפל בתוכו עשייה ברוכה והמון ריפוי ואהבה לכולנו. שם המקום: "מטע של חופש" בהמשך לצוואתו של עידו שהאמין שכולנו חופשיים.אתם מוזמנים לבקר. אנחנו במקום בעיקר בסופי שבוע. עד כאן בקטנה.....מבקשת המשך חיזוק ואמונה , בנחמה משמיים, וויתור על הסבל והכאב. תבורכו. תודה

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif שלום אביבה

משפחת השכול, שם כולל לאלפי סיפורים פרטים כולם עצובים כולם מרגשים. אביבה, יום הולדת של ילד שאיננו זה היום הקשה ביותר בשנה , זו תזכורת אכזרית וממשית ל"אין" וטוב עשית שפתחת את ליבך ושיתפת אותנו בסיפור שלך. המועקות שלך שהן המועקות של כולנו כאן. קבלי חיבוק חם, תחשבי שאת לא לבד תמיד תמצאי כאן אוזן קשבת ומילת עידוד. אנא פרטי יותר על מיקום המטע. אחרי המלחמה נטענו יער על שם רונן במסגרת פרויקט ק.ק.ל. לשיקום יערות הצפון במחשבה שהעצים ישארו וישאו את שמו הרבה אחרינו. יום קל אילנה, אמא של רונן

 

[איריס רמלה]

איזה רעיון נהדר

גם אנחנו נשמח לבקר במטע גם אנחנו והרבה חברים והמשפחה נטענו עצים רבים על שם יעלה הצפון ביער ביריה למען שיקום יערות הצפון לאותה מטרה מדהים איריס

 

[חיה אש]

כמה התיאור שלך קולע...

אני משערת שלרגשות של כולנו. איזה רעיון יפה להנצחה נשמח לבקר במקום . אין ספק שיום הולדת הוא קשה במיוחד ...אצלנו זה היה 5 שבועות לאחר התאונה ...

 

[שרון123]

ביום האחרון של המלחמה../images/Emo14.gif

אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול. זוכרת שישי בערב, שאני מתחננת בליבי שתימשך הפסקת האש, ואז פתאום מודיעים ששוב החליטו לתקוף. למה? בשביל מה? היינו כל כך קרובים לרגיעה. גם הבן של דוד גרוסמן נהרג בימים האלה.... ההנצחה שבחרתם מקסימה ומאד מאד מתאימה. נשמח מאד לבקר שם כשנהיה בצפון. איך ציינתם את יום ההולדת?

 

[אביבה43]

תודה למגיבים

ניסיתי לענות לכל אחד מכם באופן אישי, עדיין לא למדתי להסתדר עם פלאי הטכנולוגיה בפורום. ניסיתי להעביר תמונות ומאמרים על ההנצחה בצפון.....מקווה שאלמד בקרוב ואוכל לשתף אתכם בחלקים מחיינו.... כולנו בסירה אחת- כולנו אחד- וכולנו ערבים זה לזה. כל הנשמות.... גם של מעלה וגם של מטה.... בנתיים, רוצה לאחל לכם, שותפים לדרך, שדווקא בימים אלה של חנוכה, שנבחר ונסכים לראות את האור והטוב ב"יש". לרגע זה. לי אישית קשה להגיד בחג הזה "נס גדול היה פה", אבל כן הצלחתי הערב לברך " נס גדול יש כאן" ומצאתי כמה תודות על הזמן הזה- כאן ועכשיו. תודה על שאנחנו חזקים,תודה שאנחנו בריאים,תודה שיש לי בחירה חופשית, , תודה שבר מאושר. ברגע שהנרות דלקו והלב והשכל היו עסוקים בהודיה, הרגשתי שמחה. לא חג שמח כמו "פעם", אלא רגע של חג הכי שמח ומדוייק לי לכרגע. בשבילי זה נס. להיות רגע בשמחה. נס גדול. אור לכולנו נשימה טובה אביבה ואם זה לא מפריע....אני מעדיפה תקשורת דרך המייל הפרטי שלי. תודה