בוחן פתע

[אור 173]

מישהו קורא את המבחן שלי?

 

[ילדת פלא בהכחשה]

אני מתגעגעת לימי הבית ספר.. או יותר נכון לימי

התיכון.. פתאום הבעיות של אז נראות מינוריות לעומת הבעיות של היום.

1. איזה מן תלמיד היית? משקיען וחרוץ עם כל הסיכומים, בדיוק להיפך או משהו באמצע? הייתי חרשנית מאד

חורשת למבחנים, אבל בשיעורים עצמם לא ממש מקשיבה ולעיתים (רחוקות) אפילו מבריזה..

2. מה הדרך הכי מקורית שמצאת כדי ללמוד למבחן? לא היתה שום דרך מקורית אבל יעילה כן- פשוט לקרוא שוב ושוב את החומר ולבחון את עצמי מה אני זוכרת אחרי כל פרק..

3. האם פעם ניסית להעתיק במבחן? ואם כן, האם הצלחת? מעולם לא העתקתי. הייתי ונשארתי חנונית. הייתי זאת שמעתיקים ממנה. לא רק זה- הייתי מאלה שמתעצבנים על אלו שמנסים להעתיק ממני

4. כשהמורה מדברת על נושא כלשהו, ולך היה פשוט קשה להתרכז, מה בדרך כלל עשית? (ניסית להקשיב בכל זאת, קראת ספר, אולי קשקשת על השולחן?) בעיקר כתבתי בלי להקשיב, והייתי מאד משקיעה בצבעים שונים בכותרות, במספרים וכו'...אז כל הזמן ניסיתי להיות יצירתית וזה די העביר לי את הזמן

5. שיעורי בית היו משהו שהכנת בבית, או העתקת במרץ חמש דקות לפני הצלצול? או שהכנתי בבית או שלא ואז נרשמה "הערה". לעולם לא העתקתי.

6. לכל אחד יש מבחן בו הוא קיבל ציון גבוה במיוחד – ושהוא מתגאה בו מאוד. איזה מבחן זה בשבילך? באיזו כיתה? הייתי אלופה בשיעורי לשון בחטיבה ובתיכון ותמיד הוצאתי 95 ומעלה במבחני לשון

7. איפה היית לומד? בספרייה, על המיטה, ליד השולחן, מול הטלוויזיה, על הדשא בגינה? בחדר על המיטה

8. אם היית יכול לחזור אחורה בזמן, מה היית משנה בהרגלי הלמידה שלך? שום דבר. אולי רק מקשיבה בשעורים יותר.זה היה מוריד מהחרישה בבית

בקיצור הייתי חנונית