שפירא מאיר
New member
אני לא בנוי לכתיבת רומנים.
כל 13 הספרים של עוסקים במחקר היסטורי ותיעוד .
מי יפתח ספרים או מי לא, זה ממש לא חשוב לי.
אני עוסק במחקר ובתיעוד ולמזלי אני לא זקוק לכתיבה כפרנסה.
אולם עובדה חד משמעית שמי שלמשל נסע לכרתים עם הספר שלי, חזר באמירה שהם היו מאושרים כיוון שעם כזה שפע של מידע, לא משנה לאן נסעו, תמיד היה להם מה לראות ולחוות ובעזרת הספר גם להבין, שזה חשוב מאוד כדי שהטיול יהיה חוויה ולא עוד סימון של "וי".
וזה מה שחשוב בעיני.
המענין הוא שמי שחוזר מהטיול, אז הוא יושב לקרוא את כל הספר על כל מעל 1.500.000 המילים שבו וליהנות מ-17.000 התמונות ומי שמחפש הרפתקאות, יכול למצוא אתרים שאפילו המקומיים לא מכירים.
אבל בין הספרים שאני קורא בנושא יכולים להיות הספר של אהוד בנאי או את מר מאני, ומאידך את הספר של דוקינס "יש אלוהים?" או "ספר האגדה" של ביאליק ורבניצקי על עשרות אלפי האגדות שבו וכו.
יש לא מעט סופרים שכותבים ספרים שנראים כמו אמיתיים או מתבססים על מציאות ומקבלים נפח. אשתי אוהבת לקרוא כאלו (אני קראתי את מוסה דאג).
אני לא חיבבתי את הספר "האי של סופיה" על אי המצורעים בכרתים (בינתיים הוא גם הפך לסרט- "האי"), הוא כתוב כך שקוראים את הספר בשטף בלי לעצור בקריאה קולחת, אבל הפרטים המעטים שדיברו על מציאות היו בלתי נכונים בעליל, ולי זה צרם.
אבל ספרים "כבדים" אני מחבב מאוד, מה שאחרים לא יכולים לסבול מכובד הכתיבה והעברית הישנה, כמו למשל ספר ההיסטוריה של ערי-המדינה באיטליה עד שהתאחדו למדינה אחת, והתברר לי שהספר היה בספריה החל משנות החמישים, ועד היום אני היחידי שקראתי בו.
או הספר המשעשע מאוד של ימי הביניים: "סיפורי קנטרברי".....
כל 13 הספרים של עוסקים במחקר היסטורי ותיעוד .
מי יפתח ספרים או מי לא, זה ממש לא חשוב לי.
אני עוסק במחקר ובתיעוד ולמזלי אני לא זקוק לכתיבה כפרנסה.
אולם עובדה חד משמעית שמי שלמשל נסע לכרתים עם הספר שלי, חזר באמירה שהם היו מאושרים כיוון שעם כזה שפע של מידע, לא משנה לאן נסעו, תמיד היה להם מה לראות ולחוות ובעזרת הספר גם להבין, שזה חשוב מאוד כדי שהטיול יהיה חוויה ולא עוד סימון של "וי".
וזה מה שחשוב בעיני.
המענין הוא שמי שחוזר מהטיול, אז הוא יושב לקרוא את כל הספר על כל מעל 1.500.000 המילים שבו וליהנות מ-17.000 התמונות ומי שמחפש הרפתקאות, יכול למצוא אתרים שאפילו המקומיים לא מכירים.
אבל בין הספרים שאני קורא בנושא יכולים להיות הספר של אהוד בנאי או את מר מאני, ומאידך את הספר של דוקינס "יש אלוהים?" או "ספר האגדה" של ביאליק ורבניצקי על עשרות אלפי האגדות שבו וכו.
יש לא מעט סופרים שכותבים ספרים שנראים כמו אמיתיים או מתבססים על מציאות ומקבלים נפח. אשתי אוהבת לקרוא כאלו (אני קראתי את מוסה דאג).
אני לא חיבבתי את הספר "האי של סופיה" על אי המצורעים בכרתים (בינתיים הוא גם הפך לסרט- "האי"), הוא כתוב כך שקוראים את הספר בשטף בלי לעצור בקריאה קולחת, אבל הפרטים המעטים שדיברו על מציאות היו בלתי נכונים בעליל, ולי זה צרם.
אבל ספרים "כבדים" אני מחבב מאוד, מה שאחרים לא יכולים לסבול מכובד הכתיבה והעברית הישנה, כמו למשל ספר ההיסטוריה של ערי-המדינה באיטליה עד שהתאחדו למדינה אחת, והתברר לי שהספר היה בספריה החל משנות החמישים, ועד היום אני היחידי שקראתי בו.
או הספר המשעשע מאוד של ימי הביניים: "סיפורי קנטרברי".....
