בוקר אור ליום חדש.שוב תודה למברכים ליום 50 שנה לנישואים

תודה מינה חמודה, הבריאות עדיין זקוקה לשיפור

אבל אני בהחלט מרגישה יותר טוב ותחת ביקורת קפדנית.

לגבי המפגש, את יכולה להיפגש איתי בקניון בשמחה בלי כל החבורה של יעלי.
 

מינהר

New member
תמר, לא מודאגת מן הקוף. כולנו מן הקופים,

חוץ מהחרדים, שאותם ברא אלוהים ביום ששי.
החברה מאוד נחמדה. יש לה דלקת פרקים, מסכנה. היא מקבלת קורטיזון בכדורים, ואני- בעינים. היה על מה לדבר. חוץ מזה לה יש בעל תומך, ולי לא. לה יש בן שחזר בתשובה ונעשה רבי עם חצר, ואין לה קשר איתו. ולי יש בן בקוריאה, שאשתו היא הרבי שלו.
 
גם לי יש בת שחזרה בתשובה

חיה ביוהנסבורג עם בעל שגם הוא חוב"ת , [חוזר בתשובה ] ,אבל עובד, ומפרנס את המשפחה . ישנם גם 3 ילדים חמודים, שמדברים בשתי שפות, וקהילה ישראלית דתית שמאוד תומכת . בממוצע פעם בשנה אנחנו נוסעים לבקר , בעלי היה באוגוסט ואני אסע בראשון לדצמבר עד הראשון לינואר . מאוד מקווה שמוסלמים פנטיים לא יחליטו לחגוג את ראש השנה האזרחית במטוסים . ואם את שואלת למה איננו נוסעים ביחד , חברת הבטוח הפעילה סנקציות . לא היתה מוכנה לבטח אותי עד תום 6 חודשים מנתוח להחלפת ברך .
נ.ב. יכולה להיות שיחה מאוד מענינת על הקורטיזון, זריקות , כדורים תופעות לואי וכו .
ד.א. הבת שלי שבמרכז משלמת על מונית מבת ים לתל אביב 20/25 ש"ח . בבאר שבע המוניות 30/35 ש"ח תלוי מאיפה להיכן . מהבית שלי שהוא לא במרכז , זה תמיד 35 ש"ח ולעיתים צריך להמתין יותר מ10 דקות . לרוב כ5 דקות . היות ונותחתי ברגל ימין הרופא אסר עלי לנהוג במשך 6 שבועות . בעלי שונא לנהוג , מעדיף ללכת רגלי או לנסוע באוטובוס , לא רציתי להטריד את הבן ואשתו, לכן כל אתו הזמן לקחתי מוניות . בכל זאת מונית מאבן יהודה לתל אביב זולה יותר מטיסה מסיאול לנתב"ג . הרבה בריאות , תמר .
 

מינהר

New member
תמר, הבעיה לא מחיר המונית, אלא שאין מוניות.

פשוט אין מ1600 ואילך, אלא רק לפעמים. מונית מרמת גן לאור יהודה זה מעל 100 שח . בתוך אור יהודה אני לא צריכה מוניות, זו עיר קטנה, ואני מפעילה את המכונית. אני לא יודעת איך הבת שלך משלמת מבת-ים לתל אביב 25 שח. מאור יהודה לתל אביב זה 100 שח. אבל הבעיה היא לחזור. בערב- לכי ותחפשי את הרוח. ניסיתי להשיג מונית בערב מיהוד לאור יהודה ופשוט לא היה.
בעניין בני- הוא מפרנס אותי בהבטחות כבר כמה שנים, שהנה הנה הוא מחפש עבודה בישראל, וכל פעם יש לו תרוץ אחר, מפי אשתו. אין לו ביטוח בריאות, אין לו פנסיה. חיים מהיד לפה.
אין לי מה לומר בעניין בתך. כל אחד וגישתו. אני מכירה אנשים, שמעודדים את ילדיהם להגר לארהב וכדומה מפחד הטרור המוסלמי או בשביל הכסף והקריירה. אני לא בדעה הזו. ברחנו מפולין, אז מספיק עם הגולה.
 
מינהר , אני ממש לא מעודדת את ביתי להשאר שם,

אבל גם לא מנסה לשכנע אותם לחזור . הם עושים את השיקולים שלהם , אני בטוח שהם יודעים הכי טוב , מה טוב בשבילם .ואני מספיק ראלית בשביל להבין שלמצוא עבודה יהיה מאוד קשה, כנ"ל לגבי דירה . ד.א. כעת יש להם בית גדול עם חצר גדולה , בריכת שחיה נחמדה וקוטג" קטן שמושכר . ואם ירצה השם ויחזרו ארצה , בכסף שיקבלו עבור כל זה יוכלו לקנות דירת 2 חדרים בבאר שבע .
 

הדסהש1

New member
אני משתמשת במונית בתוך יהוד בגלל שאנני

יכולה ללכת מרחקים..יש ואני לקופת חולים הולכת צד אחד לאט וחזרה חוזרת במונית
שהמחיר 20 שקל לצד...היום אני הולכת למסםרה שזה במרכז יהוד ואנני
מרגישה טוב אבל חייבת כבר להסתפר זה יעלה לי 40 שקל .אבל אין ברירה...
בשבתות וחגים אנו בבית כי לנסוע במוניות זה רצח.לנו אין רכב...
 

מינהר

New member
הדסה, כמה עולה לכם מונית מרמת גן, מבילינסון,

מתל אביב הביתה? בוודאי סביב 100 שח. ואם זה בערב -לא תמיד יש, וצריך לחפש את הרוח. הרופאים המומחים זה תמיד בערב.. ואם סתם רוצים לנסוע לארוע? אפשר להתקע שם עד הבוקר.
 
אנחנו פתרנו את הבעיה של ניידות לפני שנים

אשתי נוסעת במכונית בעיקר לילדים ולאחותה שגרים בשכונה או למרכז רפואי בבת ים.
אני רוכב על קטנוע בלי בעיות תנועה, חניה והוצאות.
רק כאשר אני רוצה לנסוע רחוק יותר, אני לוקח את הרכב והיא רוטנת שאני לוקח לה את הרגליים.....
 

מינהר

New member
תמר, הנקודה היא שאני מוכנה לעזור לבן שלי עם דירה

סבירה במקום סביר במרכז. לא בצפון ת-א כמו שאשתו רוצה. זה לא עוזר. בעניין מציאת עבודה, עכשיו הוא עוד יכול להשתלב בעבודה כאן, הוא איש מחשבים בתחום מסוים, אבל עוד 5-10 שנים, מי יודע?
בלי ביטוח בריאות ובלי פנסיה מצבו בקוריאה עצוב מאוד.
אני לא אומרת מילה בעניין בתך, אבל איך היינו שרים פעם- טוב אוהל דל באדמת מולדת מארמון זהב באדמה נכזבת.
 

יוליקה

Member
מנהל
זה תמיד מפחיד אותי

מה יקרה אם יום אחד אחד מילדי יעבור לחיות בחו"ל...
כלתי רופאה מומחית לנאורולוגיה של ילדים.
כשלמדה, נשלחה לתקופה קצרה לאוקלהומה שם התמחתה
בנושא של התעללות בילדים... היא נסעה תחילה לבד ואח"כ
הצטרף אליה בני והנכדה הראשונה שלנו...
עד היום אנחנו מפחדים מה יקרה אם היא קבל הצעה לעבוד
בחו"ל... איך נתמודד עם כך שיקחו לנו שלושה נכדים למרחקים...
נכון, זה לא תלוי בנו... אנחנו כבר לא תפקיד מרכזי בחיי ילדינו
ואסור לנו להיות אגואיסטים ולתת לילדים לפרוח לאן שיחפצו...
 
בני כרגע בארץ שמע שאמא חולה עלה על מטוס

והגיע ל-10 ימים, הוא גר 22 שנים בארה"ב התחתן עם רופאה שהכיר כאשר באה ללמוד רפואה בארץ, הבן הגדול שנה שניה בקולג' לא נראה לי שיעשו עליה , חיים שם ברווחה בהנאה ובשמחה רבה, הקשר שלי עם הנכדים הוא פשוט כמעט ולא קיים, היינו נוסעים לשם פעמיים בשנה כי יש להם יחידת דיור צמודה עבור אורחים, מחזיקים רכב עבורינו אבל הזקנו וקשה הטיסה של 15 שעות וכנראה שנפסיק לנסוע לשם,
יש נושא שלא מדברים עליו וזה אכזבה מילדים, בכל תחום שהוא, תמיד מהללים ומשבחים ומאירים את הנקודות הטובות, אך ידוע גם ידוע על אכזבה מילדים כאשר הם קרובים אלינו, כאשר הם במרחקים, כנראה שאלו החיים אבל לא סיפרו לנו על זה.
 
זוכרת את אימי ז"ל תמיד היו לה תלונות

אלי בעת זקנתה, תמיד לא הספיק לה הזמן בו הגעתי לבקר אותה, רצתה שאשאר עוד ועוד והתלוננה, מה שקניתי לה לא היה לטעמה, כנראה שכך זה דרך העולם, היום אנחנו חווים ונחווה את זה כנראה עוד ועוד, שוכחים שיש להם את הילדים שלהם, את ההתמודדויות שלהם והם תקועים בין ילדיהם לבין הוריהם.
 

נימה3

New member
ילדי כולם בארץ לשמחתי הרבה אבל אחד מהם גר בצפון

אנחנו בעיקר בקשר טלפוני ומתראים לעיתים רחוקות כי הוא כל הזמן בעבודה. ואני כבר לא יכולה לנסוע כל כך רחוק. גם אין אפשרות ללון אצלו אז הלוך וחזור ביום אחד קשה. בני השני גר קרוב אבל מרבה בנסיעות לחו"ל הבת הבכורה גרה בחו"ל עבודת בעלה מחייבת, אז הם נוסעים לפחות פעמיים בשנה והיא מגיעה פעם אחת ומדברים כל הזמן בסקייפ וכך נשמר הקשר. למזלי בתי חיה קרוב מאד אלי וגם שני נכדים גרים פה עם נין אחד אז זה מקל. לאחרונה חשתי ברע ונזקקתי לעזרה בתי בני וכלתי וחתני התיצבו מיד.
 

מינהר

New member
נימה, יופי לך שרוב ילדיך בסביבה.

אני בדעה שכמה שקלים וג'וב זוהר הם לא סיבה להתרחק מן ההורים. גם לא הטרור הפלסטיני. הנה הטרור הגיע לכל מקום.
אבל כל אחד והדעה שלו.
האמת, שאצל הבן שלי שבקוריאה ההתרחקות נובעת גם מן הכעס שלו על הגרושין של אביו ושלי. אבל הכעס לא עובר גם אם מרחיקים עד הירח.
 

מינהר

New member
ניצת, אכן כך. זה כואב התרחקות הילדים.

גם אמא שלי קיטרה שאני ואחי לא מבקרים אותה מספיק.
אבל אני זוכרת פעם שהייתי אצלה ביום הקבוע שלי, והגיעה אליה חברה. זה היה 10 דקות אחרי שהגעתי. היא אמרה לי את יכולה ללכת, בלי לחשוב על זה שהגעתי ממרחק לא קטן במיוחד בשבילה. אני הלכתי, אבל אחרי זה דיברתי איתה על זה.
היא גם קיטרה, כשהיתה בדיור מוגן, שהשכנה שלה, הבנות מסיעות אותה לכל מקום. היא שכחה שאני צריכה לעבוד לפרנסתי.
 
לכל אחד יש את השמחות שלו ואת האכזבות שלו,

אלה שמספרים ומדברים על זה ואלה שלא מדברים על זה.

יש לחוה אלברשטיין שיר שמילותיו יפות מאוד והשיר מספר על קרקס שבא לעיר, אנשים נכנסים לאוהל הקירקס ויוצאים מרוצים אף אחד לא מספר שבקירקס עומד מיושאו יושב בריון שנותן סטירה אדירה לכל יוצא מהאוהל כך שחושבים שכולם יוצאים מרוצים, כך זה גם בחיים, לא מספרים הכל ותמיד חושבי שאצל השני הדשא ירוק יותר.
 
הנה מילות השיר, תקראו זה כף

קרקס
חוה אלברשטיין
מילים ולחן: חוה אלברשטיין



היי,
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה

האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת,
נשאר רק הסיפור

לעיירה אחת הגיע
קרקס של צוענים
קרקס קטן קרקס צנוע
קרקס של עניים

היו שם עז וחמור ונמר קטן
דוכן עם הגרלות
בולע עשן אישה עם זקן
וקורע שרשראות

ובכיכר העמידו אוהל
סיפרו שיש בו סוד
אנשים חיכו שעות בתור
כולם רצו לראות

אבל הסוד לא התברר
אלא אחרי שנים רבות
באוהל הגדול ישב בריון
בריון מפחיד מאוד

ומי שנכנס לאוהל
חטף סטירה אדירה בפנים
והוא ברח מהר
ולא סיפר דבר לאחרים

"לא יאמינו לי, לא יאזינו לי,"
חשב מי שחטף
"הם לא הזהירו אותי, אז למה לי
להזהיר אותם עכשיו?"

והקרקס ממשיך לנסוע,
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן

יש הצגות בחושך ובאור
והלב נשבר בפנים
לראות בין המחכים בתור
את כל הילדים

ואי אפשר לצעוק להם רגע
אי אפשר לעצור אותם
לא יאזינו לך לא יאמינו לך
הם שומעים רק את עצמם

כן אי אפשר לצעוק להם "זהירות"
אי אפשר לעצור אותם
אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם

והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן

כן הקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן

זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה

האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור...
 
שיר שיש בו את האמת של החיים ותחשבי

על זה שכתבה אותו חוה אלברשטיין גם את המילים וגם את המנגינה.
 
למעלה