זה לגמרי נכון
צעירים שקראו את הספר שלי על המשטרה (יש לי 2, אחד עלי ואחר על ההיסטוריה של מחוז תל אביב) לא מצליחים להבין למה השוטרים בזמני יכלו לקרוא לזונה "גברתי" ולגנב "אדוני".
ובדיוק הסברתי מה שאמרת כאן: אנחנו דרשנו שהעבריינים יכבדו אותנו, לכן למרות שהם מניאקים והורסים חיים של אחרים, אנחנו התנהגנו אליהם ביחס אנושי, ולכן מקרים של תקיפת שוטרים היו בודדים מאוד, ולרוב כשעבריין היה נתפס היה הולך מרצונו עם השוטר, כשבכל זאת ידע שאם יתנגד, הוא בעצם מאלץ אותם להשתמש נגדו בכח, כי את תפקידם הם ימלאו בכל מצב.
אפילו בבתי המשפט השופטים לא האמינו לעבריינים שטענו ששוטר מתנכל להם אם לא הציגו ראיה כל שהיא, כיוון שזה היה ידוע ששוטר שומר על כבודו ועל כבוד האזרח גם אם הוא פרחח.....
לי בכל השירות של 30 שנה היו 13 תיקים ירוקים (תלונה נגד שוטר) ובכולם כמובן נקבע שהתנהגותי ללא דופי.
ברור שלרוב מדובר בהתנהגות של עבריינים שחושבים שירויחו משהו מזה :
אם זה נרקומן שסילקתי אותו בכח מהכביש כדי שלא יידרס,
משפחה שבאתי לבצע צו מעצר (בשלב הראשון לא מבצעים מעצר רק נותן להם קבלה ריקה שיגשו לדואר לשלם את ההתחייבות להתייצב בבית המשפט ואז מחזירים את הצו עם מספר הקבלה ששולמה לבית המשפט) והתלוננו שאיימתי עליהם וחשבו שכך יתחמקו מהתיק,
או מישהי שהתלוננה שהרבצנו מכות רצח לאזרח (זה היה חולה נפש שברח מאברבנל, היכה את בני משפחתו מכות רצח ותקף גם אותנו במוט ברזל...) , וכו,
ועד תלונה מטומטמת של מפקד המרחב שכאשר פניתי למועצה מקומית תמר (ים המלח) שאשה עלתה על מוקש נעל, התנדבתי כחבלן לבוא ולפנות שם מוקשים למשך חודש על חשבון חופשה שנתית, הצבא נעלב ושלח מיד חבלנים לבצע את המשימה, המנהל האיזורי במחלקת ההתיישבות כתב עלי מכתב תודה למפכ"ל וזה שאל את מפקד המחוז במה מדובר וזה פנה למפקד המרחב שהחליט להעמיד אותי לדין על שימוש בנייר משטרתי.....
גם היום, אני נותן כבוד לכל אדם, יש לי יחס מיוחד לנותני שירות החל מהזבן בחנות או השומר בכניסה לקניון וכדומה, כדי לתת להם להבין שהם לא שקופים אצלי.
הפעם היחידה בחיים שהשתוללתי היתה בבית חולים לפני 4 חדשים שם תמיד המתננו בתור בשקט ואף פעם לא משנה כמה שעות (אני לרוב נלווה לאשתי והיא אלי) אבל לפני כחודשיים הגעתי עם אשתי לבית החולים כאשר היא לא יכולה ללכת וסרבו לקרוא למישהו שיביא כסא גלגלים, הצלחתי לסייע לה להגיע למיון, שם הסתבר שהיא לא יכולה לא לעמוד ולא לשבת ולא שום דבר, ותוך בנסיון למצוא תנוחה, החליקה מהמיטה ונפלה לרצפה, לי אין כח להרים אותה וקראתי לאחות והיא בכלל לא התייחסה אלי, פניתי שוב ושוב, ואין התייחסות , ואת התחלתי לשאוג, פה התגובה היחידה שלהן היתה.....להזעיק את הבטחון.....
בסוף אזרחים שהיו במיון הרימו אותה.....
לתלונה כמובן לא היתה תגובה.....
אבל אני עדיין שוקל את צעדיי
