ואני חושבת
על אותם אנשים שאני פוגשת יום-יום ש"נשברו" ו"הודבקו" לפעמים חסרים להם איברים, לפעמים איבריהם "מתוקנים" וכבר אינם כפי שהיו, הגוף אינו שלם,אבל יש בו חיים ונשמה, וכשאני מביטה על הקו של ה"שבר",הצלקת, אני מלטפת בעינים,ומרגישה כמה כואב, והמראה השבור יפה בעיני,מכובד,ראוי לגאוה, כמו שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים-אינם.