אני שמתי לב שעל החשקים השגרתיים יותר קל להתגבר. למשל סיגריה בבוקר או אחרי אוכל או קפה. הם חולפים יחסית מהר. אבל הזמנים המורכבים יותר, הם בעייתיים. כשרבים עם מישהו קרוב, כשמצוברחים, כשנמצאים בסערת רגשות הורמונלית (
תראי, הגוף שלנו הוא גאון. הוא ממציא את עצמו כל פעם מחדש. גם כשאת חושבת שהצלחת והתגברת עליו, תמיד הוא ימצא משהו כדי לגרום לך להשתוקק לסיגריה שהוא כל כך רוצה. לכן את חייבת לעשות "כאילו" את מעשנת. לבלבל את האוייב. נשמע מצחיק או הזוי, אבל זה באמת ככה. הגוף יעשה הכל כדי לקבל את מה שהוא רגיל אליו שנים מספר.
אשתף שהפסקתי לעשן באוגוסט, למעט שני מקרים של חשק עז להדליק סיגריה (שניהם חברתיים) הגמילה הייתה קלה מאוד.
זה אחרי שעישנתי 15 שנים, בין קופסא לקופסא וחצי ליום.
"הדרך הקלה להפסק לעשן", קראתי, הקנטתי את הבחור שנתן לי אותו ושבוע אחר כך, סיגריה במרפסת ובום, אני לא מעשנת יותר.