בוקר טוב דאג, מוטי וכולם
אני רוצה לנצל את האשכול החדש שפתחת כדי לענות למוטי על שאלותיו מהאשכול הקודם שעסק בנושא התרבות (פשוט השרשור ההוא הגיע למימדים מפלצתיים ואי אפשר להתמצא בו יותר)
אז ככה,
אני קטונתי מלשפוט מה טוב יותר ממה ואיזו תרבות גבוהה יותר מתרבות אחרת. אבל באמנות כמו באמנות יש לכל דבר את הרף שלו. לצייר לומדים, לכתוב לומדים, לרקוד לומדים, לשיר לומדים. אנחנו לא חיים באיזה ריק. לכל דבר יש את הרף שלו בדיוק כמו בקפיצה לגובה.
ברגע שאתה טוען שגיספן הוא משורר גדול כי השירים שלו נישאים בפי כל, הרי אתה הופך כל דבר שיש לו ביקוש, למוצר אומנותי ללא קשר לאיכויותיו. אני אוהב את זה משמע זה מספיק טוב ומספיק איכותי בשבילי. ישנה כאן הגמשה של האיכויות לטובת הטעם האישי שלך או שלנו.
אני לדוגמא, לא מסוגלת לשמוע מוזיקה קלאסית מלבד יצירות בודדות, אבל לעולם לא אחשוב שאיזה להיט זמני הוא טוב יותר או חשוב יותר מיצירה קלאסית. גם יצירות הרוק הגדולות ביותר שאבו את השראתן מהמוזיקה הקלאסית.
אני גדלתי על הגשש החיוור וגשר הירקון, אריק איינשטיין, יהורם גאון, יוסי בנאי, שלום חנוך, שמוליק קראוס ועוד רבים וטובים שבאו אחר כך.
זאת הקלאסיקה של הדור שלי ואפילו של ילדיי אשר גדלו בתוך בית ששמעו בו מוזיקה 24 שעות ביממה. אבל אצל נכדיי זה סיפור שונה. גדל דור חדש שלא ידע את יוסף ושומע ברדיו מוזיקה ים תיכונית ושירים בג'יבריש. אני בהחלט מכבדת את העדפותיך המוזיקאליות כי זה טעמך האישי וזה מה שאתה אוהב, אבל אתה מדביק עליהן תוית תקן על פי טעמך ולא על פי הקריטריונים של המוזיקולוגים. מה לעשות, יש אנשים שלומדים מוזיקה כל חייהם והם בכל זאת יודעים משהו.
אני לא מדברת על תרבות באופן כללי כי אני אין לי שום מושג אפילו לא קל שבקלים בשום תרבות שהיא. לא בתרבות המערבית ולא בתרבות המזרחית. לא בתרבות הקדומה ולא בתרבות החדשה. אין לי שום תובנות בשביל אף אחד וגם לא בשביל עצמי. אין לי מושג בנושא, אני רק יודעת שיש אנשים שיודעים הרבה יותר טוב ממני בין אם יש להם תואר בנושא ובין אם אני קולטת שיש להם ידע עצום בנושא. אני משתדלת להקשיב, ללמוד ולהתפתח ולקחת מכל מי שמוכן ללמד אותי, עד כמה שאפשר וניתן.
לעומת זאת, אני נתקלת בלא מעט אנשים שלא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל את העובדה שלכל דבר יש דרגות ויש מדרגות. לכל דבר יש רף של איכות. אנשים פשוט מתאימים את הרף לטעמם האישי ובזאת מסתכם העניין. אני אוהב את זה, משמע זה מספיק טוב, מספיק איכותי, מספיק כישרוני ומספיק חדשני.
אני יכולה להבין את הנטיה הזאת של האנשים, אך איני מקבלת אותה.
כמו שכתבתי באשכול הקודם: היום ישנה דיעה הגורסת שמוזיקה היא תקשורת וככל שהיא מגיעה ליותר אנשים, משמע היא חשובה יותר מבחינה תרבותית. כלומר מוזיקת פופ או מוזיקה מזרחית או כל מוזיקה אשר סוחפת המונים, הרי היא חשובה יותר מאשר איזו להקת רוק כבד שרק מתי מעט שמעו את המוזיקה שלה אבל היא תופסת מקום מכובד ב'רולינג סטונס' מגזין. כלומר האנשים מתייחסים בבוז לתרבות מסויימת לא בגלל שהם פוחדים ממנה כמו שהם חושבים שהיא שייכת לקבוצה קטנה של אנשים ולכן היא פחות משמעותית מבחינתם. מצד שני, תמיד יהיו את אלה שאוהבים ללכת נגד הרוח ולאהוב את כל מה שלא מייצג בשום אופן את ההמון.