ביננו, מקומות כמו קנדה
ושוויץ ושאר המערב, הרבה יותר בטוחים ליהודים מאשר א"י. לראיה: מתי הפעם האחרונה שהיה פוגרום אנטישמי בקנדה או שוויץ? אף פעם[באירופה אגב ב1946]. ובמדינת ישראל? רק השנה היו לפחות עשרה פוגרומים שבהם נרצחו יהודים. ובאשר להרצל? הוא לא היה יותר יהודי מאחמד טיבי, ושאיפתו הראשונה הייתה לשכנע את כל היהודים להתנצר, ומבחינתו היה זה היינו הך אם מדינת היהודים תוקם בא"י באפריקה או במיקרונזיה; מה אתה רוצה להגיד בזה? בראיה היסטורית, ייתכן שכל העסק הזה [המפעל הציוני] לא היה שווה, ומה שהיה רלוונטי לפני 100 שנה לא בטוח שהוא רלוונטי היום. מה גם, שבימנו, עידן ההגירה והגלובליזציה [לאו דווקא במובן הקפיטליסטי], אין עוד מקום ללאומנות ופטריוטיזם בלתי ומתפשר, ומכאן שמדינות ללאומים מסויימים או לדתות "מסוימות" בלבד הן דבר פסול, דבר שאין לו מקום בעידן הדמוקטיה והכלל-עולמיות, ולכן אין עוד מקום לציונות, או מדינה ליהודים בלבד. אין שום סיבה [חוץ מסיבות לאומניות, כאלה שמוזכרות בתנ"ך] שישראל לא תהיה מדינת כל אזרחיה, ולא תהפוך סוף סוף למדינה מערבית נאורה, המאפשרת לכל אדם להיות אזרח שווה זכויות בה [מצב שהוא רחוק כברת דרך מהמצב כיום]. הרי בנינו, חלק גדול מהישראלים לא רואים עצמם כיהודים [וחיים אורך חיים שאינו שונה, מבחינה דתית, משל הקנדים], וחלק עוד יותר גדול מתנגד לציונות. אלא שזה לא כל כך "פוליטקלי קורקט" להודות בזה, כך שהרבה מאוד ישראלים מסתירים את העובדה שהם חושבים שאין עוד טעם לציונות.