בזמן האחרון אני מתחיל לחשוב

[חגי סרי]

בזמן האחרון אני מתחיל לחשוב

בזמן האחרון אני מתחיל לחשוב
שפישור (להבדיל מגישור) דהיינו LOSE-LOSE יכול להיות רעיון לא רע בכלל ככלי לישוב סכסוכים והוא מתאים לכתחילה(ואני מדגיש לכתחילה ולא בדיעבד) לסוג מסוים של אנשים שאם היו בהליך גישור הם היו מפוצצים אותו. כוונתי לאנשים שחשוב להם שהאדם מולם אשם במשהו ועצם ההתפשרות שלו היא הודאה בענין ולכן גם הם מוכנים להתפשר, משום שעצם המוכנות של האחר להתפשר עונה על צורך מרכזי שלהם. יש נטיה של מגשרים לפסול את הגישה הזו של הפישור כפחותת ערך, והאמת ? אני כבר לא כל כך בטוח בזה! אשמח לשמוע את דעתכם בנדון.

 

[איריס אבידן]

כאשר אין מערכת יחסים מתמשכת בין הצדדים

בזמן האחרון אני מתחיל לחשוב
שפישור (להבדיל מגישור) דהיינו LOSE-LOSE יכול להיות רעיון לא רע בכלל ככלי לישוב סכסוכים והוא מתאים לכתחילה(ואני מדגיש לכתחילה ולא בדיעבד) לסוג מסוים של אנשים שאם היו בהליך גישור הם היו מפוצצים אותו. כוונתי לאנשים שחשוב להם שהאדם מולם אשם במשהו ועצם ההתפשרות שלו היא הודאה בענין ולכן גם הם מוכנים להתפשר, משום שעצם המוכנות של האחר להתפשר עונה על צורך מרכזי שלהם. יש נטיה של מגשרים לפסול את הגישה הזו של הפישור כפחותת ערך, והאמת ? אני כבר לא כל כך בטוח בזה! אשמח לשמוע את דעתכם בנדון.

כאשר אין מערכת יחסים מתמשכת בין הצדדים
וכאשר ברור לצדדים, כי אין כוונה להמשיך או לחדש את הקשר ביניהם, אזי במקרים רבים, הם מוכנים להגיע לפשרה, כי הם מעדיפים להשאיר את הנושא מאחוריהם, גם אם יצטרכו לוותר על משהו. יש גם כאלו שסבורים שהסכם טוב הוא ההסכם ששני הצדדים מרגישים שאינם מרוצים. אני לא מסכימה עם זה ממש, כי ההסכם צריך להיות עדיף על אלטרנטיבות אחרות, ורק משום כך, הצד להסכם צריך להרגיש כי הוא כן הרוויח משהו. אולי הוא ציפה ליותר, אבל בשורה תחתונה- זה היה כדאי. קשה לי לחשוב שאלך מראש לגישור בתפיסה של פשרה. אני ארצה שהצדדים"יתגשרו" ולא יתפשרו. אולם, אם העניין לא יהיה אפשרי, ואם שני הצדדים לא ירצו להמשיך במערכת היחסים ביניהם (משפחה, עסקים וכד'), ויהיו מוכנים לוויתורים כדי להשאיר את הנושא מאחוריהם - יש מקום לפשרה. לא אוהבת את זה במיוחד, אבל לפעמים - זה מה שהצדדים רוצים. לסיכום, זה עוד כלי ב"ארגז הכלים" שלנו. כלי פחות מועדף, אבל כלי. LOSE-LOSE זהו שם קיצוני מידי, לטעמי.

 

[שילה1]

לעניות דעתי,פישור מתאים לשני צדדים

כאשר אין מערכת יחסים מתמשכת בין הצדדים
וכאשר ברור לצדדים, כי אין כוונה להמשיך או לחדש את הקשר ביניהם, אזי במקרים רבים, הם מוכנים להגיע לפשרה, כי הם מעדיפים להשאיר את הנושא מאחוריהם, גם אם יצטרכו לוותר על משהו. יש גם כאלו שסבורים שהסכם טוב הוא ההסכם ששני הצדדים מרגישים שאינם מרוצים. אני לא מסכימה עם זה ממש, כי ההסכם צריך להיות עדיף על אלטרנטיבות אחרות, ורק משום כך, הצד להסכם צריך להרגיש כי הוא כן הרוויח משהו. אולי הוא ציפה ליותר, אבל בשורה תחתונה- זה היה כדאי. קשה לי לחשוב שאלך מראש לגישור בתפיסה של פשרה. אני ארצה שהצדדים"יתגשרו" ולא יתפשרו. אולם, אם העניין לא יהיה אפשרי, ואם שני הצדדים לא ירצו להמשיך במערכת היחסים ביניהם (משפחה, עסקים וכד'), ויהיו מוכנים לוויתורים כדי להשאיר את הנושא מאחוריהם - יש מקום לפשרה. לא אוהבת את זה במיוחד, אבל לפעמים - זה מה שהצדדים רוצים. לסיכום, זה עוד כלי ב"ארגז הכלים" שלנו. כלי פחות מועדף, אבל כלי. LOSE-LOSE זהו שם קיצוני מידי, לטעמי.

לעניות דעתי,פישור מתאים לשני צדדים
שמיודעים בבירור כי מערכת של קשר מסיימת תמשיך לתנהל ביניהם,ואף מעוניינים בקשר זה.עצם הסכסוך או המחלוקת,מעיב על הקשר. לכן הם מוכנים לוותר במעט,ולהמשיך את הקשר ביניהם. אם חשה שזה רצון הצדדים-הולכת איתם עם הרעיון. מבחינתי העיקר שאחרי ההליך יצאו מרוצים,והקשרים ביניהם ימשיכו. ואגב,האמור לעיל טוב מאוד לנושא גרושין ועניני משפחה.נראה לי שהליך ישור נדרשת מיומנות מיוחדת של המגשר-תבונה ורגישות. (ובמחשבה נוספת-תמיד יש בהן,בשתי אלה,ערך מוסף ברור.)