בחרתי להעלות את הכתבה הזו לאחר לא מעט

[Doctor Goblin]

אותה טעות שהאמריקאים עשו עם אל קעידה

 

[דאגרוטיפ]

אקזקטמנטה. ואגב, יש שיאמרו

אותה טעות שנעשתה בלבנון, עם הפלגים השונים
טרום ובעת מלחמת לבנון הראשונה.

 

[poseidon111]

איזה כיף זה להיות חכמים בדיעבד, אה? לשבת

בבית ולהגיד שאני לא הייתי עושה טעויות כאלו.

 

[דאגרוטיפ]

לאלא, אל תתבלבל פוס.

זו סקירה לגיטימית בתולדות הסכסוך הערבי-איזורי.
ובוא אאתגר אותך לרגע, שאלה שלי אישית אין מענה עליה.
פעם תהית בינך לבינך מדוע האוייבים שלנו מצפון ומדרום
בחרו להתמקצע כארגון טרור? האם יש לנו איזשהו חלק בכך
ולו הקטן ביותר?

 

[poseidon111]

כל ארגון מיליטנטי שלא מצליח, או שמעריך

שלא יצליח, יבחר לעשות זאת.
זה לא רק פה. זה בכל העולם.
יתרה מזו. הטרור אינו מופנה רק כלפינו.
או שלא הבנתי את השאלה.

 

[דאגרוטיפ]

הבנת, והשבת במדוייק.

לרבות הסיפא, הטרור לא מופנה רק כלפינו.
ולראיה מה שהתחולל בעיראק, לדוגמא.

 

[poseidon111]

כמעט לכל מדינה דמוקרטית היה באיזשהו

שלב עימות עם ארגון מיליטנטי, בין אם מבפנים או מבחוץ.
בין אם בנושאים מדיניים או בנושאים חברתיים- כלכליים (באדר מיינהוף כדוגמא).

 

[lefler11]

ואיזה כיף זה

לחזור על אותן טעויות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם...


אולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר \ חדש שעדיין לא ניסינו עד היום

אולי הדרכים בהן פעלנו עד היום לא כל כך הצליחו...

בעצם עזוב, גם ככה שני הצדדים כל כך שונאים אחד את השני אז מה הטעם

נראה לי שהכי טוב זה שפשוט ניתן לשני הצדדים להמשיך לרצוח אחד את השני עד שימאס להם (למרות שבאופן אישי בגישה הזאת לא נראה לי שאי פעם ימאס להם...).

זה באמת פתרון אידיאלי

 

[Doctor Goblin]

הדברות לבד אינה פתרון

הלואי וזה היה כל כך פשוט.
בימי אשף, היה אינטרס ברור לאשף לדבר איתנו. הוא קיבל מאיתנו אוטונומיה הבה הוא ניהל את חיי העם. אנחנו נתנו לו שלטון. נתנו לו כלי נשק לאכוף את השלטון.

לחמאס יש כבר שלטון ובהחלט שיש נשק. יתרה מזאת, הוא מבסס את השלטון שלו לא מעט על השנאה לישראל וליהודים. יש לו מעט מאוד להרוויח מהידברות איתנו והוא מעדיף לפנות ישירות לעולם ולנסות להשיג הישגים מדיניים על אפינו ועל חמתנו. זו לא פריבילגיה שהיתה לערפאת.

אז המצב קצת יותר מורכב מפשוט "בואו נדבר" . יש פה צד אחד שירפסי לא מעט מהידברות שכזו. עלינו למצוא דרך להוכיח לו שאם לא ידבר הוא יפסיד הרבה יותר.

 

[Doctor Goblin]

*שיפסיד לא שירפסי

כוסומו, אני כותב מהר מדי ועם המון שגיאות. שירפסי נשמע כמו שם של דג.

 

[יחפהבפארק]

 

[דאגרוטיפ]

איזו דרך למשל, דוקטור?

באם נניח לרגע שכל המהלכים הצבאיים מוצו?
חרמות? גם הן נוסו. בידוד? גם את הכלי הזה אנחנו מנסים.
פגיעה בראשי הארגון, יען חיסולים? אתה יודע כבר את התשובה.
איזו דרך טרם נוסתה?

 

[Doctor Goblin]

אילו היתה לי תשובה טובה

היו אחרים ששומעים אותה ממני...

יש לפחות דרך אחת מאוד קיצונית שהזכרתי היום בנושא הזה. אבל אני לא באמת חושב שצריך לנסות אותה. אבל היא מראה לי שקיימות עוד אפשרויות.

 

[דאגרוטיפ]

כיבוש עזה מחדש, ומיטוט שלטונו?

 

[יחפהבפארק]

מה זה מעיד עלייך?

אוי אוי אוי אז את לא מזדהה עם המהלך הצבאי

נו, באמת. אז את לא מזדהה. אפשר לחשוב שאני ממש מאושרת מהעובדה שכבר שבוע ימים אנשים שוהים בממ"דים ומתוזזים יום ולילה. אפשר לחשוב שאני ממש מאושרת לראות את התמונות מעזה ללא צנזורה. אני לא מאושרת מהרג כלשהו משום צד שהוא. את לא מזדהה עם המהלך הצבאי כי את חושבת שאפשר היה לפתור את הבעיה בדרך אחרת. סבבה. אמרת ונשארת בחיים

מבחינתי, המהלך הצבאי היה נחוץ כדי לתת לנו עוד קצת מרחב מחיה עד שימצאו פתרון מעשי שאולי גם ימצא חן בעינייך. אין כאן שאלה של הזדהות. יש כאן שאלה של נחוץ או לא נחוץ. הסיטואציה שהייתה לפני המבצע, הכריחה את המהלך הצבאי הזה. במקרה הזה, הייתה התגרות מכוונת מצד הארגונים הפלשתינאיים. אז יש דברים שאי אפשר לסבול, עם כל הכבוד לסבלנות של הישראלים.

 

[דאגרוטיפ]

השאלה הזו שלי, יקירתי

היא תמצית רגשות האשם שלי על הדואליות התחושתית לנוכח המצב הקיים.

 

[somewoman]

באנשים יש חוסר סובלנות

באופן כללי, ורואים את זה בכל מיני דברים ולא רק בדעות פוליטיות, אפילו בכביש - אנשים חסרי סבלנות.
אבל אם ניקח את הפן הפוליטי מדיני בכל הקשור למלחמה, אנשים יותר חסרי סבלנות כי הם פגועים אישית, פיזית ונפשית ואדם פגוע אינו סבלן לאחרים.

אבל אני אשאל אותך שאלה אחרת - למה את מרגישה שאין לך לגיטימציה לומר בקול את תחושותיך ולהביע את עמדך? מה מונע ממך?
חוסר הסבלנות של אנשים אחרים?
הירידה לשפה נמוכה?

למה כאדם בעל דעה שעבורו היא לגיטימית ובה הוא מאמין את בעצם לא נותנת לעצמך את חופש הביטוי ונכנסת למעגל שבו את מרגישה שאין לך לגיטימציה לומר את אשר את חשה?

 

[דאגרוטיפ]

מצאתי איזשהו נוחם בבחירה שלך

להכנס לסיבות הפסיכולוגיות. ועדיין תהיתי ביני לביני
האם שמאלני המתגורר בדרום, ויש כאלו לא מעטים
האם הוא נעדר את אותן תחושות שציינת, או שרק לימנים
שמורה הזכות להיות פגועים ומיואשים מהמצב?
-
ולשאלותייך, משהו בהתלהמות, בנחרצות הזו, בכוחניות
אם לבחור את המילה הממצה ביותר, מרתיעה אותי.
אבל אעשה שקר בנפשי אם לא אציין את מה שנאמר זה מכבר
עצם העובדה שאנשים רבים נמצאים תחת סכנת חיים ממשית
משתקת את הלגיטימיות שלי להעביר ביקורת על הצורך שלהם
לבקש מהלך צבאי אם יש צורך על מנת להשיב להם את מה שלי
ולאחרים ניתן. לחיות חיים בטוחים, ברמה הכי בסיסית שקיימת.
אגב, מה שמוליד מאוחר יותר רגשות אשם.

 

[Doctor Goblin]

את לא לבד

ומשעשע אותי שאני מבין לגמרי את מה שכתוב. והלא אני הסמן הימני בחוג שבו אני מסתובב בדרך כלל.

יש כמה סוגים של אנשים שתורמים לבעיה:
* כמו שיחפה אמרה, יש לא מעט נותני טון שמעדיפים לשמור את השמאל כחוג קטן של אנשים מבודדים. אותם אנשים ביקרו למשל את דפני ליף כי ניסתה להתעלם מהבעיה הפלסטינית.
* יש את חוג הסחים הנכבד. אלו שלעולם לא יצביעו נתניהו, אבל גם אינם שמאלנים כי שמאלני זה קללה. אלה סוג של "שמאלנים מתביישים". וכמו רוב חוגי המתביישים מאז ומעולם, שיטת הפעולה העיקרית שלהם היא להשמיץ בדיוק את המקור בהם הם מתביישים בו.
* יש את הימין הקיצוני שיקרא לך בוגדת וכל מילה מיותרת. סשמתי סרטון מייצג שלהם אתמול.
* יש את הימין האפולוגטי. איך שאני אוהב את הימין האפולוגטי. הצרה בו, שאי אפשר לקיים איתו שום דיון בלי שיאשים אותך בצביעות. "צריך למצוא פתרון לבעית הפליטים" יענה אצלו ב"אבל למתנחלים לא מצאתם פתרון, הא?". "לדעתי צריך לצמצם פגיעה באוכלוסיה אזרחית" נענה ב"למה לא אכפת לך כשאסאד הורג את האזרחים שלו?" וכן הלאה. הצרה בטקטיקה כזו שיש בה האשמה נסתרת כלפי הטוען השמאלני בלי להתייחס לטיעוניו. וזה מתיש וזה מכביד וזה נמאס.
* יש את הדיון-נאצים. אלו שקובעים מתי דיון צריך ולא צריך להתקיים. אלו תמיד ימצאו סיבות למה על שמאלנים לסתום את הפה עכשיו. זה נכון למבצע צבאי, שם הם יתרצו את סתימת הפיות ב"פגיעה במוראל הציבורי" (ואגב, עצם קיום של "מצב חירום" כל הזמן מאפשר להם להשתמש בתירוץ הזה ללא הגבלה בכלל), כאשר פרשיית שחיתות נחשפת "אסור לדבר עד שבית המשפט יכריע" וכאשר בית המשפט הכריע "אין טעם לדבר כי אתה לא יודע טוב יותר מבית המשפט". על חיילים במדים אסור אף פעם להעביר ביקורת כי "מה אתה עשית בשביל מדינה" ואם לא שירתת בצבא בכלל כדאי שתיעלם מעל פני האדמה כי כל דיון שתפתח יהפוך למשפט שדה על השירות הצבאי שלא עשית בעברך, לא משנה מאיזו סיבה.

התוצאה מכל האנשים הללו, היא שהשמאלנים שותקים. יותר נכון, מדברים, אבל רק בינם לבין עצמם. לא מעיזים להשמיע קול כלפי חוץ.

וכולם מפסידים מזה.

היום סיפר לי מישהו שביקר בויאטנם כי היה איזה רגע, אחרי שראה שלטים של מפלגה באדום פזורים בכל הרחוב. הוא שאל את המדריך שלו "מה המצב הפוליטי פה? זו דמוקרטיה?"
- "כן, לגמרי דמוקרטיה" אישר המדריך.
- "איזה מפלגות יש פה?" התענין בתמימות התייר גיבור סיפורנו
- "מפלגה אחת..." ענה המדריך

אבל את חייבת לדבר, דאגרו. חייבים לשבור את זה ולדבר, כי אחרת כולם נפגעים. וזו תהיה גם אשמתך (וגם אשמתי וגם אשמת כל מי שלא מנסה לדון ולדבר*. כי כשלא מדברים על אלטרנטיבה אז ברור שאין אלטרנטיבה. בלי דיון, אף אחד לא יגיע לשום צורה אחרת והתוצאה תהיה "השלמה" ארורה עם מציאות בעייתית. מציאות שבה אנחנו מדברים על "אז יהיו כמה הרוגים כל כמה שנים, לא נורא". ו"אז נוציא מיליוני דולרים על מערכות מיגון במקום על השקעה בתשתיות ובחינוך, לא נורא". מציאות שבה, וזה מפחיד אותי יותר מכל, מצב הלחימה התמידי הזה יראה לנו "לא כואב". הוא יראה כ"חובה אזרחית". ומאחר וכך, בעוד שתים ושלוש דורות, לא תהיה לנו שום מוטיבציה לשנות מהמצב הזה.

שלא לדבר על כך שאם אנחנו נותנים למציאות להכתיב את הכללים בעבורנו, חסר רק בעל יוזמה מוצלח אחד מהצד השני. וזה יכול להיות כל צד, ערבי, רוסי, אולי אפילו סיני כדי להחטיף לנו מכה כל כך כואבת שאני לא בטוח אם נשרוד אותה.

אז חובה שתדברי. לא כדי "להציל את העולם" אלא כדי להציל את מי שאת מדברת אליו וגם, כדי להציל את עצמך.

 

[דאגרוטיפ]

דוקטור, שתהיה לי בריא. מצאתי עצמי

מהנהנת לנוכח התיחום הקטגורי, או הז'אנרים השונים של סותמי הפיות.
אבל אל תטעה, המחנה שממנו אני מגיעה האוהב מאוד לצווח חדשות
לבקרים את צווחת: "פלורליזם" ו"סתימת פיות", בעצמו לוקה בה במידה
לא מעטה ומבישה לא פחות.
ואני מודה לך על הרוח הגבית, ועל הבמה שאתה מעניק לי ולכולנו,
כן לומר את שאנו חשים, גם אם יהיו אלו שיאמרו או יחשבו את אשר
יחשבו. הנה, עשיתי את הצעד הראשון, ולפחות דברתי על מה שמתחולל
פנימה, ועל ההתחבטויות הכרוכות בבחירה הזו.
האנקדוטה שהבאת על אותו אחד מויאטנאם, עבורי לפחות
היא תמצית תחושותיי ומחשבותיי בנושא.
והסיפא של הסיפא שלך היא כל כך מדוייקה בעיניי.
חשתי כי אם לא אומר את זה, אשאר בכלא הפנימי שאותה תיארה
טוב ממני אותה כותבת בכתבה. אז כן, הייתי זקוקה להנצל.
(סליחה על הפומפוזיות)
וגרציה באופן כללי על הפוסט היפה והמנחם הזה.