בטורונטו, עם שני ילדים בבית.

[ניריתסקוטלנד1]

את יכולה לשים לינק לדוגמא בבקשה?

 

[carlimi]

זה אחד הלוחות הפרטיים שלי

בחשבון שלי בפינטרסט:

https://www.pinterest.com/fairyofcolor/fun-stuff-for-kids/

יש בו המון פעילויות יצירה פשוטות שאפשר לעשות בקלות בבית, מתאים בול לבת ה 5 ואולי גם לגיל 9 ...תלוי בילד ובאהבה שלו ליצירה.

בכל מקרה, כשהולכים לשורת החיפוש ומקלידים HOME SCHOOLING יופיעו מלא תוצאות רלוונטיות, ובשורה למעלה תהיה גם חלוקה לפי נושאים, גיל, קוריקולום, רעיונות וכו' ..... אפשר להתחיל לחפש שם :

https://www.pinterest.com/search/pi...utocomplete|1&remove_refine=room|guide|word|0

 

[ניריתסקוטלנד1]

תודה

 

[טובי גרובר]

פורום כייפי

טוב חברים - או בעצם חברות, מה זה הורים בחו"ל זה רק אימהות...?? תודה לכולכן אני נתרמת רבות, הרעיונות ההצעות המידע וגם השאלות שלכן שממקדות אותי וגורמות לי להגדיר בצורה יותר מדויקת גם לעצמי את המצב והצרכים... מודה שהעניין הזה של לשבת בערב ולקרוא ולכתוב לפורום בהחלט חדש לי, ומעסיק, מה גם שאני נטולת סמארט אז המענה הוא רק מהמחשב הבייתי. (אל דאגה, בטורנטו יהיה לי. אני מבינה שזה מצרך יעיל וחיוני, אבל היום אני נהנית מחיים נטולי וואצ-אפ וזה סבבה) מרגישה צורך ורצון לענות לכל מי שמתייחס - טיבו של דיאלוג, אבל לא מצליחה תמיד להקדיש לזה את הזמן, אז תודה על המידע בנוגע לדיור, מאוד עוזר , והחוגים, והרעיונות, והפירגונים, ועל מה שעוד יבוא...
ושאלה ספציפית לתושבי/ות טורונטו לסיום (בפוקוס אחר אבל קשור ) - כמה מסובך למצוא דירה לפחות משנה ? (אוקטובר עד סוף יוני?) אנחנו רוצים לחפש במקביל לחיפושיו של ה'פטרון הקנדי' שלנו כדי להרחיב את האופציות.

 

[ניריתסקוטלנד1]

גם אני נטולת סמטרפון והכל נעשה רק מהלפטופ בבית, זאת בחירה.

 

[placid1]

בתור התחלה, למשפחה בעלת חמש נפשות

קשה יותר למצוא דירה מאשר בארץ. רוב הדירות הן בעלות 3 חדרי שינה ובעיני הרבה בעלי דירות/חברות השכרה חמש נפשות בשלושה חדרים זה צפוף ולא מקובל.
דירה לפחות משנה גם יותר קשה למצוא כי חוזה סטנדרטי הוא לשנה, אבל לעתים ניתן ל את לפני הזמן בהתראה מתאימה או שניתן לסבלט אותה לתקופה שבה אתם מתכננים לעזוב.
בהמשך לעצות המצוינות שנחמנית נתנה לך, אני הייתי מחדדת וממליצה לרדת הרבה יותר דרומה מסטילס כי האזור של שבין סטילס לווילסון ובת'רסט די דוחה....

 

[נחמנית]

מגיבה כאן כדי שאולי תשימי לב

אני רואה את ההודעות שבוחנות שוב את עצם ההחלטה ולא רק את הצד הביצועי שלה.
אני רוצה באמת לעבור על כמה נקודות:
&nbsp
בקנדה יש הגנה מצויינת על זכויות שוכר דירה. אי אפשר להעלות את המחיר באופן מטורף, צריך לטפל בבעיות בצורה מסויימת וכו. מצד שני, כל חוזה שנתקלתי בו ושמעתי עליו לאורך השנים היה החוזה הסטנדרטי על פי חוק של טורונטו - שנה מלאה, בלי אפשרות יציאה באמצע ושנה שנייה פר חודש. יש דירות שמושכרות מרוהטות על בסיס חודשי - המחיר שלהן יקר מאוד והגודל שלהן לרוב לא ל-5 נפשות. אני לא יודעת איך שוכרים בית ל-9 חודשים, צריך לחפש, או לסבלט, או לשכור לשנה מתוך הנחה שמשלמים על 3 חודשים אקסטרה, או שבאמת יש סידור כלשהו בתוך הקהילה - שזה כמו סאבלט אבל מגורם מוכר.
&nbsp
טורונטו וחוויה בינלאומית. טורונטו ממוקמת מצויין. החורף קר, אבל זה בדיוק כמו שהקיץ הישראלי חם. זה מזג האוויר וחיים בו. החורף ארוך ויש הרבה פעילויות מותאמות מזג אוויר. אבל אם נשים לרגע את מזג האוויר בצד, צריך לזכור גם מהי טורונטו. טורונטו היא עיר קנדית בחלק שמושפע תרבותית מהבריטים (להבדיל מהצרפתים). אנשים מנומסים ואדיבים. אנשים שומרים על פרטיותך. אנשים לא נדחפים למרחב הפרטי שלך. אם תלכי עם ילדייך ברחוב לא סביר שתכירי אנשים על הדרך. לא סביר שחברויות יצוצו ממפגשים מקריים כמו בישראל. זה נדיר מאוד בטורונטו. היתה לי בטורונטו חברה איראנית שאמרה שחסר לה בתחנת אוטובוס השיחות חולין עם הממתינים האחרים. אף אחד אפילו לא יוצר קשר עין. העיר עצמה מנומנמת. כל הפעילויות הן בהילוך נמוך. מאוד מאופק. מתרגלים לזה. ואפילו יכולים לאהוב את זה. אבל הישראלי הממוצע בשלב ראשון ישתעמם, ירגיש לא במקום, יהיה פיל בחנות חרסינה - מה ששוב יקשה על יצירת הקשרים החברתיים.
&nbsp
להרבה אנשים שמהגרים או עוברים רילוקיישן יש קושי ביצירת חברויות. הן לא קורות מעצמן. השכנים לא ידפקו על הדלת להגיד ברוכה הבאה לשכונה ברוב המקרים (אני רוצה להגיד אף פעם, אבל מסייגת כי מישהו כבר יצעק עלי שאני מגזימה). בדרך כלל החברויות מגיעות מהילדים. הילדים הולכים לבית הספר, שם הם פוגשים ילדים בכפייה. ואז יש פליי דייטס, ואז ההורים מביאים, ואולי ההורה נשאר/ת לקפה, ואז יש שיחה, ופעם הבאה כבר כולם באים לארוחה. ואז נוצרת לה חברות. בלי בית ספר לילדים, יהיה קושי מסויים.
&nbsp
את מניחה שהקהילה תחבק ותמלא, אני משערת. אני משערת, שיש כאן הנחה סמויה שמתוקף תפקידו של האיש אתם תכירו את חברי הקהילה ומהם תצמח תחושת השייכות או תפתר בעיית הבדידות. זה אולי יקרה, ואולי לא. אולי הוא ימצא את עצמו מנסה לגייס אנשים במקום למצוא קהילה חמה ומתפקדת. אולי דווקא בקהילה הזאת לילדים שלכם לא תהיה כימיה עם הילדים בני גילם. לבנות על הקהילה זה לשים את כל הביצים בסל אחד. יש בזה סיכון.
&nbsp
טורונטו עיר מאוד סובלנית. את יכולה לעשות בה כרצונך במסגרת החוק - כולל חינוך ביתי. אם הילדים יהנו מזה? זו שאלה סובייקטיבית שאין לאף אחד כאן דרך לענות עליה. את אוספת מידע ומתכוננת כמו שצריך וזה מה שחשוב. וכמו שאמרו כאן החלטות לא חקוקות בסלע. את יכולה גם לשנות את דעתך. אם את רוצה את יכולה גם לאפשר להם להתנסות בבית הספר המקומי ולראות אם הם רוצים כן ללכת. צריך לזכור שבמילא בקיץ אין בית ספר, כך שיש להם בטורונטו כמעט שנת לימודים מלאה (שלילדים בלי עברית זו יכולה להיות חוויה לא פשוטה שלא תראה פירות כי שנה זה קצר מדי, וזה גם יכול להיות הצלחה מטורפת בגלל החשיפה למשהו שונה).
&nbsp
מה טוב בטורונטו בכל זאת? אפשר להגיע ממנה לכל מקום ויחסית בזול, יש בה רב תרבותיות משגעת שמאפשרת חשיפה למאכלים ותרבויות שונות. עיקר הפסטיבלים, ירידי רחוב וכו הם בקיץ - בחודשים שלא תהיו בטורונטו. יש מוזיאונים, גדולים, אמריקאיים, לא מדהימים בשום צורה. האגו נחשב המוצלח שבהם. יש לונה פארק גדול. גם הוא פתוח בזמן שלא תהיו בעיר בעיקר - מאי עד ספטמבר.
&nbsp
גרתי בטורונטו שנים. יש לי יחסי אהבה שנאה לעיר הזו. יש גולשת שנמצאת כאן לפעמים עם ילדים בגילאים קרובים יותר לשלך, אולי היא יותר מתמצאת בפעילויות לשעות הפנאי. אני לא זוכרת את הכינוי שלה אבל אולי מישהי אחרת יודעת על מי אני מדברת. 9 חודשים בניו יורק היו עוברים בלי למצמץ. טורונטו היא לא ניו יורק. ואת מדברת, אם נשתמש רגע במונחים של ניו יורק - על לגור בניו ג'רזי (כי זה המשמעות של לגור בפורסטהיל). אין בטורונטו את כמות המוזיאונים, הופעות, אירועי תרבות שיש בניו יורק. החורף הרבה יותר ארוך. השוואה פשוטה - לונה פארק באזור ניו יורק נפתח לעונת האביב במרץ. בטורונטו הלונה פארק נפתח בסוף מאי. הלונה פארק של טורונטו נסגר בסוף אוגוסט ונפתח עוד פעמים ספורות עד הלאווין לבילוי בנוסח האלווין. באזור ניו יורק הדברים עוד פתוחים בדצמבר. אני מדברת על ניו יורק כי רוב הישראלים חושבים שניו יורק מאפיינת את כל צפון אמריקה. זהו, שלא. טורונטו היא לא עיר אמריקאית, היא עיר קנדית. אין בה את כמות המוזיאונים והבילויים שתמצאי לתיירים או תושבים זמניים באמריקה. מצד שני, יש בה מערכת חינוך שמותאמת למהגרים וילדים שלא דוברי אנגלית שפת אם. אני לגמרי מסכימה ש-9 חודשים יכולים להיות סתם קשים לילד להכנס ולצאת ממערכת זרה. אבל לחיות 9 חודשים בטורונטו בלי מסגרת זה גם מורכב. ואכן האופציה של פשוט להשאר בישראל צריכה גם להיות על השולחן. אני משערת שחשבתם על כל זה והחלטתם שהכי טוב זה הום סקולינג. אני פשוט לא בטוחה שההחלטה לקחה בחשבון את מאפייני העיר מנקודת מבט אובייקטיבית. גם הום סקולינג וגם פורסטהיל, וגם רק בחודשים הקרים, וגם וגם זה ייצור לך עבודה קשה. לא בלתי אפשרית, אבל בהחלט מאתגרת

 

[טובי גרובר]

עיון מחודש

תודה קראתי שוב, אכן מידע רלוונטי והרבה נקודות חשובות.
אכן לקהילה יש מקום מסוים , זו קהילה קיימת ולא קהילה שצריל לבנות, כך גם הגן של הקטנה (שהוא של הקהילה) וייתכן שחלק מהקשרים יבואו משם.
אנחנו עסוקים הרבה במחשבות ותכנונים והדברים שאת כותבת מרחיבים את הכיוונים ומאפשרים מחשבה עמוקה יותר תודה

 

[נחמנית]

משהו שלא עלה עדיין

מכיוון שהדגש הוא על חוויות חדשות. אם הילדים אוהבים פעילות גופנית, זה גיל מצויין להתנסות בסקי והחלקה על הקרח. החלקה על הקרח יש שיעורים מטעם העירייה, אבל בגיל שלהם רוב הילדים יהיו ברמה הרבה יותר מתקדמת סביר להניח. סקי יש אתר קטנטן בתוך העיר (קטנטן - כנראה בגודל של החרמון. סתם, אני לא יודעת את ההשוואה, אבל זה לא אתר גדול כמו שיש צפונה מהעיר). הם יכולים ללכת על בסיס שבועי/יומי לשיעורי סקי. כזה לא יהיה בישראל בטוח. אפשר להשיג בזול ציוד יד שנייה. יש יריד מכירה ויש גם חנויות יד שנייה לציוד סקי.
&nbsp
תומכת בהחלטה לשלוח את הבת 5 לגן - יהיה לה קל יותר ללמוד שפה ובבית סביר להניח שהיא תשתגע. תמיד תזכרי שקנדים בורכו בסבלנות וסובלנות שהישראלי המצוי בכלל לא מבין איך להפעיל. גם ילדים בגיל של הילדים שלך יקבלו אותם הרבה יותר בהבנה ממה שהיית מצפה מילד בישראל. אל תחששי מלחשוף אותם לאינטרקציה חברתית עם בני גילם המקומיים. עוד תופתעי לטובה.

 

[טובי גרובר]

עיון מחודש

 

[Boston Guy]

לא ברור לי - גן נותנים לכם ובית ספר לא?

אם אני מבין נכון - בבית הספר "ליאו בק" של התנועה הרפורמית בטורונטו יש K-8, ואתם מגיעים לשם כדי לעבוד עבור הקהילה הרפורמית.
את כותבת שבעלך הוא אזרח אמריקאי - אז יש מצב שהצליל של השפה האנגלית לא זר לגמרי לילדים שלכם.
האם הקהילה לא מוכנה לתת לכם גם חינוך לילדים היותר גדולים במוסדות הקהילה ללא תשלום?
אם בין כה וכה לא משנה לך שהילדים "יפסידו שנה", מדוע לא לתת להם 9 חדשים של IMMERSION בכיתה שמתנהלת בשפה האנגלית? ברור שיקח להם זמן להשתלב ויהיו קשיים כאלה ואחרים - אבל לפחות הם יהיו כל היום בחברת ילדים אחרים ש"שייכים לקהילה", ואחרי 9 חדשים די סביר שרמת האנגלית שלהם תשתפר פלאים.
אני לא רואה הבדל גדול בין זה לבין "הום סקולינג" - למעט זה שרעיון השוטטות ברחובות טורונטו בחדשים נובמבר עד מרץ WILL GET VERY OLD VERY FAST.

 

[placid1]

אין צורך שיתנו להם גן או בית ספר. אם

הם מעוניינים לשלוח את הילדים למסגרת חינוכית, עדיף להם לשלוח אותם לבית ספר/גן ציבוריים שלא עולים אגורה ועולים על המסגרות הפרטיות למיניהן עשרות מונים.
המסגרות הפרטיות, יהודיות ואחרות, מלאות במורים ללא הכשרה או פיקוח שמשתכרים הרבה פחות מאשר במערכת הציבורית ובילדים (והורים) בעייתיים שנפלטו מהמערכת הציבורית ועברו לפרטית כי כשמשלמים (המון) מותר לעשות מה שרוצים ללא השלכות....

 

[Boston Guy]

הם מגיעים לקנדה בסטטוס מעורפל...

אם הבנתי נכון את הקונסטלציה, בעלה מגיע לעבוד בקנדה כאיש דת - אך האירגון שיעסיק אותו לא מוציא לו ויזת עבודה. לדבריה, יש "פטור מצורך בויזת עבודה" בתחום הזה.

איני מכיר את חוקי הגירה של קנדה מספיק טוב בכדי לדעת אחרת - ולכן אני מקבל את מה שהיא אומרת כעובדה.
מצד שני, אם לא מוציאים להם ויזת עבודה, כנראה שהם הולכים לשהות בקנדה על סטטוס "תייר". שוב - איני מכיר מספיק טוב את המערכת בקנדה, ולכו איני יודע אם תייר יכול לשלוח את ילדיו למערכת החינוך הציבורית במדינה.

 

[placid1]

בקנדה כל ילד זכאי ללכת למערכת החינוך

הציבורית בלי תלות בסטטוס החוקי של הוריו.

 

[forglemmigej]

אם זה כמו שאתה חושב זה נשמע כמו לזרום בעבורם

ממש לא מתאים למשפחה של חמש נפשות , הגירה זה עסק מאד יקר אפילו ברמת התיירות , אם החורף מתואר כקר מאד זה עוד יותר קשה ,להרבה ישראלים לא קל להסתגל להיות שעות רבות בבית, במדינות אחרות, אני חוששת שהרעיון קצת פזיז

 

[ניריתסקוטלנד1]

היא כתבה שאת ההחלטה ללימוד ביתי לשני הגדולים הם כבר עשו,

מה שהיא רוצה מאיתנו זה טיפים בנושאים אחרים.

 

[carlimi]

החלטות ניתן לשנות

במיוחד כשעוברים למדינה אחרת ואולי לא מכירים את כל החוקים/נהלים וכו' בנוגע להום סקולינג.
אני חושבת שההחלטה מספיק גדולה על מנת שכל מי שיודע פרטים לגבי זה יכתוב את כל מה שהוא יודע, כי ממש לא בטוח במקרה הזה שפותחת הדיון מודעת לכל האינפורמציה.
אל תשכחי שזה משהו חדש שהם עושים, ולא עשו אפילו בארץ, כך שיכול מאוד להיות שחסר לה מידע קריטי בנושא.

ונקודה אחרונה - בואו לא נשכח שיש הרבה קוראים שקטים שאולי המידע הזה עשוי להיות רלוונטי עבורם, הרי זהו חלק עצום בפורום אינטרנטי. לא?

 

[טובי גרובר]

בי"ס גן החלטות וכו'

כמענה לכמה תגובות כאן , ולאחר כמה ימים של ניתוק מהפורום אני מסבירה בקצרה -
השיקול לשלוח את הקטנה לגן (פרטי אבל לא נשלם עליו) ואת הגדולים לא, אינו קשור לתנאים או לתקציב אלא לעובדה שנהייה בטורונטו למשך 9 חודשים, שנגיע בסוף אוקטובר, שהילדה הצעירה תשתעמם בבית, תשגע אותנו, ותיקלט כנראה יותר בקלות בגיל חמש, ואיו הילדים הגדולים מצד אחד הקושי בהסתגלות לביס ומערכת חינוך (אינם דוברי אנגלית) בכיתות ד' וו' , אחרי תחילת השנה, ולמשך פחות משנה - באסה. אפשר לומר שהחיים אתגר והכל שהם יסתדרו בסוף וכו' - אני לא ככ רואה שזה שווה בשביל תקופה כל כך קצרה, עד שהן יתארגנו על עצמם נחזור לארץ , כיתה ו' זה בכל זאת לא צחוק, מגישים הכל באנגלית, ש.ב. מבחנים וכל השאר, הילד גם מחונן וגם בורך ב ADHD אני רואה אותו מתוסכל מכך שלמרות שהוא נחשב נורא חכם כאן בארץ בקרב חבריו פתאום הוא בשוליים של הכיתה, וחושבת שעדיף לוותר. ומכיוון נוסף, איתם אפשר גם להינות, ללמוד יחד מחוץ לקופסה, לעשות בבית פרוייקטים מעניינים בכל מיני נושאים, להסתובב ולצלם את טורונטו (כן, קר, הבנתי.) ולשלוח לחברים בישראל, ועוד ועוד שבגיל שלהם גם הם וגם אני יכולים להינות יחד אם נתאמץ ונהייה יצירתיים מספיק.
זה בערך הסיפור של מה ואיך קיבלנו החלטה כזו.

 

[משל333]

הי טובי

התחלתי לקרוא את שאר ההודעות אבל הפסקתי באמצע כך שאולי אני חוזרת על מה שכבר כתבו לך.
אין לי הצעות לגבי חינוך ביתי/גיבוש משפחתי/חויית חו"ל קצת אחרת, אבל אני בהחלט מציעה לך לשקול מחדש את ההחלטה לא לשלוח אותם לבית הספר.

1. אני משערת שבקנדה, כמו ברוב המדינות, קיים חוק חינוך חובה. לכן אני משערת שהילדים חייבים ללכת לבי"ס (בהנחה שאתם לא מגיעים כתיירים) אלא אם כן את מסדירה בצורה מסודרת את העובדה שהם לומדים מהבית. כדי לקבל את האישור את בוודאי תצטרכי לבוא מוכנה עם תוכנית לימודים שתואמת את הקוריקולום בקנדה.

2. ללמוד זה למעשה *זכות* של הילדים. זה לא אמור להיות משהו שנתון לשיקול דעתך. אם את מחליטה ש- 9 חודשים הם קצת ילמדו איתך, קצת יצברו חוויות ויתגבשו, את למעשה גוזלת מהם זכות חוקית שמגיעה להם.

3. נעזוב את העניינים הפורמלים. לדעתי הדרך הכי הכי טובה לתת לילדים לחוות ארץ חדשה היא לרשום אותם לבית הספר. נכון, לא יהיה קל, אבל זו הדרך היחידה למעשה שהם יזכו להכיר תרבות חדשה ויזכו באנגלית קולחת. ילדים גם זקוקים להיות בחברת ילדים אחרים באופן קבוע. אל תשכחי שבקנדה סוף שבוע ארוך, כך שיש יותר זמן מאשר בארץ לטייל ולצבור חוויות יחד. אם אין לילדים קשיים אובייקטיבים מיוחדים, אני מאמינה בכל ליבי שהם יפיקו הרבה יותר מללכת לבית הספר מאשר להיות איתך ודי להתגלגל...

 

[orilina]

נקודה למחשבה

בדקת. האם הילדים יוכלו להיכנס חזרה למסגרות של הארץ או שבגלל שהפסידו שנת חינוך פורמלי יורידו אותם כיתה?
אני לא מקנדה אלא מארהב והילדים שלי הולכים לחינוך רגיל אבל נושא של היום סקולינג הוא מאוד פופולרי כאן - בדרך כלל עושים את זה בקבוצה ככה שכל יום יומיים נפגשים עם חברים ועושים למידה חווייתית משותפת. עוד שילוב שראיתי - בתי ספר צ'רטר (ציבורי חינמי אבל כזה שהוקם על ידי ההורים) שיש בו לימודים שלושה ימים בשבוע (לפי תחומי עניין, בקבוצות קטנות, לימוד חווייתי או project oriented( ובשאר הימים לומדים באותה צורה בבית. אם יש בתי ספר כאלו בטורונטו זה יכול לתת שילוב טוב בין שילוב הילדים במסגרת מקומית לא שגרתית שתעזור להם גם בפן החברתי לבין זמן לימוד בבית עם אמא.