תשובות לעידוד נוסף
הרגעים שבהם אני שואלת את עצמי למה זה קרה דווקא לי הם יכולים להגיע רק במשברים ממש קשים שכבר לא ממש תוקפים אותי... אבל בטיפול הראשון למדתי שמה שקורה לנו בחיים הוא זמני וריגעי יש עתיד דברים משתנים, אנשים מתחלפים וכיו...מה גם שאני מאמינה יותר במה עושים עכשיו מאשר לחפש אשמים כי זה לא עוזר בשום דבר.. אני יכולה לשאול למה דווקא לי עד מחר אבל יש כאלה שיותר קשה להם ממני, להם לא היתה אימא- או אבא, או אלף ואחת דברים, מה גם שהמחנכת שלי בתיכון היתה יור' העמותה לנפגעות תקיפה מינית והיא סיפרה לי שאותה אנסו 4 פעמים במהלך חייה וושעברה ממוסד למוסד... אני לא עברתי את זה.. אז למה דווקא לה?!... ממש לא אכזבת אותי עם השאלות- אלא להיפך אני רוצה ללמד מנסיוני ולעזור ככל האפשר... אני כבר לא כל כך חווה אץ המחשבות האובדניות באותה עוצמה שחוויתי אותן בעבר (כשכן ניסיתי להתאבד, זה היה בגיל 17, היום אני בת 22), כי אז היה נראה לי שאין בשביל מה לחיות חברתית סבלתי כי עשו עלי חרם בגלל שטות, לא הלכתי בגלל זה ללימודים, ההורים לא היה שווה לחיות בשילם כי גדלתי בידיעה שאימא שלי תרצח על ידי אבא שלי ואז הוא יתאבד וממש לא רציתי לגדל את אחים שלי לבד... אז באותו הרגע מש היה קשה נכון אבל זה לא אומר שמחר דברים לא ישתנו או בעוד חודש או בעוד שנה... ואת זה לא ראיתי ולא ידעתי בגיל העשרה שלי.