את יכולה לומר הכול!
ובכלל זה לומר בט"ו באב לאהובך שתביאי לו את הירח, השאלה האם לדברייך יש קשר למציאות ועליה. העובדה שאנשים אומרים שטויות, והם הרוב (וניתן לומר שזו אחת העובדות האמפיריות ביותר הקיימות בעולמנו) אינה אומרת שיש בהכרח קשר בין ההבל שהם מוציאים למציאות אותה הם מתארים.
ולענייננו: מסקנה היא פועל יוצא ומוכרח על האדם בהכרתו את המציאות (עד כמה ששכלו מוגיע ומגיע), והיא חלה רק על הכרתנו את עולם הידע (מדע). וכשם ש"כפוי" פיזיקלית על אבן המצויה בשדה גרביטציה "להמשך" כלפי מטה - ליפול, כך הכרתנו את החוקים הפיזקליים הללו המכריחים את זו המסה ליפול כפויים על ידיעתנו והכרתנו. וכשם שאין האבן יכולה שלא ליפול בשדה גרביטציוני, כך אנו, במידה ושכלנו מכיר את אלו החוקים, לא יכול שלא לדעת את זה העניין.
הכרעה היא היפך הדבר ממש, ולא יקרב זה אצל זה לילה ויום, והיא קיימת בעולמנו רק באדם כיצור תבוני בעל רצייה. הכרעה אינה בהכרח שועה למה שאדם מכיר או יודע, ולעיתים אדם יכול לנהוג בניגוד למה שהוא מכיר ויודע. אדם יודע, בדוגמה שהבאת, שהסיגריות מזיקות, ובואי נקצין את זה העניין: הוא קרדיולוג היודע אמפירית שעישון סיגריות מגביר את היצרות העורק הכלילי שלו, וברגעים אלו ממש הוא מחלים מניתוח חסימת עורק זה והנה תמצאי אותו בחצר בית החולים מעשן (ובדידי הווה עובדא). רוצה לומר: אין ידיעתו הכפויה עליו, מכרחת את מעשיו. מה שאין כן, באותה אבן, שאינה "יכולה לנהוג" בניגוד לחוקים הפיזיקליים הכפויים עליה.
על כן באומרך הגעתי למסקנה שאני צריכה להפסיק לעשן, היא למעשה שגרת לשון, ותו לא מידי. כי הגעתך למסקנה זו, אינה מצריכה אותך להפסיק לעשן (למעשה, באדם, ורק באדם, שום מסקנה אינה מצריכה את המסיק לדבר), כי באותו חדר ממש, או בסמוך לו, קיים אדם אחר שמכיר את אותה מסקנה והוא נושף "עיגולים" בחדווה לחלל האוויר.
