אני מסכימה
אבל קשה או לא קשה, הוא הביא אותנו למצב הזה. אני מאוד שמחה ששרון לא רה"מ היום מהסיבה הברורה שלא הייתה לו שום לגיטימציה מקומית או בינ"ל, ובעיקר בינ"ל, לפעול בלבנון. אבל איני חושבת שהוא היה עושה זאת בכל מקרה. מדיניותו החדשה הייתה מדיניות של איפוק, הוא הבטיח שאדמת עזה תרעד עם נפילת הקסאם הראשון וזה מעולם לא קרה(ופה אין את התירוץ של לבנון.. נכון?). אין לי שום ספק שאם היינו מגיבים כמו שצריך בעזה, לא היינו נאלצים להתמודד עם המצב הזה היום בלבנון. בהתייחס לתגובה הראשונה שלך, המצב בהחלט קשור לאיך שיזכרו את שרון. אנשים לא היו מודעים למצב כששרון עוד היה בינינו, רק לאחר מכן קיבלנו את התוצאות למדיניות שלו שמתפוצצת סביבנו. עליית החמאס ואדמת הצפון שבוערת. אתה יכול להוציא דף עכשיו ולרשום, הישגים חיוביים ושליליים של שרון כרה"מ. זה נכון שהדברים האלה בד"כ שנויים במחלוקת אבל תמיד יהיה קונצנזוס אחד ויחיד של איך יזכר הבן אדם, ואתה יכול לבחון זאת בעצמך לגבי אישים אחרים. ושוב אומר, שכשאנשי שמאל כמו א.ב יהושע, בן כספית, דן מרגלית ועוד רבים וטובים, מכירים במציאות והיו יכולים לחתום על דבריי מילה במילה(ובצורה הרבה יותר חריפה יש לציין), כבר אין לי ספק שזאת הצורה בה יזכר שרון. ובצדק רב.