TheImpactBoy
New member
ביקורת: The Heart Of Everything.
מבחינתי, לרשום ביקורת דווקא על האלבום הזה, דורש התפשרות ענקית. תוך כדי האזנה לדיסק הראשון, שפשוט גרם לי לסקרנות אדירה לגבי הלהקה, ועד לאלבומם השני, שאפשר בהחלט לקרא לו- יצירה גות'-מטאל מופתית(!), ולאחר מיכן לאלבומם השלישי, שהוא בהחלט נחמד עם כמה "פנינים" כגון: Jillian, Pale, Stand My Ground. למרות הכל, אי אפשר להכחיש (ואני מאוד מנסה), כבר מצאת הדיסק השלישי, קיימת תחושת קלקול, או שמה- מסחור. גם צמיחת אופנת הגות', ובעיקבותה, גדילת פופולריותם של להקות "מטאל" שונות כגון אבנסנס, לא תרמו לעתיד הלהקה, שבראשה, שארון (שנראת לאחרונה מאוד מבסוטה מעצם היותה כוכבת מאשר זמרת). למזלנו, The Silent Force דיסק טוב. אך כשהגיע הדיסק הרביעי, תחושת ההתקלקלות גדלה להוכחה (או שמה כאפה לפנים) מוצקת לפנים עם שיר הבכורה לדיסק- What Have You Done? המעריצים שחכו שנתיים וחצי לחומר חדש, קבלו דיסק פופ\רוק מושקע במיוחד ברמה ההפקתית, אבל מבחינת תחכום, מקוריות, ליריקה, ומטאל אמיתי- קבלו אכזבה לשמה (רוצו לשמוע ביקורות על הדיסק בפורומים העולמיים ותווכחו). 1. The Howling- הפתיח. נפתח באווירה מסתורית שכזאת, עם לחשושים מדהימים מצידה של שארון. ואז נכנס הקצב, שבאמת סוחף למרות היותו פופי וממוחזר. ואז מגיע הבית-גשר-פזמון, עם קצב ואווירה שלא משתנה, והשיר נשאר תקוע ולעוס. חבל, יש פוטנציאל ענק. (עזבו שזה שיר נושא למשחק מחשב כושל
) 2. What Have You Done- שיר הבכורה. הפתיחה נשמעת כאילו נלקה מאיזה מיקס של עופר ניסים, עם הקצב הטכני והקול הפופי של שארון שעיבד לגמרי את העומק שלו. ואז מגיע הצעקה המיותרת של קית' המעפן הזה. עם שיר כ"כ מסחרי וצועק "אנחנו גם רוצים להיות להיט עולמי כמו השירים של אבנסנס". ישנם כמה קטעי מעבר חלשים ולגמרי מיותרים שגורמים לך להעביר שיר. ליריקה גרועה וילדותית. 3. Frozen- הבלאדה הראשונה של הדיסק, עם ליריקה קיצ'ית ומשעממת, יחד עם לחן דרמתי וחסר רגש. הפקה פופית לחלוטין לשיר ריק. 4. Our Solemn Hour- הפנינה הראשית של הדיסק. פתיח מעולה, הפקה מדהימה וסוחפת, וליריקה מעולה ומקורית! סוף סוף שיר איכותי ומעניין. 5. The Heart Of Everything- כל מה שרשמתי על Frozen תקף גם לפה, רק שפה ההפקה הרבה יותר מעניינת ו"טעימה" לאוזן. 6. Hand Of Sorrow- פתיח מעניין מאוד, והאורקסטרה שנמשכת עם הקצב הממריץ בהחלט תורם. ליריקה יפה מאוד ולחן מקסים. הפקה מעולה ומלאת אווירה, הפיזמון הרס עם הלחן הפשוט וילדותי שלו. שארון נשמעת מעולה. 7. The Cross- עוד פנינה, רק שהיא נהרסה עם הריפיט הגרוע הזה שגרם לשארון להשמע כאילו הדיסק נתקע. חבל!!! מפיק טיפש! מזל שהליריקה טוב והלחן מעולה. במיוחד קטעי האופרה העדינים שבפזמון (החל מהפזמון השני). 8. Final Destination- התחלה באמת מסקנת, תחושה שיש פה אווירה ושיר אדיר באופק. אבל לא. טעות. What Have you Done חוזר בשנית רק בלי קית' הזה. לחן "אבנסנס" מידי ומשעמם, שארון נשמעת כאילו עומדת להתפוצץ והרגש נעלם. מה שרק יפה זה סולו הגיטרה של רוד שממש מעיר את השיר הממוחזר הזה. 9. All I Need- טוב, פה כולם כבר דנו בבלאדת "סלין דיון" הזאת. כמה מתיקות נוזלת מהבלאדת חסרת רגש הזאת. למזלנו ישנה הפקה טובה שמלווה את שארון ואת קולה הבאמת יפה שמתבזבז על שיר גרוע. 10. The Truth Beneath The Rose- עוד פנינה! פתיחה מדהימה ומרגשת. נקודת תפנית בדיסק... קצב טוב ומטאל שהפעם באמת קיים. לחן סוחף וכנה עם שירה מדהימה משארון. שיר טוב. אם היה בו עוד תפנית של גיטרה חשמלית מסמררת, השיר יכל היה להיות מושלם. הסוף של הסימפונה פשוט מושלם. 11.Forgiven- טוב, זה באמת שיר יפה. מעט בכייני, אבל יפה. לחן מעולה ונוגע, עם שירה מ-ו-ש-ל-מ-ת של שארון. שבאמת מרגשת וכנה... רק חבל שזה הסוף. אגב, אמרו שרוד שר בדיסק, איפה בדיוק שומעים אותו?! הכל זה רק שארון. בקיצור, ציון לדיסק 7\10. רק בזכות הפנינים שבו. נקווה שחברי הלהקה יתאשתו ויבינו שהם רק נהרסים.
מבחינתי, לרשום ביקורת דווקא על האלבום הזה, דורש התפשרות ענקית. תוך כדי האזנה לדיסק הראשון, שפשוט גרם לי לסקרנות אדירה לגבי הלהקה, ועד לאלבומם השני, שאפשר בהחלט לקרא לו- יצירה גות'-מטאל מופתית(!), ולאחר מיכן לאלבומם השלישי, שהוא בהחלט נחמד עם כמה "פנינים" כגון: Jillian, Pale, Stand My Ground. למרות הכל, אי אפשר להכחיש (ואני מאוד מנסה), כבר מצאת הדיסק השלישי, קיימת תחושת קלקול, או שמה- מסחור. גם צמיחת אופנת הגות', ובעיקבותה, גדילת פופולריותם של להקות "מטאל" שונות כגון אבנסנס, לא תרמו לעתיד הלהקה, שבראשה, שארון (שנראת לאחרונה מאוד מבסוטה מעצם היותה כוכבת מאשר זמרת). למזלנו, The Silent Force דיסק טוב. אך כשהגיע הדיסק הרביעי, תחושת ההתקלקלות גדלה להוכחה (או שמה כאפה לפנים) מוצקת לפנים עם שיר הבכורה לדיסק- What Have You Done? המעריצים שחכו שנתיים וחצי לחומר חדש, קבלו דיסק פופ\רוק מושקע במיוחד ברמה ההפקתית, אבל מבחינת תחכום, מקוריות, ליריקה, ומטאל אמיתי- קבלו אכזבה לשמה (רוצו לשמוע ביקורות על הדיסק בפורומים העולמיים ותווכחו). 1. The Howling- הפתיח. נפתח באווירה מסתורית שכזאת, עם לחשושים מדהימים מצידה של שארון. ואז נכנס הקצב, שבאמת סוחף למרות היותו פופי וממוחזר. ואז מגיע הבית-גשר-פזמון, עם קצב ואווירה שלא משתנה, והשיר נשאר תקוע ולעוס. חבל, יש פוטנציאל ענק. (עזבו שזה שיר נושא למשחק מחשב כושל
