אז ככה
אני לא אומר שווית'ין עושים מוזיקה רק בשביל הכסף, אבל חלק גדול מהאלבום הזה - מה לעשות - נעשה בשביל למכור. נתחיל מזה שהם חתמו אצל RoadRunner, שהיא חברת תקליטים שידועה במיסחור שלה ובכך שהרבה אמנים שחתמו אצלה שינו את הסגנון שלהם בקלות. למה הם חתמו בחברה הזו? כי היא אמריקאית, וּווית'ין רצו להגיע גם לקהל האמריקאי. אז מה הם עשו? את WHYD, שהוא קולע בדיוק לטעם האמריקני (ראי לינקין פארק ושות'). הם יצרו שירים כמו פרוזן ו-AIN, שעשו לי טובה, אין בהם שום עומק. מרגישים, החל מהמילים ועד הלחן ואפילו הנגינה של חברי הלהקה, שהשירים הללו נכתבו אך ורק כדי למכור. הם חשבו לעצמם, "אנחנו חייבים בלדה מרגשת. אה, טוב, שרון, נסי לחקות את הקול שלך מ-Our Farewell, נזרוק כמה מילים נדושות והנה יש לנו שיר. ונוסיף קצת אורקסטרה כדי שיגידו שזה איכותי" והופס! - קיבלנו את AIN. אין בה שום מסר, שום אמירה, מרגישים שהיא לא נכתבה משום מקום אמיתי אלא רק כדי למכור, וכך גם פרוזן. היה ברור שאחד מהם יצא כסינגל, ואני לא אופתע אם גם AIN יצא בעתיד. עד כאן השירים הגרועים באמת, אבל יש שירים אחרים שלא ממריאים לשום מקום, וזה בעיני מראה על הרצון של הלהקה קצת לרכך את עצמם כדי להתאים את המוזיקה לקהל רחב יותר. אז כן, בעיני זה נקרא מסחור. בעיני זה מסחור לשים בקליפ סקס. בעיני זה מסחור לפרסם משחק מחשב, אפילו יחד עם האלבום הרשמי של הלהקה. רוצים לכתוב פסקול למשחק? סבבה. אבל למה לדחוף לזה פרסומות בכל פינה, גם באתר שלהם? לא רק מי שמסתובב חצי עירום ממוסחר. אמנם נכון, כולם כמעט ממוסחרים, אבל כשזה מגיע לכזו רמה של שינוי סגנון, זה לא הולך ברגל. (כל מה שכתבתי כאן מייצג את דעתי, ולא את דעתכם בלה בלה בלה, לא צריך לתקוף כל הזמן
)