בית ספר דמוקרטי פתוח נוסף בת"א

[נרי בראון]

בית ספר דמוקרטי פתוח נוסף בת"א

שלום חברים, אני מעוניין לשמוע את דעתכם לגבי פתיחת בית ספר דמוקרטי פתוח בת"א. לדעתי הזרם הדמוקרטי הוא האלטרנטיבה היחידה למסגרת הממלכתית בה העקרון של "דחיפת ידע" גורר לחץ ויוצר מסגרת שמדכאת את הסקרנות ואת היכולת של המורה להיות שם בשביל הילדים שלנו. http://www.shony.org/ להתראות, נרי

 

[דרקונית מזל]

../images/Emo9.gifברור שאני בעד../images/Emo45.gif

כל הקמה של מסגרת אלטרנטיבית וממה שהצצתי בקישור נראה שאתם מאוד רציניים.אם תוכל/י (נרי בת? בן?) לשתף אותנו בדילמות, רעיונות, תובנות וכו' שעוברים עליכם תוך כדי תהליך, נראה לי שכולנו נרויח. הרבה הצלחה!

 

[נרי בראון]

תודה על התמיכה

תודה על התמיכה, אני אב ועמית מחקר במרכז לחינוך עתידני באוניברסיטת באר שבע. באתר יש פורום דיונים פתוח לציבור, אתם מוזמנים להיכנס לקרוא ולשאול. כמובן שכל יוזמה לשינוי היא יוזמה ברוכה. אולם לא כל יוזמה מצליחה להביא את החזון אל המציאות. המכשולים אינם רק ערכיים, הם גם בתחום האירגון, היחסים עם הרשויות ועם משרד החינוך. אחרי הכל ההנחה היא שגם במשרד החינוך רוצים להביא את הילדים להיות אנשים טובים ובריאים. במישור הערכי, הקונסנזוס של חברי ההקמה כפי שאני מבין אותו (אני מדבר כאן רק בשם עצמי) היא 1) הלימוד נעשה מתוך חופש, המקום של ה"מוסד" בית ספר הוא לאפשר ולהגן על הילד כדי שסקרנותו תוכל למשוך אותו ללימוד. 2) הצוות אחראי על שלומו של הילד על החופש שלו 3) בית הספר מתנהל דרך "מוסדות" דמוקרטיים (וועדות, מליאות, דיונים, יוזמות ושיתוף פעולה). הבוגרים (מדריכים/חונכים/אנשי אדמיניסטרציה) הם שויי זכויות בהצבעה עם הילדים. 4) הלימוד נמשך לכל אורך החיים, הוא לא מכוון להשגת "מטרה" שאחריהה אין מה ללמוד. 5) "קהילת" בית הספר מורכבת מהילדים, החונכים, המורים, ההורים ואנשי השירות. 6) בית הספר שואף לשתף פעולה עם העיריה משרד החינוך. אשמח לשוחח על נושאים אלו ואחרים שיעלו על ידי החברים. יום טוב, נרי

 

[דרקונית מזל]

נראה לי שקולך יועיל פה../images/Emo39.gif

ובאותה הזדמנות שאלה עליה אני חושבת לאחרונה- האם אכן המודל של החינוך הדמוקרטי הוא האלטרנטיבה הטובה ביותר ( לטעמך ודעתך, למשל), או שכיוון שזה מודל קיים הדבר הקל ביותר הוא לשחזר אותו. ושתבינו נכון את דבריי- אני בעד החינוך הדמוקרטי וחושבת שעבודת המכון לחינוך דמוקרטי שאני גם מכירה אישית חשובה ומוערכת מאוד בעיניי א ב ל עדיין יש לי תחושה שכשמתארגנות קבוצות- במקום לפתוח מחדש את המחשבה ולנסות לפתח מודל שעונה על מה שחשוב להם קל יותר לאמץ את המודל הדמוקרטי הקיים. אני שמחה שבתי"ס דמוקרטיים רבים פורחים בארץ אבל יש לי גם השגות על השיטה ואני תוהה אם לא חכם יותר ( ופלורליסטי יותר...) לפתח דגמים נוספים .מה אתם חושבים? נרי, העניין הזה עולה בדיונים שלכם בבאר שבע? חשבתם על אלטרנטיבה אחרת?

 

[נרי בראון]

כמה מילים על חינוך

דרקונית, אני לא מאמין שחינוך הוא נוסחה פשוטה. אני מאמין שחינוך עוסק בכל הפעילות האנושית והוא התהליך בו החברה מעצבת אותנו. ה"עיצוב" הזה צריך להיות מכוון לדמות אדם שתהייה מקובלת על כולם - עצמאי + אחראי + מכיר את עצמו ויכולותיו + יודע להיות בדיון עם אנשים אחרים + סקרן ולמדן + יודע להביא את עצמו לחיים מלאים ומספקים. המציאות היום היא שמשרד החינוך הוא ה"בעלים" של החינוך בארץ. משמעות הדבר שכל התארגנות שלא זוכה לתמיכה ממשרד החינוך נידונה להיות "מפלה" - רק אנשים עם כסף יכולים לאפשר לעצמם חינוך כזה. גם "חינוך בייתי" הוא דבר יקר שלא תשלה אותך המילה "בית". משהו צריך לשלם למורי הילדים, משהו צריך להיות בבית, זה לא זול. משרד החינוך כאחראי על התיקצוב וההפעלה של מערכת החינוך נוטה להיות בירוקרטי והתוצאה הסופית שדמות החינוך שלו זה דמות של האדם הבירוקרטי. מוערך רק על ידי "ציון" ובידי אנשים שרואים בו "עוד ילד". התוצאה, בעיני פוגעת בנפשם של רבים, גוררת חיים מתסכלים של ניסיון להתמודד עם ערכים רייקים הנובעים מהדחקה של הערך האישי. מערכת החינוך היום ברובה משפיעה על העוברים בה באופן שלילי - על התלמידים והמורים כאחד. השחיקה של המורים גדולה כי הם מנסים לעשות משהו בדרך לא מציאותית. התוצר של המערכת מתדרדר כי השיטות ה"אנטי לימודיות" של דחיפת חומר לימודי בשעות נתונות ובגיל מסויים מפספסת את רוב האוכלוסיה. הרעיון של החינוך הדמוקרטי, להבנתי, מתרכז בעיקר במסגרת. מטרת המסגרת הדמוקרטית היא לאפשר לבית הספר להיות פתוח. אני חובב פחות את החינוך הפתוח שרואה את ה"חינוך" כפעולה גסה שיש להימנע ממנה. אני חושב שזה אינו משמעותי. אני מבין גם את השליחות של החינוך הדמוקרטי כהתארגנות לשינוי חברתי. בוגרי בתי ספר פתוחים מכירים יותר את המשמעות של "אחריות" גם בתהליך הפרטי שלהם בבחירת נושאי לימוד, וגם בפעילות הפוליטית בתוך בית הספר של וועדות ופורומים. הם אזרחים טובים יותר בעיני. הרעיון של "פתוח" הוא רעיון פלורליסטי שמקובל ונשמר גם במסגרת הדמוקרטית. לכן הפלורליזם אינו סתמי הוא דבר שצריך לאפשר ולכן המסגרת הדמוקרטית של בית הספר חשובה. מה ההשגות שלך על השיטה, אולי נוכל לדון בהן? זה יועלי ללא ספק לאנשים רבים. יום טוב

 

[דרקונית מזל]

לגבי החינוך הרגיל-מסכימה עם כל מילה

גם אני מאוד לא אוהבת את המערכת הרגילה ואת הדגשים שהיא שמה. לגבי החינוך הביתי- כפי שאני מדגישה מאז הצטרפותי לפורום- אני יותר מ הצד של ה"חלופי" מאשר של ה"ביתי", בין היתר מהסיבות הכלכליות שציינת( ותעיד, לדוגמא, ההתכתבות האחרונה שלי עם עידו על מחויבות חברתית

). ההשגות שלי על חינוך דמוקרטי זה לא עניין לדון בו על רגל אחת וכולן באות, מבחינתי,"מבפנים"- כשבבחירה בין הממלכתי לדמוקרטי אני אישית בוחרת ללא ספק בדמוקרטי למרות התחלואים. אבל בכל זאת, בגדול ההסתייגויות שלי נובעות מכמה תחומים- * תחושת שייכות- בהרבה בת"ס דמוקרטיים בהם אין קבוצות אם יש משהו תלוש ובודד, בעיניי, בחוייה של הילד, צריך להשקיע יותר מדי אנרגיה לא רק בליצור חברויות אישיות אלא גם קבוצת התייחסות חברתית רחבה יותר. * דמוקרטיה היא הרע במיעוטו שנמצא לניהול מדינה, אבל היא לא שוס גדול כל-כך. יש העדפה של רוב על פני מיעוטים, תככים, אינטריגות ובעצם פוליטיקה. בבי"ס דמוקרטי , העניין של פרלמנט- ועדות וכו' פותח פתח גם לצד המכוער והמלוכלך של הפוליטיקה כבר בגיל צעיר וזה לא לטעמי. * אני מאוד ובהחלט נגד כפייה וחושבת שאף אחד לא לומד היטב ובאמת מה שהכריחו אותו אבל הרלטיביזם מבחינת תחומי עניין ופעילויות בבי"ס דמוקרטי קיצוני מדי לטעמי. בהגדרה- לכל פעולה יש ערך שווה ובעיניי זה לא בדיוק ככה. אני כן חושבת שתפקיד המבוגרים הוא גם להוות מודל וככאלה גם לנקוט עמדה ערכית של מה איכותי, טוב, חשוב, כדאי. ברור שאין תשובות אחידות על השאלות הללו אבל חינוך בעיניי כולל גם נקיטת עמדות ערכיות והצבת מודל שאפשר לעמוד מאחוריו. בי"ס דמוקרטי מאפשר השכלה רחבה מאוד אבל הוא מאפשר גם בורות ובורות, אפילו בעולם פוסטמודרני- רלטיביסטי כשלנו עדיין מפחידה אותי. * אני נגד ציונים ובחינה מספרית של אנשים אבל היעדר כל סוג של הערכה( כמו בהרבה דמוקרטיים) מעודד אוירה של "חפיף", של חוסר עקביות, של להתחיל פרויקטים ולא לסיים אותם. עד כאן השגותיי על קצה המזלג- אשמח מאוד לתגובות. אבל מעבר לזה, נרי, אני עדיין מקשה ושואלת האם הדגם של הדמוקרטי לא קם פשוט מפני שהוא כבר קיים ולכן יותר נוח לשחזרו? האם לא נכון יותר שקבוצות בתהליכי הקמה יתעמתו מחדש עם כל השאלות ויבחרו את המודל שהכי נראה להם ולא "יברחו" דוקא לדמוקרטי פשוט בשל הזמינות שלו? ושוב-אשמח לשמוע את דעתכם אבל אנא אל תתנפלו וזכרו שמבחינתי זו ביקורת בונה שבאה "מבפנים".

 

[נרי בראון]

האם הדגם של הדמוקרטי לא קם פשוט מפנ

דרקונית יקרה, אני אנסה להפריד נושאים שונים כך נוכל להתמקד. נתחיל בבחירת הדגם הדמוקרטי את כותבת: אני עדיין מקשה ושואלת האם הדגם של הדמוקרטי לא קם פשוט מפני שהוא כבר קיים ולכן יותר נוח לשחזרו? האם לא נכון יותר שקבוצות בתהליכי הקמה יתעמתו מחדש עם כל השאלות ויבחרו את המודל שהכי נראה להם ולא "יברחו" דוקא לדמוקרטי פשוט בשל הזמינות שלו? תשובה: ביוזמה הזאת שאני מכיר הבחירה במודל הדמוקרטי היתה אחרי התקבצות קבוצת ההקמה ואחרי תהליך מחשבה משותף. הקמת בית ספר היא עניין של קפריזה, ומציאת צוות שמוכן להשקיע בהקמה (לפני שהמקום מוקם ומשהו משלם משכורת!) דורשת אומץ אישי של חברים ותהליך מורכת של התחברות. בתהליך הזה היו שותפים שנכנסו לקבוצה ויצאו ממנה. חברים שבאו עם אנרגיה רבה אבל עם קושי לשתף פעולה. כמו כל דבר של "יצירה" ההשקעה בזמן ומשאבים אישיים הוא עצום. הסיבה שנבחר המודל ה"דמוקרטי" הוא שהוא בעצם בעיקרו מסגרת. אין המכון הדמוקרטי קובע את התכנים ואת האופן בו הצוות יחליט לכונן את בית הספר. אבל המכון עזר לקבוצה בבנית ההכשרה, באפשרות לצפות ולהתנסות בביתי ספר אחרים הפועלים ובדיון. הקבוצה פגשה גם בתי ספר אחרים ואנשים למדו לעבוד ולהכיר את הדעות השונות. אני מוצא ערך רב שזה לא מודל ניסויי - כי ניסוי מכיל סיכון, ככל שאתה מסכן יותר אתה מסכן את הילדים שישנם בבית הספר. בחירת המסגרת ה"דמוקרטית" נתנה לקבוצה מודל התחלתי שמתאים לדרישות הבסיס - לימוד מתוך חופש ודגש על טובת וכבוד הילד. לאורך כל תהליך ההקמה (את מוזמנת לקורא את הפורום הפתוח לציבור) יש דיונים ותהיות ותהליך מורכב של בניית צוות המכיל גישות שונות אבל מסכים על אופן פעולה משותף. הגרעין המגובש הזה הוא המתנה להורים שיבחרו לקטוף מהמוכן ולשלוח את הילדים שלהם למקום שהושקעה בו מחשבה ויצר צוות מחוייב למודל של בית הספר. הקבוצה אינה נעזרת רק ב"מכון לחינוך דמוקרטי" נוצרו קשרים עם ד"ר רוני אבירם מאוניברסית באר שבע ויש כוונה להוסיף ולהעמיק את ההכשרה של הצוות עם גישות נוספות שאינן באות מהמכון הדמוקרטי. המודל הדמוקרטי מאפשר לכל מיני קבוצות להקים את בית הספר שלהן, לפי הרוח שלהן וללמוד את ההצלחות והכשלונות של ההתארגנויות האחרות. יש בזה משהו משמעותי ליכולת שלנו לבטוח בצוות שעושה את מה שעושה מתוך תיכנון ובקרה ועם תחושת אחריות כלפי הילדים שלנו. לסיכום: הדמוקרטי מציע מסגרת מבוססת להקמת בית ספר (לכן זמינות היא סימן טוב) הדמוקרטי מאפשר מרחב לבנית "אישיות בית סיפרית" ובעצם למודלים רבים של יחסי "בוגר/מנחה" - "ילד". ממה שאני יודע המודל של היוזמה החדשה רחב ומקיף גם את תחומי היחסים עם הקהילה וההורים - יוזמה חדשנית ומעניינת.

 

[דרקונית מזל]

אנסה לענות דבר דבר

בהתאם לעצתך כי אכן- יש כאן הרבה נושאים כבדי משקל שכדאי לתת להם את המקום הראוי. מתוך דבריך אני מבינה שבעצם תשובתך במובן מסויים היא כן- אתם מאמצים את המודל בעיקר מפני שהוא קיים וזמין ומכיל פחות סיכונים ומובן שזה לגיטימי ביותר. אגב, אני לא מתייחסת בדבריי ספציפית ליוזמה החדשה שלכם אלא לכל התופעה הכללית המבורכת של קבוצות שמקימות בת"יס לפי המודל הדמוקרטי הקיים. המכון עושה עבודה מבורכת וחשובה מאין כמותה בכך שהוא נותן תמיכה וגיבוי לכל היוזמות האלה שרבות לא היו יכולות לקרום עור וגידים לבד. מה שאני מנסה לשאול זה האם לא הבשלנו מספיק ("אנחנו"=כל הדוגלים בחינוך "אחר") כדי לעשות תהליך דומה לזה שנעשה בחדרה לפני כמעט 20 שנה- יצירת מודל חדש.תמיד קל יותר להיצמד לקיים אבל הוא לא בהכרח הטוב ביותר ונראה לי שלמרות שלדבריך הניסוי מסכן את הילדים בביה"ס, הרי שעדיין החיים בכלל והחינוך בפרט אינם תעודת ביטוח ויש בהם, בעיניי, מקום לסיכונים מחושבים. שמעתי פעם מורה מביה"ס הניסויי בירושלים שאמרה שלמרות שבהגדרה הוא כבר לא ניסויי הניסוי ממשיך כל יום וכל דקה כשמנסים רעיונות חדשים, בוחנים את המציאות ומגיבים בהתאם.אהבתי את הרעיון הזה. החינוך הדמוקרטי מעצם הגדרתו הוא תחום כמעט חתרני שלא לוקח דוגמות מובנות מאליהן ודוקא בגלל זה נראה לי חשוב שהתחום לא "יירדם" בתוך עצמו ויעתיק את עצמו לדעת רק מפני שזה מה שזמין וקיים. ושוב נרי- אני לא פונה ספציפית אליך או להתארגנות שלכם אלא לכולנו. ואגב, רוני אבירם מציע מודל ספציפי מעשי? מהו?

 

[נרי בראון]

על החדש

תסלחי לי אבל אני מניח שהיחס ל"חדש" משתנה עם הגיל. אני איני מעדיף "חדש" אלה מעדיף "יציב", "עובד", "איכותי". אני בעד ניסיונות בייחוד בתקופה של משבר בחינוך, אבל התפתחות גישה חינוכית חדשה אינה קורה בין רגע. זה תהליך ארוך, וכפי שאת רואה 20 שנה אחרי חדרה אנשים עדין מעדיפים בתי ספר "של משרד החינוך" והם עדיין לא משוכנעים שגישה "דמוקרטית" טובה יותר. לא רק זה, יש הרבה מקו לפתח את הגישה ולבסס אותה מבחינת מיבנה עד שנגיע למצב שכל בתי הספר הדמוקרטיים יחשבו מוצלחים והידע איך להקים בית ספר מוצלח יהיה זמין לכולם. הניסיונות השונים טובים, אבל הרושם האישי שלי שרובם אינם מציעים משהו שיכול להיות נגיש לכל האזרחים. חינוך ביתי דורש פנאי של הורים, וגישות אחרות דורשות "ראיית עולם" מאוד מסויימת. אם תוכלי להביא דוגמא חדשה של רעיון חדש יהיה מעניין ללמוד ממנו. ואם יש בו משהו הרי תצטרכי להסביר מדוע הוא חייב להיות "לא דמוקרטי" ואם אין סיבה הרי שמין הראוי שהרעיון ה"חדש" יאומץ לתוך המסגרת הדמוקרטית. ומצאנו שמקום להיות אלטרנטיבה לדמוקרטי הרי רעיון חדש וטוב הוא השלמה של הדמוקרטי.

 

[דרקונית מזל]

לא נראה לי שזה עניין של גיל

אם כי אין לדעת ... אני דוקא חושבת שזה שאחרי 20 שנה של חדרה יש 24 בתי"ס דמוקרטיים בישראל ועוד קבוצות בהקמה ועוד כמה פתוחים והרבה ניסויים ואנתרופוסופים וחינוך ביתי וכו' וכו' וכו' מעיד על תזוזה עצומה בדעות של אנשים.אם אתה שואל אותי- לעולם לא תהיה כל המערכת דמוקרטית /אלטרנטיבית והיא גם לא צריכה להיות- כי לא כולם מעונינים בזה ומאמינים בזה. אני ממש לא בעד חדש באשר הוא חדש אבל גם לא בעד "יציב" ו"עובד" בהכרח מפני שהרבה אנשים יחתמו על ההגדרות האלה בדיוק לגבי מערכת החינוך הממלכתית... אני כן בעד איכותי. כנראה שאם הייתי שלמה לגמרי עם המודל הדמוקרטי לא הייתי ממשיכה לחפש. הדבר שבגללו קשה לי עם הכותרת "דמוקרטי" הוא בעיקר מה שהסברתי על ההיבט הפוליטי שמפריע לי, וגם ההשגות האחרות שכתבתי. אני לא רוצה להמציא את הגלגל מחדש וברור לי שמודל שאתמוך בו יכלול הרבה היבטים של הדמוקרטי, אבל גם בלי קשר למודל שאני רוצה אישית נראה לי מרדים ומנוון להיתקע על מודל אחד ואני חושבת שחינוך , כתחום דינמי שעוסק בבני אדם דינמיים, גדלים, מתפתחים, משתנים- צריך להישמר מפני התנוונות.

 

[נרי בראון]

הגל השלישי

יעקוב הכט אוהב לתאר את המצב היום כ"גל השלישי". הוא מתאר גלים של חינוך פתוך (שנות העשרים, שנות השישים וימינו) כל גל גדול מקודמיו. האם הגל הזה יבטיח חינוך טוב לילדנו - אין לדעת, אבל יש הרבה מה לעשות. שימי לב שכל המערכת החינוכית היא בת 300 שנה בסך הכל. המסגרות העתיקות לחינוך היו יותר לכיוון חינוך ביתי או חינוך מיקצועי. המצב יום של בתי ספר הוא "חדש" במרחב האנושי. בקשר ל"יציבות" ול"עובד" אנחנו חלוקים. אני לא אשלח את הילד שלי למקום שעלול לפגוע בו. לכן הוא חיב להיות "עובד" ומבוסס מבחינה אירגונית ורעיונית והוא צריך להיות יציב כדי שהבן לי לא יפגע כי הגיע למסגרת שהתפרקה. רוב ההורים שאני מכיר חושבים כך. כמובן שאיני שמרן ויש הרבה מקום לניסיון ויש צורך לתמוך בניסיונות חדשים - ולכן אני חושב שעלינו להמשיך לתמוך בגישות חדשות ולבחון אותם לפי אמות מידה אלו - האם הניסיון יכול להתבסס ולהיות "עובד" ו"יציב". מבחינת ה"איכות" אני מסכים איתך - וזה דווקא טעם אסטטי. אני אוהב איכות ומוכן להשקיע באיכות. אני חושב שאת תבחני את המושג תגלי שה"איכות" מכילה את ה"יציב" ו"עובד" בתוכה. מכשיר איכותי הוא כזה שלא מתפרק והוא עושה את מה שאתה מצפה ממנו. לכן אולי אפשר להחליף "איכות" ב"עובד" ו"יציב". וכמה מילים על גיל - נוכל לדבר כאן עוד רבות, ואני מתכוון להמשיך אבל בלי המעורבות שלך בחינוך את בסך הכל מדברת. יושבת על הגדר, מביטה בשחקנים מעודדת ומבקרת אותם. אבל את הניסיון המעשי אינך מקבלת. האם את מעורבת בעשיה חינוכית (נמצאת בצוות, בהקמה, מלמדת או מחנכת?

 

[דרקונית מזל]

אני לא יושבת על הגדר

אני מעורבת בחינוך כל הזמן- גם בלימודים וגם בעבודה מעשית חינוכית עם ילדים. עדיין לא התחלתי בפועל להקים את המסגרת שאני רוצה אבל זה דוקא לא מתוך ישיבה על הגדר אלא ההיפך- דוקא מתוך תחושת אחריות, רצינות ומחויבות עמוקה.אני לא רוצה "לשחק בלהקים בי"ס" אלא להקים בי"ס בפועל ולשם כך- גם לגיבוש קבוצת אנשים וגם לגיבוש אידיאולוגי צריך סבלנות וזמן ו"בישול על אש קטנה".

 

[נרי בראון]

על הגדר

ראשית אני מתנצל אם רמזתי שאינך עושה מספיק. אני חושב שיהיה לך מעניין להסתכל על קבוצת ההקמה, וגם אם יש באפשרותך להצטרף אליהם. אני מאמין ב"התנסות" כחווית לימוד וכבסיס לעשיה. (אני בעצם מזמין אותך להיות מעורבת בחינוך של הילד שלי - אפשר לראות את זה גם ככה.)

 

[דרקונית מזל]

תודה על המחמאה!

וזה אכן גילוי אמון גדול.

אציץ בקבוצת ההקמה אבל מבחינת הצטרפות פיזית אני חיפאית ומאוד אוהבת את חיפה ואשמח בהמשך להקים משהו פה, ולא במרכז. בכל אופן תודה- ווירטואלית ודאי שאשמח להיות מעורבת במידה מסויימת.

 

[נרי בראון]

חיפה - בדרך

דרקונית, יש הרבה מקום ללמוד מכל התארגנות, אפשר גם למצוא דרכים לשתף פעולה. אחרי הכל המטרה היא מערכת חינוך ארצית שמכילה את הרעיונות החדשים ותומכת בהם. כנראה הדרך היחידה לעשות את זה זה להקים בית ספר אחרי בית ספר דרך יוזמות הורים. אני חושב שעלינו ללמוד את הדרך להקל על כל קבוצת הקמה. אחרי הכל הרעיונות שלך יצרכו לעבור להיות יוזמה יום אחד. יום טוב,

 

[דרקונית מזל]

צודק.

למרות שאני לא בטוחה שהמטרה שלנו היא אכן מערכת חינוך ארצית אחידה- יותר נראה לי הרבה בתי"ס והרבה קבוצות ומודלים שפועלים כל אחד בפני עצמו עם קשר מסויים בינהם, תמיכה, החלפת רעיונות וכו'.

 

[נרי בראון]

על המערכת הגדולה

דרקונית, האם אנחנו רוצים מערכת אחת? התשובה שלי היא כן- אנחנו רוצים מערכת אחת כי לכל ילד במדינה מגיע לקבל תקציב. לכן עדיף שעקרונות התמיכה התקציביים יהיו ברורים. לדעתי אנחנו צריכים לשאוף להרחבת ה"שמיכה" של משרד החינוך לא על בסיס של כח פוליטי אלה לפי עקרונות חינוכיים גמישים יותר. במצב הנוכחי, החינוך הדמוקרטי, הביתי, שיטת מונטסומה כולם נמצאים באותה חבילה שאינה נתמכת על ידי התקציבים של מערכת החינוךץ משמעות הדבר שהחינוך הלא מוסדי, שאנחנו מאמינים שיש בו הרבה ערך, הוא חינוך של עשירים. אם לא נעשה את זה ניפול למתח של מלחמת תקציבים. לעשירים יהיו בתי ספר משובחים דמוקרטיים פתוחים ויקרים, ואת השכבות החזקות פחות ילמד משרד החינוך להיות "פועלים ממושמעים שדופקים שעון וערכם נקבע על ידי הממסד, מסורסים מיוזמה ושטופי ידע מנותק ממערכת הערכים האישית שלהם". את צודקת שה"מערכת האחת" צריכה להיות מסוגלת להכיל את הסיגנונות חינוכיים השונים שיבטיחו את מירב התמיכה החינוכית לכל ילד להתפתח להיות אדם עצמי המכיר את השייכות החברתית שלו ואת האחריות האישית שלו. יום טוב

 

[נרי בראון]

תחושת שייכות

דרקונית, את כותבת: תחושת שייכות- בהרבה בת"ס דמוקרטיים בהם אין קבוצות אם יש משהו תלוש ובודד, בעיניי, בחוייה של הילד, צריך להשקיע יותר מדי אנרגיה לא רק בליצור חברויות אישיות אלא גם קבוצת התייחסות חברתית רחבה יותר. לא לגמרי הבנתי את התמונה שאת מתארת כבעיה של תחושת שייכות. אני מניח שאת מתכוונת שבתוך הקהילות הצעירות (תלמידים) אין בהכרח תחושת שייכות והילד שלא משתייך לקבוצת גיל ברורה נשאר בודד. הדבר יכול להחמיר כאשר הגישה הרב גילית בעצם מחלישה את היכולת של הילד להיות שייך לקבוצה. בשיחות שהיו לי עם מנהלים של בתי ספר פתוחים הדוגלים בלימוד רב גילי, ובגישתו של יאנוש קורצ'ק ניכרת העדפה למודל הרב גילי. היחסים הבין גיליים דוחפים את הצעירים להשיג יכולות בוגרות ולפרטים המאחרים להתפתח נותנים לגיטימציה להתקדם בקצב שלהם. תחושת השייכות נבניית לאורך שנים והיא מורכבת כי האישיות של הילדים מתפתחת במקביל לבית הספר. לכן בחברת ילדים שאלת השייכות קיימת תמיד. ההתמודדות עם פרטים שאינם מוצאים את מקומם צריכה להעשות דרך הצוות - אותם בוגרים וחונכים שלומדים עם הילדים ושומרים על קשר קבוע איתם. פעילות החונכות, המעבר מחונך וחונך ו"איכות החונכות" ישפיעו על יכולת ההתמודדות של הילד עם שאלת השייכות לו והיכולת שלו למצוא לעצמו מקום חברתי. לדעתי המודל הדמוקרטי בתוספת הגישה של החונך לפי רוני אבירם היא אחד המבנים ה"תומכים" ביותר להתפתחות הילד. ולכן שאלת השייכות גם מקבלת תשובה במקום "התעלמות" או "כפיה" שאני מכיר במודלים אחרים. אם תוכלי להביא לי מודל אחר נוכל לבחון אותו. לסיכום שייכות היא שאלה הקשורה להתפתחות הילד והיא נמצאת בכל מסגרת חינוכית. בבעיות שייכות יש השפעה מורכבת של הבית. ובחינוך הדמוקרטי הבית הוא חלק מהמשוואה. לדעתי המרכיב הדמוקרטי (רב גילי + חונכות) נותן תשובה טובה ויעילה חשוב כמובן - איכות הצוות היא מהגורמים הראשונים שיאפשרו תמיכה.

 

[דרקונית מזל]

על שייכות ורב גילאיות

כנראה שלא הצלחתי להסביר את עצמי מספיק. רב גילאיות היא תופעה מבורכת ביותר בעיניי ואני תומכת בה מאוד. התכוונתי לקבוצת השתייכות ( שיכולה בהחלט להיות רב גילאית לדעתי) ושהשייכות לה אוטומאטית ולא תלויה בקשרי חברות אישיים. ברור שבכל מסגרת לילדים מסוימים עלולות להיות בעיות השתייכות וברור (לי, לפחות...) שכאן תפקיד המבוגר לעזור, ללוות ולתמוך. המצב בבתי"ס הדמוקרטיים שאני מכירה הוא אחר, יותר פרוץ מבחינה חברתית כשאין קבוצת אם מצומצמת שיש לה טריטוריה פיסית משלה ושנפגשת באופן מוסדר ומובנה בתחילת ובסוף כל יום. אתן דוגמא קיצונית- במערכת הרגילה, כשילד חולה הכסא שלו בכתה נשאר ריק והחברים מרגישים בחסרונו. הוא נוכח גם כשהוא איננו. בבי"ס דמוקרטי גדול בו כל ילד נמצא היכן שהוא רוצה ועוסק במה שהוא רוצה מאוד טבעי מצב בו ילדים לא רואים זה את זה כששניהם נמצאים בביה"ס. במצב עניינים כזה- כשילד לא מגיע לשעור חבריו יכולים לחשוב שהוא בחר לא להכנס לשעור ונוכחותו הנעדרת כמעט אינה מורגשת. אני מקוה שמתוך דוגמא על האין הצלחתי להעביר משהו מחשיבות היש.

 

[נרי בראון]

שייכות

או קיי אני מבין את הנושא עכשיו יותר. את בעצם אומרת שאתה יכול להעלם כי אין מסגרת. יש דרכים שונות להתמודד עם זה ואני מתאר לעצמי שכל בית ספר אמור להתמודד עם זה. אפשר למשל לדאוג לפרסם את שמות הילדים שהגיעו או לא הגיעו. או שהילדים ירשמו את שמם במקום מרכזי כל בוקר. אני מאמין שיש צורך למצוא כלל התנהגותי כדי לשפר את התקשורת במישור הזה. האם יש סיטואציה שלא יכולה להפתר על ידי "הסכם" בין חברי הקהילה?