על הדרך האחת
עידו, מחתימתך ניכר היותך אדם פוליטי. במובן החיובי של המילה. אדם שרוצה להיות מעורב ומשפיע. אני חושב שתוכל לזהות כי בכל הדרכים יש דבר משותף - צריך התמדה וצריך להתחבר לאנשים נוספים. אם תרשה לי להקשות עליך - לפעמים הטעון כי "יש יותר מדרך אחת" במקום להביא להתקדמות הוא בעצם יוצר מיכשול. המכשול הוא שאנחנו רוצים כולנו להגיע. ומנקודת הראות שלנו נוכל לראות רק "הרבה דרכים" אבל המצב הטוב של "חינוך הולם לכל הילדים" אינו נראה באופק. המציאות מכילה את "משרד החינוך" הדיקטטור של החינוך בארץ שמציע "דרך אחת" שרק אותה הוא ממן (למעשה יש גם את החינוך הדתי ... כך שיש מספר "דרכים" אבל התאור המלא דורש מאמר שאולי ניכתוב יום אחד). אבל בשביל שיהיה לילדים שלנו יכולת להנות מהמשאבים של המדינה הם חייבים לחבור ולפעול כדי לחצוב דרכים חדשות. אנחנו חייבים להוכיח שיש לנו מסגרת חינוכית אפקטיבית יציבה ובריאה לילדים והבוגרים. הדרכים החדשות אינן פשוטות, צריך לשכנע אנשים שיש לנו משהו משמעותי להציע, צריך למצוא משאבים ואנחנו גם רוצים שאנשים חסרי משאבים יוכלו להנות מהגישה החינוכית שלנו. משרד החינוך לא תומך ברעיונות האלה בלב חפץ ותמיד יהיה משהו שיקפוץ ויספר על "קבוצה שפגשתי והתרשמתי שהם נותנים יותר מידי חופש" וכדומה. לכן אני חושב שכדאי "ללמוד", "להתמקד", "להתארגן", "לשוחח" ו"לפעול". אלו הם גם היכולות שאני חושב שנמצאים ב"גרעין" של האדם בוגר ובמטרות העמוקות של החינוך. אבל אני חושב שיש לחינוך הדמוקרטי הפתוח יתרון נוסף - ה"פתיחות" שלו בעצם מזמינה הורים להיות מעורבים ולהביא גישות חינוכיות אל תוך בית הספר. הגישות החדשות יכולות להיבחן להתקבל או להידחות על ידי הקהילה הספציפית של בית הספר. לכן אני רואה בחינוך הדמוקרטי פתוח בסיס טוב לשינוי חיובי שיכול להכיל את כל ה"פלורליזם" וה"חדשני" בניגוד לחינוך המוסדי ויכול גם להיות מקובל באופן נירח שיאפשר תמיכה של המדינה בחינוך שאנחנו רוצים לילדנו. יום טוב.