בית ספר דמוקרטי פתוח נוסף בת"א

[דרקונית מזל]

לא יודעת

אם יש סיטואציה שלא יכולה להיפתר בהסכם ואכן התחלת להבין יותר אבל התייחסת רק לדוגמא שנתתי ולא לעיקרון. הדוגמא של ילד חולה היא כאמור דוגמא- אני מדברת על זה שילד (או מבוגר) צריך, בעיניי, להרגיש שיש מקום - גם פיזי וגם קבוצת אנשים אליו הוא שייך באופן אוטומטי- לפני שהוא עשה משהו כדי להרויח את זה- בעצם כמו משפחה. לדעת שאתה שייך לחלל המסויים הזה ולקבוצה האנושית המסויימת נותן כוח להמריא הלאה גם החוצה- למקומות אחרים ולאנשים אחרים כשיש בסיס בטוח ויציב.

 

[נרי בראון]

על השייכות

דרקונית, ברמת העיקרון התשובה שלי היא שקהילת בית הספר אחראית לפתח את המנגנונים כדי לאפשר ולבסס שייכות. אי אפשר להכריח משהו להיות להרגיש שייך, אבל החונך וה"נוהג המקובל" צריכים להשאיר את הדלת פתוחה ואת האפשרות לכל אחד להשתלב להיות גורם בקהילה. נושא השייכות הוא אחד המשמעותיים בהוויה האנושית, ונראה לי שאחד המשברים של הזמן הנוכחי הוא הפער בין הדימוי ה"אטומי" של האדם שהוא בעצם שוחק כל אחד מאיתנו לדרגת גרגר אבק והטבע ה"שייכותי" שלנו להיות שיכים למשפחה, לקבוצה, לזרם רעיוני, למדינה. הזהות של האדם המודרני קרועה סביב השאלה הכאילו פשוטה שלך. בית הספר הוא לא "קסם" הוא חלק מהמציאות, ככזה הוא תמיד יצטרך להתמודד עם משברים ועם המשבר הזה. דווקא בתאוריה של החינוך הדמקרטי נמצאת התייחסות הוגנת לנושא והיא שהפעילות הדמוקרטית היא בעצם דרך לבסס קהילה ודרך לאפשר לפרט ה"אטומי" להיות שותף במעשה המשותף של הקהילה. אז מה זה להיות שייך? זאת שאלה גדולה, אם אנסה לתמצת את הגישה שלי הרי זה להיות בדיאלוגים ובהקשבה לאנשים הסובבים אותך. דרך ההכרות הבין אישית, החיבה, הסקרנות כל אחד מאיתנו בונה לעצמו את מקום שלו בחברה אליה הוא שייך. בסופו של דבר השייכות היא גם דבר שהפרט אחראי לו - וזה משהו שאמור להיות מוכר בבית ספר דמוקרטי. הזכרת גישות שונות לבתי ספר שאינן דמוקרטיות, בחלקן תוכלי לבחון ולראות שיש "כפיה של שייכות" אתה יכול להיות בבית ספר רק אם אתה מוכן להיות שייך ל"זרם" - בכך יש פגיעה בפלורליזם ופגיעה בחופש שאנחנו רוצים שיהיה לאדם להשפיע על שייכותו. יהיה לך מעניין לבחון התארגנות של "קהילה" שמכוונת ליצור שייכות הקורמת עור וגידים כבר שנתיים. לפעילות הזאת קוראים קהילת סינקופה.

 

[נרי בראון]

דמוקרטיה

דרקונית, את כותבת דמוקרטיה היא הרע במיעוטו שנמצא לניהול מדינה, אבל היא לא שוס גדול כל-כך. יש העדפה של רוב על פני מיעוטים, תככים, אינטריגות ובעצם פוליטיקה. בבי"ס דמוקרטי , העניין של פרלמנט- ועדות וכו' פותח פתח גם לצד המכוער והמלוכלך של הפוליטיקה כבר בגיל צעיר וזה לא לטעמי. תגובתי יש דרכים שונות להבין דמוקרטיה, ודמוקרטיה דורשת גם תרבות (דבר המושג דרך חינוך). המשמעות של דמוקרטיה, כפי שאני מבין אותה, בחינוך הוא ביסוס בתרבות הדמוקרטית שבה האדם אחראי למעשיו וחייו, פועל בתוך קהילה של אנשים, מכיר את האנשים השונים ממנו ומכבד אותם. הביטוי הדמוקרטיה היא הרע במיעוטו מסתיר את העובדה שהדמוקרטיה היא המודל השילטוני היחיד שיש בו לגיטימציה לחופש של הפרט לכוון את חייו. המודל היחיד שמתיחס לזה הוא ה"אנרכיה" שמצפה שמתוך החופש משהו יחבר בין האנשים ויצור דבר טוב. מבנה דמוקרטי מכיל גם "איזונים ובלמים" להשפעות הרעות של דעת ההמון. אומנם בארץ שלנו לדעתי יש עוד מקום לפתח את הנושא אבל להתחיל להכיר את המערכת הדמוקרטית מגיל צעיר - ולפעול בה באמת ללא שקר בקהילת בית ספר הרי זה משמעותי וחשוב. לסיכום" יש משטרים גרועים מדמוקרטיה דמוקרטיה אינה משטר, היא תרבות חברתית שמכבדת את האוטונומיה של הפרט כדי להיות חבר טוב בקהילה דמוקרטי הפרט צריך להיות אדם המוכשר להיות אוטונומי עצמאי ומשתף פעולה.

 

[דרקונית מזל]

לא התייחסת

למה שהפריע לי- הסכנה שבפוליטיקה, אינטריגות, סיאוב, תככים, אינטרסים- גם זה חלק מהדמוקרטיה ואם במדינה זה הרע במיעוטו - אני לא בטוחה שגם בביה"ס.

 

[נרי בראון]

פוליטיקה

אני חולק עליך שיש "סכנה בפוליטיקה". אדם פוליטי הוא אדם הפועל מתוך איכפתיות. יעקוב הכט נוהג להבחין ולומר שאנשים נגררים אל ה"מי" במקום אל ה"מה". וזאת הבחנה נכונה. האינטריגות, תככים הם עיסוק ב"מי", והשאלה היא איך נעצב אדם (נחנך) להיות משוחרר מהנטיה הזאת להתעסק ב"מי". הדרך המקובלת עלי היא שהצוות של בית הספר חייב להוביל מוסדות דמוקרטיים מאוזנים. חייבת להיות מערכת מבקרת וכזו הבולמת "אלימות פוליטית". ידע כזה נצבר ולדעתי התרבות הפוליטית בבתי הספר הדמוקרטיים הולכת ומתעצבת בהתאם. אסור לשכוח שאנו חיים במציאות, אי אפשר להשאיר את המציאות מחוץ לכותלי בית הספר ואדם פוליטי צריך למצוא דרך לפעול באופן ישר במציאות שמכילה אנשים שאינם ישרים. הצוות וקהילת בית הספר חייבים להיות מכוונים אל ה"מה". אני מבחין בין ה"דמוקרטיה" של המדינה והדמוקרטיה של בית הספר. בית הספר מאפשר לקיים מיקרוקוסמוס של "פוליטיקה" וככזה הוא אמור להיות קל יותר למעקב ולהשתתפות. תחשבי רגע על אדם הלומד בבית ספר רגיל - אין לא שום הזדמנות אמיתית להיות פעיל בפוליטיקה של בית הספר. ה"שיא" הוא בחירות למועצת תלמידים שאיש לא מעריך כקבוצה ביצועית. הכל מבוקר על ידי מורים שיודעים הכל ויודעים שהם צריכים לעשות מה שהמנהל אומר כי הוא יודע הכל וצריך לעשות מה שהמפקחת אומרת שהרי היא יודע הכל וצריכה לעשות מהש ... שר החינוך אומר שהרי הוא יודע הכל ונבחר במסגרת משא ומתן קואליציוני בלי שעבר הכשרה להיות שר חינוך. בקיצור - אנחנו מעולם לא למדנו לחיות בדמוקרטיה בה יש לנו אפשרות להשפיע. בית הספר הדמוקרטי מעצב את הסביבה כדי שהילדים יהיו במציאות שיש בידם להשפיע. ככל שנצליח להקים יותר בתי ספר וללמוד דרכים לממש את זה נחנך יותר אנשים להיות פוליטיים ולפעול במסגרת הדמוקרטית. וזה בעצם רעיון שאמור בסופו של דבר לשנות את המציאות שלנו. הביקורת שלך על דמוקרטיה נובעת מתמונת העולם של המציאות היום, נסי לחשוב על תמונת העולם של המציאות מחר ונסי לכוון את המודל הדמוקרטי הרצוי.

 

[נרי בראון]

רלטיביזם ומפלצות אחרות

דרקונית, אני מאוד ובהחלט נגד כפייה וחושבת שאף אחד לא לומד היטב ובאמת מה שהכריחו אותו אבל הרלטיביזם מבחינת תחומי עניין ופעילויות בבי"ס דמוקרטי קיצוני מדי לטעמי. בהגדרה- לכל פעולה יש ערך שווה ובעיניי זה לא בדיוק ככה. אני כן חושבת שתפקיד המבוגרים הוא גם להוות מודל וככאלה גם לנקוט עמדה ערכית של מה איכותי, טוב, חשוב, כדאי. ברור שאין תשובות אחידות על השאלות הללו אבל חינוך בעיניי כולל גם נקיטת עמדות ערכיות והצבת מודל שאפשר לעמוד מאחוריו. בי"ס דמוקרטי מאפשר השכלה רחבה מאוד אבל הוא מאפשר גם בורות ובורות, אפילו בעולם פוסטמודרני- רלטיביסטי כשלנו עדיין מפחידה אותי. תגובה: בורות היא דבר נורא, כאב לבן אני חרד שיגדל במציאות דלה ומתרחקת מידיעה ולימוד. אני לא חושב שהעמדה ה"דמוקרטית" היא עמדה שתומכת בבורות - הגישה היא שאנחנו לומדים כל החיים ובכל התחומים. המודל המועדף בעיני הוא של ד"ר רוני אבירם שבנה מודל בו החינוך מכוון לאדם אוטונומי שיש לו את הכלים לכוון את עצמו למטרות הטובות לו. תהליך החניכה שמבסס את הגישה הזאת מכיל אחריות של החונך להיות קשוב ומכוון כלפי הילד ולהבטיח שבפני הילד מוצגת באופן הוגן ומכובד "שיקוף" של ההכרעות שלו בנושאים השונים. בגישה כזאת החונך מאפשר לילד ללמוד, לסגת וללמוד את עצמו ואת הדברים שהוא רוצה. האיכות, ההצלחה, התחרות, ה"אומנות" שלנו היא דבר אינדיבידואלי לכן לדעתי החינוך חייב להיות גמיש ומתאים עצמו לכל אדם. לסיכום: חוסר כפיה אינו הפקרות. האחריות היא על החונך (והכשרת החונכים) להיות "תומכים" בהתפתחות הילד לאדם עם יכולת לממש את עצמו באופן מספק. המימוש העצמי הוא המפתח להצלחה אישית.

 

[דרקונית מזל]

אכן-חוסר כפייה אינו הפקרות

מסכימה לחלוטין. כאמור קודם- אשמח ללמוד עוד על המודל שמציע רוני אבירם אבל ממה שאני מכירה בדמוקרטיים, מרוב רצון להדגיש שלכל פעילות חשיבות שווה בערכה וכך קריאת רומאן, עישון סיגריה, ציור , פתרון תרגיל מתימטיקה או משחר כדורגל חשובים באותה מידה עצמה-הרבה הולך לאיבוד. אני מסכימה שיש ילדים שעבורם, למשל, כדורגל יכול להיות משמעותי ביותר ואסור למנוע זאת מהם. מצד שני- לתפיסתי תפקיד המבוגר לחשוף לידע , לגרות ולאתגר לצד התמיכה והליווי ובדרך בה מתנהל בי"ס דמוקרטי קל לפספס גופי ידע חשובים ואלמנטריים. סתם דוגמא- היה לי לא נעים לשמוע על תיכוניסטים בדמוקרטי שלא הכירו את המושגים "פרק","פסוק","פרשה" בתנ"ך. אין לי ספק שמדובר בחבר'ה איניליגנטיים שלא נחשפו למושגים הללו בביה"ס מעולם וחבל לי . אגב- אני יודעת שאינספור תלמידים יוצאים בורים מהמערכת הרגילה- לא לשם אני שואפת!

 

[נרי בראון]

חשיבות המשוב

דרקונית כתבת: אני נגד ציונים ובחינה מספרית של אנשים אבל היעדר כל סוג של הערכה( כמו בהרבה דמוקרטיים) מעודד אוירה של "חפיף", של חוסר עקביות, של להתחיל פרויקטים ולא לסיים אותם. תגובה ה"שיקוף" של אדם הלומד לגבי הדברים שהוא לומד אותם הוא משמעותי. בתהליך הלימוד אדם חייב גם לבדוק את התקדמותו. מבחנים הם דרך אחת, ונהוגה במערכת הקיימת (משרד החינוך) בשפע כי היא הקלה ביותר. בבתי ספר דמוקרטיים הלימוד הוא חלק מהפעילות ולכן חייב להכיל מערכת משוב.

 

[דרקונית מזל]

אז בעצם

בנושא המשוב אנחנו די מסכימים, לא? במרבית הדמוקרטיים החונכות אינה כוללת משוב, למיטב ידיעתי, כי משוב מתבסס על הנחה שהמבוגר יודע יותר טוב מהילד . אבל נראה לי שמשוב הכרחי למניעת בינוניות והתמסמסות של עניינים.

 

[נרי בראון]

משוב

אני חושב שהמבוגר שמלמד אמור להיות יודע יותר מהילד. מבוגר שמלמד את הילד מתמטיקה אמור לדעת יותר ממנו. בשלבים מפותחים יותר של הלמידה מספיק שהמבוגר ינחה את הילד איך ללמוד, אבל גם אז חלק מהלימוד הוא חיפוש אדם שיודע. לכן אולי אני לא מסכים עם מרבית הדמוקרטיים. בלימוד חומר משוב הוא הכרחי, ובנוסף יש ביננו (וערך הפלורליזם חשוב) ילדים ומשפחות תחרותיים. הגישה הזאת של אנשים שחיים איתנו מובילה לחיפוש אחר הערכה - אם אנחנו רוצים להענות לכולם כדאי שנאפשר גם הערכה. בכל מקרה מוסכם שהמשוב אינו "אובייקטיבי" וחייבים להיזהר שלא יהיה "הורס". למשל אם נתנו משוב למישהו "נכשל" הרי פגענו ביכולת שלו להאמין שהוא יכול ללמוד, ולאנשים שונים צריך להתאים צורות לימוד שונות. אני רוצה לציין שהמשוב של ה"מורה" הוא סוג של ציון, אבל גם על החונך להעביר משוב לילד. החונך אמור לעזור לילד ולשקף לו את הסביבה ואת הפעילות של הילד בסביבה. משוב מורכב זה גם הוא לא נמצא בבתי ספר דמוקרטיים שונים והוא דורש מקצועיות של החונך.

 

[נרי בראון]

חשיבות המשוב

דרקונית כתבת: אני נגד ציונים ובחינה מספרית של אנשים אבל היעדר כל סוג של הערכה( כמו בהרבה דמוקרטיים) מעודד אוירה של "חפיף", של חוסר עקביות, של להתחיל פרויקטים ולא לסיים אותם. תגובה ה"שיקוף" של אדם הלומד לגבי הדברים שהוא לומד אותם הוא משמעותי. בתהליך הלימוד אדם חייב גם לבדוק את התקדמותו. מבחנים הם דרך אחת, ונהוגה במערכת הקיימת (משרד החינוך) בשפע כי היא הקלה ביותר. בבתי ספר דמוקרטיים הלימוד הוא חלק מהפעילות ולכן חייב להכיל מערכת משוב.

 

[דרקונית מזל]

חברים-תצטרפו לדיון!../images/Emo24.gif

נרי ואני התחלנו דיאלוג מעניין ואני שמחה שזה מחייב אותי לנסות לנסח את עצמי ולהסביר את עצמי בבירור אבל זו לא שיחה פרטית- נראה לי חשוב לשמוע גם קולות אחרים, תענו רק על חלק מהנושאים אם לא הכל מדבר אליכם. וזו גם הזדמנות מצויינת לבנות שלומדות בדמוקרטיים לחוות דיעה, וגם לביתיים שביננו...

 

[נרי בראון]

שאלה קשה

דרקונית, יש לך הסבר מדוע רק שנינו מדברים? האם אופי הכתיבה שלי ושלך מרחיק חברים אחרים מלהביע את דעתם? יום טוב נרי

 

[Ella Bella]

אני קוראת בדממה אם כי בהנאה

 

[דרקונית מזל]

../images/Emo51.gif דברו!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

מבטיחה להתייחס מחר (עמוסססס!!!!)

 

[נרי בראון]

פיברומיאלגיה ותשישות

נאווה, לאט לאט אני מקווה שתמצאי זמן להגיב. נרי

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo13.gif שחתכם גלשה מזמן מרמת הדיון

הפילוסופי שאני מסוגלת לו בימים אלו. כשחיפשתי לפני 4 שנים מסגרת חלופית לבן שלי, בדקתי בין השאר גם את המסגרת הדמוקרטית. בחדרה לא התקבלנו כנראה בגלל שחיפשתי מסגרת שגם נותנת לילד שלי חופש וגם עוזרת ומכוונת כשצריך. בשיחתי עם צוות כיתה א' של אותה שנה, התרשמתי ש"איש הישר בעיניו יעשה" ושלמעשה, ממסגרת שמנהלת את הילד לחלוטין, (מערכת החינוך הרגילה) הוא יעבור למסגרת שלא שמה גבולות בכלל. בהערכתי את הילד באותה תקופה היה לי ברור, שעין אכפתית ויד שמכוונת על פי צרכיו חיוניים לו. יש לי חברה שהכניסה את בנה למסגרת דמוקרטית לאחר שנה בחינוך ביתי, האם, וגם אימה (הסבתאשל הילד) דיווחו על אלימות רבה, על ילד שלא נכנס לשום שעור (למעט יוגה) ועל חוסר תשומת לב אישית מצד הצוות. לאחר שנתיים כאלו, החלה האם לחשוף את הילד להוראה פרטית על מנת שירכוש דברים בסיסיים כמו קריאה וכתיבה. הרעיון נפלא! עד כמה הוא עונה על צורכי הילדים - אין לי מושג! איכשהו מה שלי חשוב זה הילד ומילוי הצרכים שלו. דמוקרטי או לא - האם זה מה שעובד? כתבה לנו כאן לאחרונה בחורה בשם blackberry1 שכתבה: 'זה נוח, אבל לפעמים בכל זאת צריך מסגרת... לפעמים גם מנצלים את זה לרעה, ובעיר המתבגרים שבין תלמידי בית הספר... לפעמים עושים בלאגנים והורסים, ולא מקשיבים... ולפעמים יש שם כמה אנשים שצריכים נזיפה טובה, ולא מקבלים אותה...' זה לא ממש דמוקרטי בעיני שהמפריעים פוגעים ביכולת חבריהם להפיק את מה שהם רוצים מהשיעור. משהו עדיין לא ממש עובד... בזה אני עם דרקונית.

 

[נרי בראון]

רמת הדיון הפילוסופי

נאווה, תודה על תגובתך. את מתארת את ההתרשמות שלך מצוות מסויים. אני אוסיף שגם אני התרשמתי מצוותים שונים של ביתי ספר פתוחים-דמוקרטיים שהם חסרים את ה"לקחת אחריות" על התפקיד שלהם כמלווים ילד בגדילתו והתפתחותו. ישנם אנשים שונים עם עמדות שונות לגבי היחס שלנו לילדים. עלינו ההורים יש אחריות לוודא שהמסגרת מתאימה. אבל זה נכון לכל מסגרת, קל לבקר את המערכת לפי דוגמא אחת - אבל בעשיה חייבת להיות בסיס רעיוני שלפיו מתפתח בית הספר. אני לא פוסל כרגע גישות "לא דמוקרטיות", אני אבל מסכים איתך שעל הבוגרים בקהילת בית ספר (דמוקרטי, "של משרד החינוך", "אחר") יש אחריות של טיפוח ותשומת לב לילדים הגדלים ומתבגרים במסגרת הזאת. אני חושב שהדגש על "בנית אחריות אישית" לבחירת הלימודים והפעילות החברתית הוא דגש משמעותי הנמצא בחינוך הדמוקרטי ושונה מהעמדה של הקבוצה אליה נחשפת. על הצד ה"לימודי" יש לשים לב לתנאים השונים שהילדים באים מהם. יש ילדים שדווקא ה"חופש" הוא המהותי עבורם. אחרים ה"מסגרת" חייבת להתקיים. הליווי והיחסים עם הבוגרים בבית הספר הם הכלי לתמוך בהשלבות והתפתחות הילד. לאורך השנים והנסיון הנקודה הזאת בפיתוח עם ההתארגנויות השונות להקמת בתי ספר דמוקרטיים. ההזדמנות המיוחדת של המיזם התל-אביבי שסיפרתי עליו הוא שאפשר היום להכיר את הצוות וגישתו. אפשר להיכנס למסגרת "חינוך אחר" שהם מנהלים כדי שההורים יוכלו להחשף וללמוד את הנושא. לכל מי שרוצה לפגוש התארגנות חיה ומחוייבת הרי זאת הזדמנות נדירה. המחוייבות של הקבוצה היא לבנות מסגרת עובדת שתהיה פתוחה לציבור רחב ככל האפשר (זולה ככל הניתן) ומבוקרת. הקבוצה ממנת לעצמה הכשרה והחברים משקיעים זעה רבה כדי שאנחנו ההורים נוכל לקבל את המירב מהמסגרת הזאת. דרך אגב, הקבוצה גם מארגנת ביקורים בבתי ספר פתוחים, אני בטוח שמי שמעוניין לחקור בעיניו את הגישה למערכת יוכל להעזר במה שהחברים האלו עושים.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נרי, ההתרשמות האישית שלי מצוות

מסוים שעמד מולי בזמן נתון, אבל גם משיחות עם הורים שנפגשון עם צוותים אחרים, עם הורים שילדיהם למדו במסגרת דמוקרטית, וגם השתתפות בניסיון להקים בי"ס כזה. תוסיף לזה את ניהול הפורום הזה כבר כמעט שנתיים, נראה לי שיש להתרשמות שלי בסיס. אישית, אין לי צורך לחקור מאוד לעומק, ממש כמו שויתרתי על חזרה בתשובה על בסיס הידע שיש ליעל הדת. ברוב המקרים בחיי אני עושה החלטות על בסיס ידע, שלרוב הוא רחב מספיק כדי לבחור אם להעמיק או לפרוש. הרבה אנשים מבטלים רעיונות מבלי לבדוק אותם בכלל, מבטלים את הרעיון רק בגלל שהוא שונה ממה שהם מכירים. סוג של פחד מהלא ידוע. אם הבנת ממני שאני פוסלת את הדמוקרטי - לא כך הוא! רק אמרתי שלא מצאתי שם מענה לצרכים של הבן שלי. ואמרתי גם שהורים לילדים שלומדים שם מעידים על הרבה אלימות - גם במסגרות הדמוקרטיות. ואגב אלימות, זה אחד הדברים ש"חסרים" במסגרת האנתרופוסופית - עדות הורים ותלמידים. כמובן שיש מסגרות שיותר או אפחות - תלוי בצוות המסוים. אזלמה הוא לא באנתרופוסופי? עניינים טכניים בעיקר מנעו ממני לבדוק את האפשרות לעומק. לסיכום: אני בעד הקמת מסגרות חינוכיות אחרות, גם דמוקרטיות. בסופו של דבר, בהסתכלות של יובל קדימה, אני רוצה מערכת חינוך ממלכתית טובה לכל ילדי ישראל. ואני רוצה שיישמר החופש האזרחי שלנו לבחור אחרת...