בלופ מטורף...חייבת תמיכה

[אספרסו2]

הוא לא רוצה אותה.

בתת המודע הוא רוצה להשקיע את משאביו בילדים הביולוגים שלו,
מבחינה אבולוציונית זה בזבוז להשקיע במי שלא נושא את הגנים שלו.

 

[azaria]

קצת התקדמנו מאז ימי העצים והמערות

חיות בר מסויימות אולי אפילו הורגות את צאצאי השליט המודח, אבל בני האדם כבר קצת התפתחו מאז. יש לנו עוד כמה שיקולים מלבד ההגיון האבולוציוני הפרימיטיבי הזה.

 

[אספרסו2]

במקרה הזה

זה נראה כמו דפוס התנהגות שלא ישתנה,
ימים יגידו .

 

[מנסה ומתנסה]

יכול להיות שלא ישתנה... אבל מה לאבולוציה

ולזה...

(או שהאבולוציה דילגה עלי...)

 

[אספרסו2]

עקרון

הברירה הטבעית באבולוציה בורר את הפרטים המותאמים ביותר
ומבחינה גנטית מותאם להורה מי שנושא את המטען הגנטי שלו.

 

[mother cat]

שמחה שהחלטת לשתף פה

כבר קיבלת כמה תשובות יפות ואני מקווה שהן קצת עוזרות לך. מציעה לך גם לדפדף אחורה קצת ולקרא שרשורים קודמים - זה יכול לתת לך זוית ראיה חדשה.

גם אני תוהה מה גרם לשינוי. היתה לכם זוגיות טובה וקשר יפה בינכם לבין הילדים. מה בהריון גרם לשינוי? האם זה העובדה שילד משותף הופך אתכם ל"משפחה אמיתית יותר"? האם זה הרגישות שלך עכשיו בתקופת ההריון? אני חושבת ששווה להקדיש קצת מחשבה לנקודה הזו.

לא הייתי ממהרת כרגע לפרק את החבילה - נשמע שיש לכם בסיס טוב לזוגיות ולמשפחה. צריך לבחון מה גרם לשינוי ומה יכול לעזור. אני מצטרפת לדעות שווה לחזור ליעוץ - ואולי ארוך טווח יותר.

וכפי שכבר אמרו לך - את חייבת לדאוג לעצמך. לאכול ולנוח כמו שצריך! תשמרי על עצמך...

 

[סולמותוחבלים]

ליבי ליבי עליך ועל ילדתך

מצב לא נעים. כולם ברגשי ובעצימות גבוהה....
אולי הוא (ורק כי כאן הוא עלה לדיון) לא רוצה ל לכת לטיפול זוגי כי משתמע (כמו שרמזת) מההליכה שפשוט מאתרים את הפלטפורמה שבה יהיה ברור שהוא אשם במצב / בשינוי של המצב?
אולי את רגישה יותר עקב ההריון ו/או ביתך קצת עושה הצגות שליטה עקב המצב?
אולי הוא לא יודע לעכל את השינוי שעומד לחול בחייו - בכל זאת עד כה היו ילדים שלו וילדה שלך ופתאום יהיה משהו משותף?
אולי ...
ברור שאתם זקוקים לעזרה. אבל רק עצה אחת לי אלייך - שימי לב היטב בתגובות כאן להבדל בין מטפל(ת) זוגיים לבין פסיכולוגים ו..... מאחר ונראה שכולכם זקוקים קצת לביאור רגשות עם עצמם וביחד הייתי ממליץ על פסיכולוג(ית) שמבינים גם בילדים, גם בנוער (הילדה כבר על סף גישה כנוער) וגם מבוגרים. נסו להתחיל את התהליך בלי אשמים ובלי לחפש כאלו . בהצלחה !!!!

 

[mother cat]

קיויותי שתבוא ותגיב פה

הפעם אני מסכימה לגמרי - פסיכולוג עם התמחות בילדים ונוער יכול לעזור פה. ואולי בן הזוג יתפוס את זה כפחות "מאיים" מטיפול זוגי...

 

[azaria]

הניחוש שלי שזה לא ההריון אלא הילד העתידי

זה שאת בהריון לא אמור להשפיע על הגישה שלו כלפי הבת שלך.
מה שכן יכול להשפיע על זה הוא שילוב של העובדה שבקרוב יהיה לכם ילד משותף, עם העובדה כנראה שיש לו בעיה עקרונית עם צורת החינוך שלך את הילדה.

עם זה שעומד להיות ילד משותף כבר אין מה לעשות. אז נשאר לטפל רק בחלק של ההבדלים ביניכם מבחינת תפיסה חינוכית.

כנראה שלא מוצא חן בעיניו. או צורת החינוך שלך (יותר מדי רך ומפנק) או שלא מוצאות חן בעיניו התוצאות של החינוך שלה (הילדה מפונקת, לא ממושמעת לא מסודרת, וכו) - או שגם השיטה והגם התוצאות לא לרוחו.

סביר שכך חשב כל הזמן אבל עד ההריון זה לא הפריע לו במיוחד כי "זו בעיה שלך ושל הילדה שלך". אבל עכשיו פתאום עומד להיות גם ילד "שלנו". ולכן החינוך שלך פתאום הרבה יותר חשוב וקרוב לליבו.
כי כמו שאת מפנקת ומקלקלת את הילדה שלך, כך גם הילד החדש שלו עלול להיפגע משיטות החינוך שלך ולצאת "גרוע" כמו הילדה שלך. (אל תיעלבי, אני בכוונה מקצין קצת את הניסוחים כדי שיהיה ברור מה אני מתכוון)
ולא רק זה - אפילו אם הילד "שלנו" כן יחונך "כמו שצריך" כבר מההתחלה, הרי הוא יהיה חשוף להשפעות הרעות ולדוגמא הגרועה של אחותו הגדולה. אז צריך מהר מהר ליישר אותה כמה שיותר.גם אם זה אומר קצת החמרת יתר וענישה מוגזמת.

ולכן "פתאום" סביב ההריון הוא התחיל להיות יותר פעיל בחינוך הילדה שלך, ובהצבת גבולות והטלת עונשים.

לפחות זו הפרשנות שלי.

וזה רק מחזקאת מה שכבר אמרו לך פה כמעט כולם.
את לא צריכה לחשוב בהרכח אל פרידה ממנו אלא לדבר איתו בפתיחות (של שניכם) על ענייני חינוך, ציפיות מן הילדים, איך משיגים את התוצאות הרצויות, וכו.
תתחילו מתיאום כוונות וציפיות. ורק כשכל אחד יבין מה השני רואה כחשוב, ומה המתרות והקווים האדומים של כל אחד - אז תנסו לגבש נוסחת ביניים שתהיה מספיק מקובלת על שניכם.
ורק כשייהה לכם קו חינוכי ששניכם יכולים לחיות איתו, רק אז תוכלו לחשוב ולקבוע איך מיישמים את זה, איזה תפקידכל אחד מכם ייקח בהכתבת ואכיפת הקו המוסכם. מי יעיר לאיזה ילד ובאיזה אופן, וכו וכו.

בהצלחה לכם!

 

[mother cat]

מאד מסכימה איתך.

חזרתי הביתה אתמול וחשבתי הרבה על הסיפור הזה. ניסיתי להסתכל על זה מנקודת המבט של בן-הזוג ולנסות להבין את השינוי שחל אצלו. אני יכולה להעיד בתור האמא החורגת שלידתו של החתלתול גרם לשינוי גם אצלי - ודומה למה שתארת, עזריה (פחות קיצוני כמובן). דברים שפעם הפריעו לי בחינוך של ילדי החורגים אבל הייתי מוכנה "להחליק" אותם צרמו לי יותר אחרי שהחתלתול נולד ועוד יותר ככל שהוא גדל. דוגמא פשוטה לזה - תזונה. ילדיו של בעלי אוכלים המון ממתקים ושותים המון שתיה ממותקת. אני לא קיצונית בדעותי, אבל ממש לא אוהבת את כמות הסוכר הזו ורוצה לגדל את החתלתול בצורה בריאה יותר. לפני שנולד הערתי לבעלי, אבל נתתי לו להחליט. היום אני מציבה יותר גבולות - כי החתלתול רוצה כל מה שהגדולים מקבלים. אבל:
1. קודם כל הכל נעשה בתקשורת עם הילדים, בהסברים לסיבת הגבולות, ובצורה מכבדת וחלילה לא מזלזלת.
2. אני בוחרת את מלחמותי - אני לא יכולה פתאום לשנות סדרי עולם כי נולד אח קטן. אז אני בוחרת את הדברים שהכי מפריעים לי ועל זה אני מתעקשת, ודברים אחרים אני עדיין מחליקה. למשל - ממתקים שמהווים סכנת חנק לפעוט אני פשוט לא מרשה להכניס הביתה. על השתיה הממותקת ויתרתי לילדים ואני מרשה - אבל מקפידה שהחתלתול ישתה רק מים (כל עוד יש לי שליטה...).

בקיצור - אני יכולה להבין שההריון והילד העתידי המשותף ישנו את זוית ראיתו של בן-הזוג, אבל אני לא יכולה לקבל את התנהגותו, כמובן.
צריך לדבר, לדבר ולדבר, ולערב אנשי מקצוע כדי להגיע הסכמות ולתאום ציפיות שיתאים לשני בני הזוג.

 

[מגבונית]

תודה לכולם, מחדדת עוד קצת..

היום אני יכולה להגיד בפה מלא שבתי לא נפגעת כי אני איתה כל הזמן, לא משאירה אותו איתה,
במשך היום היא בקייטנה ואחה"צ אנחנו עושות כל יום משהו אחר ביחד וחוזרות בערב ככה שאין בכלל אינטרקציה ביניהם

היום ההתמודדות מולו היא שלי ורק שלי ולא שלה.

אני יודעת שזה לא יכול להימשך הרבה זמן בצורה הזאת.

לא מזמן הודעתי לו שהשבת אני והיא נוסעות לחברה שלי שגרה בערד (רחוק) לשישי שבת
הוא מאד התנגד וניסה פתאום לדבר אל ליבי, להתרכך, מתחיל להשליך את זה על ההריון שלי (את נורא רגישה)

אמרתי לו שכרגע אני לא חושבת שיש משהו שהוא יכול להגיד כדי לשכנע אותי שלא לנסוע, אני חייבת את השקט הזה כבר לא יכולה להכיל את המתח
הזה בבית.

אביה של בתי גר רחוק והם מתראים רק פעם בשבועיים, הם גם לא בקשר טלפוני ככה שהוא לא בתמונה.

בתי היא ילדה כ"כ טובה, באמת, אני לא אומרת את זה כי היא הבת שלי, היא כ"כ קשובה, ורבלית, רגישה, אני לא מבינה איך אפשר להיות כזה

 

[azaria]

דווקא 'קשובה וורבלית ורגישה' יכול להיות בעיה

אלה מרגישים את האחר, מבינים את הרצונות והצרכים שלו, מזהים מה מפריע וכואב לו, ומסוגלים ללחוץ בדיוק עלהכפתורים הנכונים אם וכאשר הם רוצים.
ולא חסרות לה סיבות לרצות.
גיל ההתבגרות, פלוס הריון של אמא ממישהו שאיננו אבא, פלוס שינוי לרעה (אפילו קטן) ביחס מצד בן הזוג של אמא, ועוד ועוד

 

[mother cat]

אני חושבת שפסק הזמן הזה הוא רעיון טוב

סוף שבוע שקט שבו תוכלי להתנתק קצת ולחשוב נשמע לי רעיון מצויין (רק תשמרי על עצמך בנסיעה ותשתי המון - חם... ואני מתארת לעצמי שבערד מממממששששש חם...).

לעומת זאת מטרידה אותי העובדה שאת חיה עם משהו שאת לא סומכת עליו מספיק להשאיר את הילדה אתו. אין לי מושג אם את עובדת, ומה עוד יש בחייך - אבל מה תעשי אם לא תהיה ברירה? כפי שכבר אמרו לך, הקיטנה תגמר... אני חושבת שלשמור את הילדה צמודה אליך זה טוב כמשהו ראשוני וחשוב שהיא תרגיש מוגנת, אבל את צריכה פתרון ארוך טווח - ובעיני זה יגיע רק דרך יעוץ והרבה תקשורת עם בן הזוג.

 

[מגבונית]

כרגע מה שאני צריכה זה שקט

ואתמול אחרי שאמרתי לו שאני נוסעת הוא פתאום נהיה שקט, דיבר רגוע וניסה לשכנע אותי להישאר.
הסברתי לו בשני משפטים שאני לא מסוגלת להכיל את המתח הזה כרגע ושישישבת עם כל הילדים בבית זה יותר מדי בשבילי היום.

כרגע באמת לא סומכת עליו אפילו אני חושבת על הזמן בו אהיה מאושפזה אחרי הלידה כבר גייסתי חברה טובה שתהיה עם בתי
בשביל השקט שלי ...
יודעת שזה לא מצב אידיאלי בכלל, אני משתדלת לעבור יום ביומו, בתקווה שהוא יתעורר ויתאפס על עצמו. אולי הסופ"ש הזה יגרום לו להבין קצת שהפעם הוא הרחיק לכת, כי מעולם לא קרה שנסעתי לשישי שבת בלעדיו בהפגנתיות שכזו.

פתרון ארוך טווח יגיע כנראה בהמשך.

אני עובדת במשרה מלאה ואחה"צ אם בתי לא מתכננת תוכניות (עם חברות) אז כמובן שהזמן הזה מוקדש לה, משתדלת לבצע את מטלות הבית (אין עזרה בכלל מצידו - רק בקניות) ומשתדלת לנוח
לא מקטרת, לא מבקשת ממנו דבר, לא עזרה בבית, לא עזרה עם הילדה, שום כלום, רק שיפגין חיבה, אמפתיה, שיהיה רגיש, שילמד לדבר במקום לנזוף זה הכל

זו בקשה מוגזמת?

 

[TatyBar]

לא.

לא בקשה מוגזמת.
אפילו בקשה צנועה יחסית.
אבל בקשה חד משמעית ובלתי ניתנת לויתור.
אם לא יתאפס מיידית, לשרול פירוק. ממש כך.
לכי את לייעוץ.
וכשתביני שזה או זה או לא, תציבי אולטימטום.
או ייעוץ, או שלום וביי.
את צודקת במאה אחוז בתחושות שלך ובאינטואיציות שלך ובמאבק הצודק שלף

 

[צלילי מיתר]

זו בקשה בסיסית והכרחית

ועליה לא הייתי מתפשרת.
אפשר להתפשר על עזרה בקניות אם במקומה יש עזרה בכביסה ובבישלוים או כל דבר שיש בו איזון .
אפשר גם לא, להחליט שבזוגיות הזו -את עושה הכל .
אבל יחס של כבוד , חיבה, רגישות - זו בקשה לגיטימית ומגיע לך ולבת שלך יחס כזה מכל מי שסביבכן.

 

[אשבל1]

 

[מנסה ומתנסה]

זה הבסיס לקשר... בזוגיות בכלל. .. ועם הילדה..

על אחת כמה וכמה...
וזה הדבר היחיד שאת באמת צריכה לעמוד עליו...
כל היתר פתוח לדינמיקות בינכם...

 

[mother cat]

מסכימה עם שלושת העונות - זו בקשה לגיטימית

ואף יותר מזה - ברורה מאליו ובסיסית ביותר. אין שום סיבה שהילדה תגדל ללא התיחסות רגישה ואמפטית!

שיהיה לך סוף שבוע טוב בערד, ואנא חזרי ועדכני אותנו בהתפתחיות!

 

[azaria]

אני חולק על אלה שהסכימו איתך.

הבקשה שלך אמנם לא מוגזמת אבל אולי היא גם רחוקה מלהיות מספיקה.
את מציגה כדבר טוב את העובדה שאינך משתפת אותו בשום דבר ממה שקורה בבית. לא בבישולים, לא בסידור, לא בניקוי, לא פעילות משפחתית (הוא חופשי ללכת [או לברוח] אל חברים ותחביבים שלו).

אז לא, אני לא אומר שצריך לרחם עליו, אבל אני כן אומר שבמקום לחפש איפה עוד לוותר לו את צריכה דווקא לעבוד על לחבר אותו יותר אל הבית ואל המשפחה הקטנה והמורכבת שלכם.
שתשבו בערב לארוחה משפחתית.
שתשחקו כמה משחקים כולם ביחד.
שיתפוס פיקוד על משהו מעבודות הבית (סידור הסלון בסוף היום, קיפול הכביסה, כלים של ארוחת הערב, או כל דבר אחר שהוא מעדיף). או אפילו טוב יותר - שתעשו חלק מהדברים האלה ביחד! (למשל אחד שוטף כלים והשני מיד מנגב ובסוף מחזירים ביחד לארונות ולמגירות והופ! המטבח מסודר תוך כמה דקות בזכותכם, שניכם, ביחד.)

דווקא זה עשוי לחבר אותו אליך ואליכם. דווקא הוויתור עלול להתפרש על ידו כהרחקה.

לא בטוח שזה מתאים למקרה שלכם, אבל גם בכלל לא בטוח שההסתפקות שלך בנוכחות מינימלית שלו בחייכם היא דבר טוב.