בנות - יש לי משהו ממש חשוב בבקשה

[משוש30]

שאלה בנושא: יש לי שני חתולים שממש

ממש לא מפחדים ממטז מים (כבר ניסינו)והם מפונקים להחריד ואחד מהם (גיזמו) ישן איתנו בימטה כל לילה (רצוי על הצוואר שלנו). החתול לא קטן ושוקל 6 ק"ג... אני מפחדת שכשהילד יוולד מתוך הכוונות הכי טובות שבעולם גיזמו יבוא לשכב לו על הצוואר ואני מניחה ששם זה יגמר... מה עושים? יש כאן מישהו שיש לו חתולים עם הרגלים דומים וילד? זה מדאיג אותי מאד ואני לא מוכנה לוותר על החתולים המקסימים שלי!!! משוש

 

[yaelia]

לא צריך לוותר.

אנחנו החלטנו בעצם מהרגע שנודע לנו על ההריון, שאנחנו מעדיפים שהחתולים לא ישנו איתנו בחדר. יש לנו שני פרוונים נפלאים ואהובים. אודליה אוהבת להידחף מתחת לשמיכה בין אבא ואמא ומוריס ישן לי על הרגליים ומונע ממני לזוז כל הלילה. החלטנו שכדי שאני אשן טוב בלילות (ממילא לקום כל שעתיים שלוש לפיפי זה לא משהו), הם יתרגלו לישון מעבר לדלת. בינתיים גם הבנזוג שבר את עצם הבריח והוא לא יכול לשאת מחשבה שארבעה קילו יחליטו לישון לו דווקא על החזה בלילה... אז לפעמים יש קצת יללות וניסיונות לפתוח את הדלת, אבל בסופו של דבר רוב הזמן הם לא רוטנים. עכשיו תינוקות - אני מתארת לי שבחודשים הראשונים העולל ישן איתכם בחדר? פשוט לשמור את הדלת סגורה ולא לתת לחתולים להתקרב לעריסה. זה באמת מסוכן נורא. ולא צריך לשלוח את החתולים מהבית, אפשר להרגיל אותם. חתולים בניגוד למה שחושבים כן מבינים כשמסבירים להם, או כמשמיעים לידם רעש כשהם עושים משהו לא רצוי. יותר מזה, החתולים שלי יודעים בדיוק כמו ילדים, מתי לנסות למתוח לי את העצבים ומתי בכלל בכלל לא כדאי להם. אני מאוד אופטימית לגבי בעלי החיים שלי, שגם מאוד לא אגרסיביים ומתוקים מטבעם. סדרי הבית ישתנו והם יצטרכו להתרגל לזה. כמו שהם מתרגלים למעברי דירות וכמו שהם התרגלו אחד לשני. לא קל להיות

(הלוואי עלי לישון לאכול ושילטפו אותי כל היום). יעלי

 

[משוש30]

תודה על המסר המרגיע

בינתיים אני לא יכולה לחשוב על לא לישון עם החתולים אז נראה לי שהם יצטרכו להתרגל כשהבייבי יגיע (ויש עוד זמן...)נכון לעכשיו החתולים שלי הם הילדים שלי ואני לא יכולה לתאר לעצמי איך זה לאהוב משהו יותר מהם (אני מניחה שכשהתינוק יגיע זה בכל זאת יקרה...) נכון לעכשיו היו תקופות שניסינו לא לתת להם להיכנס לחדר כי גיזמו נהג למצוץ לי את השיער ותוך כדי להוציא ציפורניים אבל אחרי שבוע נשברנו כי החתול הזה עקשן מטורף ומסוגל לשבל ליד הדלת שעות (!!!) ולגרד אותה בטירוף עד שנשברים ופותחים. ניסינו לא לפתוח שבוע ובסוף לאחר מספר ימים ללא שינה נשברנו. אני מקווה שכשהילד יבוא הדברים ישתנו או אולי נמצא דרך להיות כולנו ביחד באותו חדר. ה

מוסרים לך ד"ש תודה

 

[דלית 3]

בתור אום-אל-בנאת - 3 בנות, כלבה וחת

וחתולה אז אני לא ממליצה לך לחכות להולדת הבייבי. אם תעשי את השינוי כשהבייבי יגיע, הם יקשרו את הרעת התנאים לתינוק וזה לא טוב (בלשון המעטה). כדאי לך לעשות את כל השינויים שאת רוצה עכשיו כדי שכאשר תלדי יהיו לחתולים מינימום שינויים. כדאי גם לפתוח את המיטה לפני שהתינוק מגיע מבי"ח. כשאני הבאתי את שקד הביתה נתתי לחתולה להריח אותה אבל לעולם לא להשאיר חתול עם תינוק לבד. בכל פעם שהיא התקרבה לתינוקת אמרתי לה שקול שקט אבל תקיף "לא" עד שהיא הבינה. מהר מאוד היא למדה שמותר לה לשבת על הספה לידי אבל בשום פנים ואופן לעבור לכורסא שבה הנקתי. לחתולה יש מיטה משלה ובד"כ היא ישנה בה או על המשענת של הספה אבל אם יש נטיה לישון במיטות - אפשר לשים כילה. וסיפור קטן על מיסי: מיסי היא אסופית מהמשתלה שכבר מזמן שכחה את מוצאה ונכון להיום בטוחה שהיא מינימום קיסרית. בעבר היא שרטה את בנותי הגדולות כשהציקו לה (להוציא ציפורניים לא בא בחשבון כי היא גם בחוץ ותישאר ללא יכולת הגנה - הבנות למדו לא להציק

). למותר לציין שמאוד חששתי מה יהיה עם שקד. יום אחד שקד התעללה בה קשות ולמיסי כבר לא היה לאן לברוח. ניגשתי לשקד והדבר הראשון שלמדה לעשות היה "טובה". החזקתי לה את היד שטוחה כך שלא תוכל לתפוס את הפרווה של מיסי ועשינו טובה תוך ניגון המילה. בשניה אחת היא שיחררה את היד ומשכה למיסי בפרווה. מיסי בתגובה נתנה לה סטירה ישר בפרצוף לכיוון העין ושקד התחילה לבכות. נורא נבהלתי וסוההתי את שקד אלי ו..... - שום דבר. החתולה לא שלפה ציפורניים כאילו (ולא כאילו) שהיא יודעת שזו תינוקת. מאז הן חיות בשלום ומיסי אפילו באה לשקד להתפנק. למרות אהבתי הרבה לחיות, אני יכולה להבין כאשר אנשים מגיעים למצב של "אי אפשר". החתולה שלנו נוחה מאוד וכמעט כל היום ישנה ולמרות זאת בחודשים הראשונים היה המון "לא" ו"אסור". כאשר אדם מוצא עצמו כל היום רץ וגוער בחתול או בכלב - אז מה עדיף (לאדם ולחבריו)? לצערי זה נכון במיוחד כאשר החיה מפונקת כי אז יש הרבה יותר מקום לשינויים והגבלות על החיה, החיה לא מבינה מה לא בסדר בה והיא עלולה להשליך את זה על התינוק ולהזיק לו. זה כמו ילד שנולד לו אח. רבות מכן עדיין לא ילדו. אימהות הן עם עייף. כך רגע פנוי מוקדש לתינוק או לשינה וחתול או כלב שדורשים הרבה תשומת לב גם מפריעים וגם יוצאים ניפסדים עם ירידה באיכות חייהם. בנוסף, לא תמיד יש ברירה. כאשר נולדה בכורתי נאלצתי למסור את החתול שהיה לנו אז. היא נולדה עם בעיות נשימה והיתה בטיפול נימרץ. החתול לעומת זה היה פרסי רב פרווה ולא היה שום צ'אנס להשאיר אותו. עד שמצאנו לו בית כלבבינו, שגם יסכים שניבדוק אותו, החתול היה סגור במרפסת. בבית החדש היתה לו וילה 3 קומות וגינה פרטית, אישה שכל היום בבית וחירות לצאת, להיכנס ולטייל על דלפקי המטבח. אין ספק שמבחינתו הוא עשה עיסקה טובה.

 

[דלית 3]

סוההתי = סובבתי, כך רגע = כל רגע

 

[ronnieyuval]

../images/Emo45.gif הנה קול שפוי!

 

[אנדראה]

אם זה כמו ילד שנולד לו אח אז

ניתן למסור את האח?????

 

[ronnieyuval]

אוי, כמה אני מחכה שתלדו כבר,

כל אלה שאוהבות את החיות שלהן יותר מאת עצמן. הנה התסריט: התינוק בוכה... הוא רעב... יש לו גזים... את עצבנית... לא ישנת יותר מחצי שעה רצוף כבר שבוע, שלא נדבר על מה שאת (לא) מספיקה לאכול... אפילו לשירותים אין לך זמן ללכת... התינוק רוצה לינוק כל רבע שעה ואת מותשת.... אוי! צריך להאכיל את הכלב, והוא צריך לצאת החוצה... אבל את כל כך עייפה, אז מתי הוא יעשה פיפי? אויש.... הוא עשה על השטיח. צריך לנקות. התינוק צורח. הוא רוצה לינוק. אבל השטיח מתחיל להסריח... מסכן הכלב, סה"כ רצה לשירותים אבל את לא הספקת להוציא אותו כי היית עסוקה עם התינוק... הוא לא אשם! טוב, בפנייך שלוש אפשרויות: 1) להאכיל את התינוק (שכבר הספיק לטנף חיתול ואיתו את כל הבגדים וגם את העריסה - עכשיו צריך גם להחליף בגדים ולכבס ולרחוץ את הילד... אוי.) 2) להוציא את הכלב המסכן שלא ראה אור יום כבר יממה שלמה. 3) לנקות את הטינופת שהכלב עשה. בעצם, הכלב גם רעב... וגם את... וגם התינוק... מי יאכל ראשון? הציצי מטפטף כבר ויש שלולית, והכלב הרעב מסתובב סביבך ומנסה ללקק את החלב... והנה בא גם החתול!!! גם הוא רעב... הילד כבר אדום מרוב צרחות ועוד שניה החתול קופץ לעריסה שלו ושורט אותו, או מינימום מפחיד אותו עד מוות. ואת כל כך עייפה... אין לך כוח, הרי לא ישנת יותר מחצי שעה רצופה כבר שבוע... והתינוק... והכביסה... והשטיח... חכו חכו.

 

[1בקרוב אמא]

רוני, לא כל חיה מתנהגת ככה ואני

חושבת שלרוב, ניתן לגדל בע"ח ותינוק, וזה נעשה בבתים רבים. במקרים שזה לא מתאפשר, אני מסכימה איתך שצריך לדעת להשלים עם זה.

 

[ronnieyuval]

אבל זה בדיוק מה שאני אומרת!!!

הבעיה שלי היא עם אנשים שלא מוכנים לצאת מהורידים של אנשים אחרים שמחליטים את ההחלטות שלהם, וכל זה עוד לפני שהם יכולים בכלל להתיימר להבין מה עובר עליהם.

 

[kestrel]

כשמאמצים כלב או חתול

צריך להסתכל קדימה ולחשוב מה יקרה גם בעוד כמה שנים ולא רק בשבוע הבא. מה נעשה עם חיית המחמד אם ניסע לזמן ארוך לחו"ל למשל? מה יקרה כשיוולד ילד? מי יטפל בכלב? הרבה אנשים לוקחים הביתה בעל חיים כי הוא חמוד וזה אטרקציה בשבילם, בלי לחשוב על הרבה דברים, ולא מתוך כוונה רעה. צריכים לקחת בחשבון שכלב וחתול ילווה אתכם 10-15 שנה, במשך הזמן הוא יקשר אליכם וסביר שגם אתם אליו. אם חושבים מראש על סיטואציות בעיתיות שבהן יהיה קשה עד בלתי אפשרי לטפל בבעל החיים צריך או להכיר בעובדות ולא לאמץ חיית מחמד, או לדאוג מראש לפתרונות אפשריים כמו חברים שיסכימו לשמור על הכלב בתקופה בעייתית (כמו לידת תינוק), ילד של השכנים שישמח לטייל עם הכלב, ולא חסרים עוד פתרונות יותר יצירתיים. בנוסף לכך חינוך של הכלב או החתול לא פחות חשוב! חיית מחמד שיודעת את מקומה בבית ושמים לה גבולות פחות "תפריע" במצבים בעיתיים, וגם לה יהיה טוב יותר. לא כל אחד יודע לחנך, ולכן עזרה ממאלף/מומחה להתנהגות יכולה לפתור בקלות רבה בעיות שיראו לאנשים מסוימים בלתי ניתנות לפיתרון. צריך רק מעט מודעות ורצון טוב, ואז כולם יהיו מאושרים. סיפור כמו של ענת עם החתול של החברים בן ה-8 הוא בעייתי, ולא הייתי מצפה שהיא תתחיל לפתור את בעיות ההתנהגות של החתול במצבה. סביר להניח גם שרוב הבעיות של החתול נובעות מהשינוי החד שנכפה עליו - עזיבת בעליו ומעבר פתאומי למקום חדש. אבל מי שכבר יש לו חיית מחמד - תסתכלו כמה צעדים קדימה ותתחילו להציב עכשיו גבולות. בעיית התנהגות של כלב או חתול לא תיפתר מעצמה והיא רק תחריף כאשר יוולד ילד. בנוסף, צריך להכין את חיית המחמד לשינוי הצפוי בבית ובעיקר לירידה בתשומת הלב ולקבלה של חבר חדש במשפחה. למי שמעוניינת מצורפים 2 מאמרים מעניינים על תינוק חדש וכלב/חתול:

 

[ענתש]

טוב, אני במתנגדות...

לגדל ילד זה ממש לא קל, אם זה מגיע לבחירה בין החיה לשפיות דעתך (או אפילו נוחות קיומך) אז יש גבול לכל תעלול... טוב אבל אין לי ממש רגשות בנושא כי מעולם לא היתה לי חיה וגם לא תהיה בעתיד הראה לעין (ואם תהיה היא תהיה באחריות בעלי או הילדים) - אני ממש לא מתקשרת לבעלי חיים. זה ממש לא נראה לי כמו משהו שנקשרים אליו כמו לילד...

 

[1בקרוב אמא]

בעקבות "ילדים ובעלי חיים" הרשו לי

להציג את האחיינית המדהימה שלי והכלבה הכי בעולם שלי (סוף סוף מצאתי גם משהו "להשוויץ" בו)

 

[1בקרוב אמא]

מקפיצה וחייבת להוסיף, שבסך הכל לא

כל כניסה של תינוק הביתה גורמת לקשיים מצד בעלי החיים. גם כאן בפורום הוצגו המון תמונות של תינוקות עם החיות שלהם שחיים זה לצד זה בשלום ואהבה. אני חושבת שבעל חיים יכול לתרום רבות להתפתחות הרגשית של ילד. יחד עם זה לעולם לא גידלתי חתול והם מאד שונים מכלבים. אני מכירה את אופיה הנוח של כלבתי ובאמת אין לי סיבה לצפות לקשיים מיוחדים.

 

[kestrel]

../images/Emo13.gif../images/Emo107.gifלדעתי כל מי שמגדל

חיית מחמד יסכים איתך. הכלבים שלנו משוגעים על תינוקות. הם יודעים להתנהג בעדינות כשמגיע ילד לבקר - זה האינסטינקט של בע"ח, ויש לנו בני האדם עוד הרבה מה ללמוד מהם. למרות הביטחון באופי המדהים של הכלב עדיין צריך להרגיל אותו לשינוי הקרב. הנה (שוב למי שפספסה..) קישור למאמר שיוכל לעזור. לידה קלה לכולן והסתגלות מהירה לכל בני הבית

 

[תפי]

../images/Emo108.gif

 

[ruthri]

אני רות מ-YNET (מוסרת החתול)

אנדראה - א. מה זה בדיוק "שוקר" שאת משתמשת בו לכלבה שלך

?? ב. לנוחותך - אני מצרפת את תגובתי אלייך ב-YNET : "אנדראה יקירתי - בואי נדבר שוב כשתהיי באמצע התקפת גזים של תינוק בן חודש וחצי, וישאלו אותך אם את מוכנה לקחת חתול בן 8 שהבעלים שלו עוזבים את הארץ, ואין מי שייקח אותו. את יודעת מה? אני חושבת שאני ממש מלאך, שלקחתי אותו אלי כדי לתת לו מחסה ואת יודעת מה? אני לא חושבת שהרבה אנשים היו מוכנים לספוג 4 וחצי חודשים את מה שאני ספגתי: הוא מעיר אותנו בלילה, הוא מעיר את השכנים והם מתלוננים, כשאיילה כבר ישנה ויש לי הזדמנות לישון - הוא מעיר אותי.... והכי גרוע - הוא מעיר את איילה

. ויקירתי - את יודעת מה? איילה באה לפני החתול! ה-ר-ב-ה לפני החתול! הוא לא ילד שלי ולא נעליים. הוא חתול! מתוק, חמוד, מסכן בסך הכל - אבל חתול. ומכיון שאת כלכך מבינה לליבו - אני בהחלט אשמח אם תתני לו מחסה בביתך (גם אם זה לפני שאת יולדת). ואת זה אני אומרת מכל ה-

, כי אני באמת רוצה בטובתו"

 

[ענתש]

רות, אני לא חושבת שיש מה להתעצבן.

הכל נכנס קצת יותר לפרופוציות שיש ילד, בואית תציבי את הדילמה הזו שוב אחרי שהיא תלד... אני דווקא מבינה אותך.

 

[ruthri]

תודה רבה לכל המגיבות ../images/Emo24.gif

אין ספק שקשה למסור חיית מחמד (גם אם זה רק אחרי כמה חודשים). אין גם ספק שלא ניתן לצפות את עוצמת הרגשות כשיש תינוק. האהבה שאני מוצאת בעצמי כלפי איילה מגיעה למימדים בלתי מוסברים.

אני לא כל-כך מכירה את הפורום שלכם, אבל אני מקווה בשבילכם שהוא נותן לכם את הבית החם והאוהב שאני מצאתי אצלינו. גם זה דבר שלא יכולתי לצפות

. מאחלת לכולכם הריון ולידה קלים, והמון אושר ואהבה בלי סוף עם הילדים-המלאכים הקטנים-הנס הזה שקרה לי כאמא ומקווה שגם לכן

 

[ruthri]

אנדראה: אני רות מYNET (מוסרת החתול)

אנדראה - א. מה זה בדיוק "שוקר" שאת משתמשת בו לכלבה שלך

?? ב. לנוחותך - אני מצרפת את תגובתי אלייך ב-YNET : "אנדראה יקירתי - בואי נדבר שוב כשתהיי באמצע התקפת גזים של תינוק בן חודש וחצי, וישאלו אותך אם את מוכנה לקחת חתול בן 8 שהבעלים שלו עוזבים את הארץ, ואין מי שייקח אותו. את יודעת מה? אני חושבת שאני ממש מלאך, שלקחתי אותו אלי כדי לתת לו מחסה ואת יודעת מה? אני לא חושבת שהרבה אנשים היו מוכנים לספוג 4 וחצי חודשים את מה שאני ספגתי: הוא מעיר אותנו בלילה, הוא מעיר את השכנים והם מתלוננים, כשאיילה כבר ישנה ויש לי הזדמנות לישון - הוא מעיר אותי.... והכי גרוע - הוא מעיר את איילה

. ויקירתי - את יודעת מה? איילה באה לפני החתול! ה-ר-ב-ה לפני החתול! הוא לא ילד שלי ולא נעליים. הוא חתול! מתוק, חמוד, מסכן בסך הכל - אבל חתול. ומכיון שאת כלכך מבינה לליבו - אני בהחלט אשמח אם תתני לו מחסה בביתך (גם אם זה לפני שאת יולדת). ואת זה אני אומרת מכל ה-

, כי אני באמת רוצה בטובתו"