תמיד אני בתפקיד "הצד השני"
צריך להאזין "באוזניים פקוחות" לשני הצדדים. אמנם אני מסכימה עם רוב מה שנאמר, כולל זה שאני בעצמי לא רציתי לרוץ על ג'בלאות (וכן הייתי קצינה מקצועית ולמרבה המזל זה פטר אותי מבעיות הכנת הקפה), וגם צריך שוויון הזדמנויות. אבל גברים טוענים, ויש בזה מידה מסוימת של צדק, שהמצב הנוכחי הוא אפליה לרעה של הגברים ואפליה לטובה של הנשים. גם הרבה גברים לא רוצים לרוץ על ג'בלאות, אבל רוב היחידות הקרביות אינן התנדבותיות. אף אחד לא שואל מה דעתך לפני שאתה נזרק לשלוש שנים בשריון או תותחנים (סתם דוגמאות!). הנשים ביחידות קרביות הן מתנדבות. נשים זוכות לאופציה אבל לא לחובות. באמת אין לי תשובה טובה לטענה הזו. יש בה משהו. כל מה שנאמר יחזיר אותנו לעמדת נחיתות - כמו לומר שרוב הנשים חלשות מדי וכו'. בעוד שבוע יוצא בעלי למילואים, בשטח, מקלחת פעם בכמה ימים, אוכל חרא, לא ישנים הרבה, שלא לדבר על הסכנות. וזה בן אדם מעל גיל 35, רגיל למיטה נוחה, 2 מקלחות ביום לפחות וכו'. כמה פעמים בשנה הוא נגרר ל"קייטנת שטח" בלי שתהיה לו בחירה, וכבר מעכשיו הוא מקטר (כלומר, אפשר אולי להשתמט, אבל הוא לא כזה). אני מאד מאושרת שלי זה לא קורה. וכמובן גם לבנות שהתנדבו לקרבי זה לא קורה (בטח לא בגיל הזה). אז מה אתן חושבות?