ואולי- צריך (גם) לחיות בכבוד?
אני לא חושבת שנכון לחזור בגיל 40 לבית ההורים
עם או בלי ילדים ובת זוג
ולא משנה מה הנסיבות,זה רע לכל הצדדים
על זה אין לנו ויכוח כלל.
אני גם חושבת שמאד רצוי לתכנן את החיים,זוגיות ,משפחה
בהתאם ליכולות, בהתאם לתקציב, בהתאם ל...
גם על זה אין ויכוח כלל.
רק שבמצב של חוסר ביטחון תעסוקתי די קשה ל"תכנן" קדימה .
אבל לגישתך-
איש צעיר יכול לחסוך אם הוא מתגורר בבית הוריו עד גיל 30
אם הוא לא מקים משפחה בתקופה זו
אם הוא מסיים את למודיו (נניח שהוא זריז בגיל 25?) ועובד 5 שנים וחוסך.
ואז יש לו את האפשרות המלבבת ליצור זוגיות- להתחתן נניח ויחד עם החסכון של זוגתו שגם היא התגוררה בבית הוריה וחסכה בהתאם.
כמובן שעשור השנים הזה הם עבדו כמו חמורים במשרה ,משרה וחצי, הם גם "טריים" ללא ניסיון-ולכן השכר שלהם יחסית נמוך
הם לא מבלים, לא הולכים לסרט, לא יוצאים לפאב, לא נותנים מתנה לחבר שהתחתן, לא הולכים לטיפול שיניים וכן הלאה- הם חוסכים
כדי שבגיל 30 יוכלו לצאת מבית ההורים --- לעבוד כמו חמורים,לא לתכנן עדיין משפחה, לא לעשות מנוי לתיאטרון-אלא לחסוך ולאפשר לעצמם לשלם משכנתה ואולי לגמור את החודש בלי משיכות יתר נוראיות.
אז תיאורטית אפשר
ובטח כלכלנים שמחשבים אחוזים וריביות יוכיחו שזה גם חכם וכלכלי
אבל בהיבטים אחרים של החיים של אנשים, יחסים עם המשפחה, הזוגיות של אותו זוג מהספות בבית ההורים, היכולת להתבגר ולצמוח--- יש הרבה מחירים לבחירה הזו (ושוב בהנחה שיש לה היתכנות כלכלית).