תגובה...
"חוץ מזה, אם אין לך בעייה עם המשפט על הדולר - ודאי לא תתנגד שננהיג על השקל שלנו את הכיתוב "אנו מאמינים באל" או "באל נשים מבטחנו". הרי הסכמת שאין כאן כפייה של דת מסוימת." >>> המשפט על הדולר הוא לא ענייני. יש לזכור כי בגלל הכפייה הדתית בישראל, דברים שעוברים בשקט במדינות אחרות, מקבלים משקל רב בישראל. משרד הפנים היה עשרות שנים בידי מפלגות דתיות, המפד"ל ואח"כ ש"ס, וכל התנהלותו הייתה דתית. על רקע זה יש הבדל ורגישות רבה בישראל לסממנים דתיים במשרד ממשלתי. לעומת ארה"ב. --- "לגבי הטענות שלך על 30% דתיים בישראל מול 60% בארה"ב... כל המודל שלך על "כפייה דתית" הוא עורבא פרח. החישוב הנכון הוא חילונים מול שומרי מסורת (מסורתיים ודתיים), ובישראל יש כיום כ- 40% מסורתיים בנוסף ל-30% הדתיים. (עובדה ש- 69% מהאוכלוסיה היהודית מצהירים על צום ביום כיפור) היות ובנצרות לדת אין משמעות עמוקה באורח החיים היום יומי, אז אין שם מעמד מבוסס של "מסורתיים". מי שמאמין והולך לכנסיה הוא דתי, והאחרים הם חילונים. אמור מעתה... בארה"ב יש 40% כופרים, ובישראל יש 30% כופרים. כנראה שהפרדת הדת מהמדינה רק מזיקה לדת, וטוב שבארץ זה לא כך." >>> לקחת עובדה ובנית עליה תאוריה. לא כל מי שצם בכיפור הנו מסורתי. יש גם מושג של מנהגים ומסורת. הדתיים מנכסים מנהגים ומסורת ומזהים אותם כדת. אין זה כך. אני מקיים מסורות רבות ללא כל אמונה בכח עליון. והפרדת דת ממדינה תעשה טוב למדינה, ותעשה עוד יותר טוב לדת. כיום לדת יש דימוי של פוליטיקה סחטנית, של קיצוניות מדינית, ושל כלכלה נחשלת. היה טוב לכולם שדת תחזור למה שהנה אמורה להיות - אמונה. לא כלי פוליטי. לא כלי מדיני. לא כלי כלכלי. לחזור ל- "איש באמונתו יחיה".