בעלי חיים- מומלץ,מומלץ.

[KallaGLP]

לאן ברח? צריך להיות "בעלי חיים" בכותרת.

 

[חייכנית2]

בעלי חיים- מומלץ,מומלץ.

היקשרות- מושג מפתח בחיי הילדים שלנו. מוזכר כעת בעיקר בהקשר של הקשר שהם בונים איתנו ואנחנו בונים איתם-אבל זה מושג שבעצם ילווה אותם כל החיים.
לא צריך "גישות" ו"תיאוריות" ואפילו "תחושות" כדי להבין שהפלונטר בהיקשרות הראשונית צובע את חיי הקשר של המאומץ בכללם,גם כשהוא כבר גדול,בכיוונים שונים [בהתאם למי הוא או היא].
יש צורך רציני להרגיש בקשר אפיק בטוח .
היקשרות לבעלי חיים,טיפול ודאגה להם -לדעתי יש לזה תפקיד חשוב במייוחד לילדים שלנו.זה לימוד של קשר אוהב ומתמיד,לימוד של נתינה,ואפשרות לקבלת הרבה מאד סיפוק.

מכל מיני סיבות קשה לי לאפשר גידול בע"ח בבית שלנו. גם השכן שמטפח מאד את גינת הבית לא נלהב.לאחרונה מצאנו פיתרון מיוחד. יש לנו שכנה בבניין הסמוך שמגדלת בתשומת לב רבה כ-15 חתולים.הבן שלי הוסיף אליהם את הגור החמוד שמצא "הולך לאיבוד"ליד בית הספר שלו.הוא אצלה ,אבל נחשב ל "שלו". החמוד שלי מבלה עכשיו ביחד עם החתול לא מעט. והחתול מוציא ממנו רוך עצום,דאגה ואהבה.
חשוב יותר ממשחקי המחשב והטאבלט.ומאד מומלץ.

 

[KallaGLP]

בעלי אכן מוסיפים המון למי שאוהב אותם

(ויש כאלה שלא אוהבים, זכותם). לדעתי זה מוסיף לכולם באותה המידה - לילדים, להורים, לביולוגים ולמאומצים. מאז ומעולם היו לנו בעלי חיים בבית. ילדיי גדלו תמיד עם שני חתולים, בשנתיים האחרונות נוסף גם כלב. חשוב מאוד לא רק להחזיק בעל חיים, אלא לדאוג לכך שהילדים, לפחות החל מגיל מסוים, באמת ישתתפו בטיפול בו ויקיימו את ההבטחות שנתנו בקשר לכך. יש יותר מדי מקרים שבהם הילד רוצה בעל חיים ואומר שהוא מוכן לקחת על עצמו את הטיפול (או חלק ממנו), אך לאחר תקופה מסוימת ההתלהבות שבחידוש פוחתת ובהדרגה הילד מתחיל להזניח את חובותיו. והדבר הכי גרוע שהורים יכולים לעשות במצב כזה הוא לוותר לילד ואף למסור את בעל החיים כי הם לא תכננו להיות המטפלים העיקריים בו. וזה מוקש שצריך מאוד להיזהר ממנו. כל הורה חייב לדעת שבעל חיים זו התחייבות לטווח ארוך, ולא רק בזמןו שבא להם או לילד. אם ההורה לא מעוניין בבעל חיים בעצמו ולוקח רק בשביל הילד, עדיף לא לקחת בכלל, ובטח שעדיף לא לקחת בכלל מאשר לקחת ואז למסור.
הילדים שלי יודעים שהם חייבים לטפל בכלב, לשים לו אוכל ומים בקערה, להוציא אותו לטיולים, להבריש מדי פעם. אנחנו לא מוותרים גם בימים שלא בא להם כי הם חייבים להבין מה זאת התחייבות ליצור חי. לא רק מתי שזה חדש ומלהיב, לא רק מתי שזה נוח ואין משהו יותר טוב לעשות, וכו'. ברור שכשהם לא יכולים (ביקור אצל חברים, מחלה וכו'), אנחנו לוקחים את התפקידים שלהם על עצמנו, אך מה שחשוב שבאופן עקרוני הם יודעים שזה התפקיד שלהם. למזלם גם הם יכולים לחלק את העבודה ביניהם, אך גם מזה הם לומדים איך מחלקים אחריות ועוזרים אחד לשני במקרה הצורך.

 

[China8]

בעלי חיים

גם אצלנו יש אהבה גדולה מאד לבעלי חיים, אך לצערנו כרגע איננו יכולים לגדל כלב/חתול בדירה בה אנו גרים.
יש לנו דגים שהקטנה מאכילה מדי פעם, בעיקר כשהיא רוצה להשוויץ כשבאים חברים. פעם היה לנו גם צב מים שנקנה בהתלהבות, אבל הוחזר אחר כבוד לנהר לאחר שרק אני האכלתי ודאגתי לו. הקטנה גרמה לי לצחוק הרבה שכחודשיים לאחר שחזר למקומו הטבעי היא לקחה את האוכל שלו שנשאר ואמרה שהיא הולכת להאכיל אותו... כל הזמן הזה אפילו לא שמה לב שנעלם...
מקווה שבעתיד תהיה אפשרות לגדל חיית מחמד איתנו כי אני בהחלט חושבת שזה חשוב ותורם להתפתחות, לחוש אחריות וחמלה.

 

[Angelina68]

איזה יופי של "פוסט"

|חי

 

[אבי351]

גם אני שותף לדעתך על חשיבות בעח בחיי

ילדינו וגם אני מתחבט מאוד בנושא הזה בזמן האחרון לאחר שבני מאוד רוצה ארנב או כלב בבית.הבעיה היא חוסר הזמן לטפל בהם ומול זה הדבר הטוב שיכולים לגרום לני ללא ספק.איני יודע מה לעשות את האמת

 

[Angelina68]

אבי - חתול !

לשים לו אוכל פעם (ואם דורש) פעמיים ביום, מים טריים זמינים וארגז חול, למרות שגם ארנב לא דורש טיפול ניכר אבל כן דורש החלפת מצעים, נקיון תכוף יותר מחתול (נוטים לקבל מחלות/טפילי עור ממצע לא תקין) ועוד.

 

[KallaGLP]

מכל האפשרויות, חתול באמת נשמע הכי מתאים.

הוא הכי עצמאי ודורש יחסית מעט טיפול מצד אחד, אך אינטליגנטי ומסוגל להחזיר אהבה מצד שני. יחד עם זאת, לפני נקיטה בצעד שכזה צריך לחשוב טוב אם אתה בעצמך מסוגל להתחבר לחתול, להחליף לו ארגז חול, לנקות אחריו לפעמים אם הוא מקיא, מלכלך, וכו', ולהתמודד עם זה שהוא עלול לשרוט רהיטים ולגרום נזקים מסוימים בבית (ממש לא כל החתולים שורטים או גורמים נזק כלשהו לבית, אך זה משהו שצריך להביא בחשבון). כמו כן, חייבים לחשוב מראש על פתרון במקרה של העדרות מהבית ליותר מיום-יומיים - האם יש מי שיטפל בחתול בזמן הזה או האם יש אפשרות כלכלית לשים אותו בפנסיון לתקופה הזו. כמו כן, לא לשכוח שיש הוצאות על מזון, חול, חיסונים, הדברת פרעושים ותרופות במקרה הצורך, ואלה אינם דברים זולים.

אם אתה מחליט לקחת חתול ומפחד מנזקים בבית או מאופי לא ידוע, מומלץ לא לקחת גור או חתול מהרחוב, אלא חתול בוגר (אפשר צעיר) ובעל מזג שיש מי שמכיר אותו היטב ויכול להעיד שהוא נוח מאומנה או מעמותה כלשהי.

 

[אבי351]

זאת הבעיה שלי עם חתול שאני לא מתחבר אליו לכלב

כן כי גדלתי עם כלב כילד

 

[Angelina68]

גם אני לא מתחברת לחתול...

ולכן כיום יש לי שני כלבים מבוגרים וחמישה חתולים בגילאים שונים והפלא הוא שכולם שורדים ולאורך זמן (טפו, בלי עין הרע

) דבר שנתן לי הרבה ביטחון בעצמי שאם כלפי "הזנבות" שלי האחריות שלי היא ללא גבולות וכל הקשיים בדרך נפתרים בדרך זו או אחרת (הם עברו איתי למדינה אחרת בזמן הלימודים וחזרו איתי) אז, שוב להבדיל, אני אוכל לגדל ילד בתנאים של הורה יחיד, יחידני ווטאבר.

אני לא מנסה למכור לך חתול חלילה

למרות שבמקרה שניים מתוך החמישה שלי בני חודשיים ימים והם אצלי מגיל יומיים ואני מחפשת להם בתים למרות שלא בהתלהבות גדולה במיוחד.....

 

[Angelina68]

תגובה לקאללה..

הי, מכל מה שאת כותבת אני מתרשמת שיש לך ידע נרחב בבעלי חיים ואני מהמרת, לפי איך שאת כותבת שבעברך התנדבת בעמותה וכן שאהבתך לבעלי חיים ענקית, אבל, וזו דעתי בלבד, להבדיל כמובן, אם אני אחשוב כל כך קדימה ובפרוטרוט על גידול ילד אני יהסס מלאמץ. ברגע שהחלטתי שאני רוצה ילד אני יודעת שאני אתגבר על כל הקשיים כי אני לוקחת אחריות לכל החיים ושהאהבה והנחישות והצורך העז ושוב האהבה יעשו את שלהם. אני חושבת, שמגיע קרדיט להורים מאמצים שינקטו באחריות דומה כלפי חיות בלי רשימת "ההפחדות" שמנסיון הן אמנם באות מתוך דאגה לרווחת החיות אך גורמות, לדעתי, להרבה משפחות טובות ומתאימות לפחד לאמץ.

 

[KallaGLP]

מעולם לא התנדבתי בעמותה.

אבל אני מארגישה אחריות ענקית לבעלי חיים שברשותי. לדעתי אין מקום להשוואה בין ילד לבעל חיים מכל כך הרבה בחינות, שאני אפילו לא רוצה להיכנס אליהן. לא שחסרים ילדים נטושים, אך בעלי חיים נטושים רואים בכל מקום, כל הזמן, בעיקר כי אנשים לא חשבו ולא תכננו מספיק לפני שלקחו על עצמם את האחריות הזאת. מה שאני כותבת הוא כדי שלא יווצר מפח נפש לשני הצדדים. שוב, אני בסך הכל חולקת מדעתי ומניסיון של השתתפות ארוכת שנים בפורומים של בעלי חיים ועל בסיסי הסתכלות על מה שקורה עם בעלי חיים לא רצויים בכל כך הרבה מקרים (כן, תמיד יש יוצאי דופן כמו אלה שכתבו בשרשור הזה, אך הרוב לא כאלה) מתוך דאגה כנה שלני הצדדים, וכל אחד ממילא יחליט מה מתאים או לא מתאים לו.

 

[Angelina68]

 

[KallaGLP]

ואת יודעת מה?

עדיף לחשוב קדימה ובפרוטרוט כשרוצים לקחת אחריות על גורלו של יצור אחר, לכל החיים ועל כל המשתמע מכך, מאשר לפעול בלי מחשבה ואחר כך להתחרט. מצדי, הרבה יותר נכון שאנשים יהססו וישקלו מאה פעם מאשר להפך. אדם צריך להיות שלם ובטוח עם החלטתו, בין אם מדובר בהורות (בינולוגית או מאמצת) או בגידול בעלי חיים. אם כל האנשים היו פועלים כך, אולי היה פחות צורך בהורים מאמצים מלכתחילה והעמותות והרחובות לא היו מפוצצים בבעלי חיים נטושים, שאף אחד לא רוצה בהם.

 

[Angelina68]

מצטערת אבל לא מסכימה

אנחנו בני אדם ומותר לנו לעשות טעויות במידה ונדע לקחת אחריות על זה ולתקן. לחשוב קדימה ובפרוטרוט? אפילו המחשב שלי לא מסוגל לזה בצורה אבסולוטית. אם הייתי חושבת קדימה ובפרוטרוט על דרכי המקצועית, למשל, לא הייתי הופכת לוטרינרית (אני מורה לשעבר) ולא היה לי בבית ולו כלב או חתול אחד אפילו (כיוון שלא מביאים הביתה יצור כלשהו כשאת יודעת שיש מצב שתצטרכי לעזוב את הארץ). אז נכון, למדתי באירופה ולא באוסטרליה בגלל האחריות שלקחתי על עצמי בלי לחשוב קדימה (ולא נולדתי כזו זה האחריות הזו באה עם הזמן, עם התובנה ועם המודעות) לפני. אני מאמינה באנשים בכלל ובמיוחד באנשים מאמצים שהם מודעים עד הסוף להשלכות אימוץ.

לכן, אני גם מעריכה אנשים, כמו כמה שהגיבו כאן וכתבו שהם לא מסתדרים עם בעלי חיים ולא יביאו אחד כזה עבור הילד. זה הגיוני ואנושי.

קאללה, אני חשבתי כמוך, בצעירותי, קרי, בצורה קיצונית שאינה משתמעת לשתי פנים, אך התרככתי עם השנים וגיליתי שיש תחומי אפור שלא מאיימים על האנושות.

לגבי חיות אני מסכימה איתך שאין מספיק מודעות, אכפתיות וכדומה לגבי אימוץ???? לחשוב קדימה? לא רואה אישה שנאנסה למשל חושבת קדימה לפני שהיא מוסרת לאימוץ. לא רואה אנשים רעבים ללחם כחסרי אחריות שהם מוסרים ילדים לאימוץ. כמו כן לא מחפשת אחריות בנרקומנים ואחרים. זה לא מקרים של לחשוב קדימה.

בקיצור, כיוון שגלשנו מפורום אימוץ פרופר אני מוכנה להסכים שאנחנו לא מסכימות

 

[KallaGLP]

"אנחנו בני אדם ומותר לנו לעשות טעויות" -

זה נכון מאוד, במקרים שבאמת היו נסיבות שלא ניתן היה לחשוב עליהן ולחזות אותן מראש או במקרה של טעות בתום לב. אך כשלוקחים אחריות על חיי יצור אחר, זה לא פוטר מהחובה כן לתכנן ולחשוב מראש: האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם גידול ילד (בעל חיים) מבחינה כלכלית? האם אנו בנויים להיות הורה חד הורי? האם אנו בנויים להוציא כלב לטיול 3 פעמים ביום? להקדיש די תשומת לב ליד (או לבעל חיים)? וכו'. נכון, ייתכן שאנחנו מאמינים בלב שלם שאנחנו כן, ובפועל מגלים שלא או נתקלים בקשיים שלא יכולנו לצפות מראש. לא על מקרים כאלה אני מדברת, אלא, למשל, על מקרה שהילד ביקש והבטיח וההורה לא שקל אפילו את האפשרות שילד אינו מסוגל עדיין להתחייב לטיפול בלעדי או עיקרי בבעל החיים וכו'.
ושוב, דוגמה אישית של אדם אחד, על אף שאני באמת מעירכה אותך מאוד על הדברים שקראתי עלייך, אינה בהכרח דוגמה מייצגת ואינה פוטרת לדעתי ברמה העקרונית ממחשבה ומתכנון קדימה.

ובאשר לאונס - איך זה בכלל קשור על מה שדיברתי עליו? אלה נסיבות טרגיות ובלתי צפויות לחלוטין, ולא בתחום התכנון מראש ומחשבה קדימה שדיברתי עליהם.

חשוב לי להבהיר: אין לי בעיה שלא תסכימי איתי, באמת שכל אחד זכאי לדעתו, אך חשוב לי שדעתך תהיה מבוססת על פרשנות נכונה ומדויקת של דבריי.

 

[Angelina68]

"ההורה לא שקל את האפשרות?"

אני אף פעם לא מצטטת אך הייתי חייבת כיוון שאת מתעקשת על נכונות ודיוק "...על פרשנות נכונה ומדויקת של דבריי". אז שוב, נראה לי כי דווקא פרשתי נכון את דברייך.
אני שוב מדגישה את שאמרתי קודם... אני סומכת על אנשים בכלל ועל מאמצים בפרט ובטח שאני סומכת על ההבנה הבסיסית של כל ההורים לגבי התחייבויות הילד שלהם. הורים מכירים את האפרוחים ויודעים שטווח ההתחייבות של הילד היא כאורך טווח הזכרון של דג זהב. קרי, דקות ספורות בלבד.
הורה שמסכים לילד, לא עושה זאת, לדעתי, כי הוא סומך על הילד אלא כי הוא אוהב את הילד. פה צריכה להכנס המודעות, שקיימת, לדעתי בהורים מאמצים. מודעות של באם לקחנו יצור חי הביתה בשביל הילד, זה עדיין יצור חי שדורש דאגה וגם דאגה למצוא לחיה בית מאמץ חדש היא דאגה.

סצינת האונס - בארצות מזרח אירופאיות בשכבות הנחשלות אונס, בינמשפחתי ואחר הוא לא דבר שכיח כמו במחוזותינו. כמו כן אונס נפשי של נערות צעירות בידי גברברים שנעלמים עם בוא הילד הוא גם אונס במילון ההגדרות הפרטי שלי. בכל מקרה, נתתי דוגמאות לכך שיהיו תמיד ילדים והרבה בבתי ילדים גם אם כלל האנושות תחשוב קדימה ובמדוייק על מעשיהם.

לגבי מה שקראת עלי.. אני מאוד רוצה להיות מיוחדת אבל הדוגמה שלי לא מייצגת הקרבה קיצונית כמו שלי, אבל בהחלט מייצגת אנשים שלקחו אחריות על בעלי החיים והיו, במקום לטוס עם בעלי החיים, כמוני" דואגים להם למשפחה אחרת. אני גם חושבת שעדיף לכלב להיות במשפחה אחת כל חייו אבל המון לקוחות שלי קיבלו את הכלב ממכרים ואחרים בגיל מאוחר והכלב או שחי טוב יותר אבל מה שבטוח הוא שמח וטוב לב.

קאללה, אני הבנתי אותך, אני סתם, בדרכי המגושמת, הקצנתי עם הדוגמאות, אני חוזרת ומדגישה שאני איתך ומעריכה מאוד את כיוון המחשבה שלך שתאם, לחלוטין, את כיוון מחשבתי בצעירותי אבל השנים לימדו אותי שמושלם זה לא נורמל זה מטרה ושיש הרבה טוב בדרך למושלם. אז, הייתי רוצה שלא תהיי כל כך קשוחה כי זה, שוב לדעתי בלבד, מונע ממאמצים פוטנציאליים טובים לא לאמץ וכמו שאני בדרכך עושה הכל מטוב לב ובכוונה לעזור, גם אני בדרכי עושה זאת. ואיש על פי אמונתו יחייה.

 

[KallaGLP]

מתנצלת, אך אני לא חשה שהצלחתי להבהיר את עצמי

למשל, את שוב חוזרת לעניין האונס. מה התדירות שלו קשורה לאחריות של הורה או של בעל חיית מחמד? נכון, יש ילדים שנולדים מאונס, אך הם לא בקטגוריה של המקרים שדיברתי עליהם. עדיין רוב הילדים הלא רצויים לא נולדים בגלל אונס ואת בטח לא תכחישי שיש ביניהם איזשהו שיעור לפחות שנולדים בשל חוסר האחריות של ההורים הביולוגיים. לא אמרתי שכולם, ואיןו לי סטטיסטיקה מדויקת, אך את אלה שכן אולי אפשר היה למנוע. ברגע שאת מקצינה את הדוגמאות שלי, את מעוותת ומסלפת את דבריי ומעבירה אותם ממישור של גישה מציאותית לחיים לאיזושהי אוטופיה גמורה שאין לה כל אחיזה במציאות, ולדעתי זה פירוש ממש לא מדויק של דבריי.
לצערי אני מכירה מספיק אנשים, חלקם אנשים נחמדים וטובים באופן כללי, שאינם נוהגים באחריות כלפי חיות מחמד. לא עשיתי בדק בית ואין לי סטטיסטיקה על הורים מאמצים לעומת אחרים, ואני נוטה לחשוב שגם הורים מאמצים הם בני אדם, כמו כולנו. מה גם שדבריי לא הופנו ספציפית כלפי מישהו ולא טענתי שמישהו כאן באופן אישי אינו אחראי, אלא רק כהבעת עמדה עקרונית על איך אדם אחראי ומוסרי צריך לנהוג, במסגרת האפשר וההגיוני, לעניות דעתי, במיוחד כשהוא בוחר להפקיד בידי עצמו חיים של יצורים חיים אחרים התלויים בו, זה הכל.

 

[KallaGLP]

במילים אחרות, מה שניסיתי להגיד הוא

שהעובדה שייתכנו נסיבות ומצבים בלתי צפויים בחיים ושכולנו טועים לפעמים אינה פוטרת אותנו מניסיון כן ואמיתי מצידנו כן לחשוב ולתכנן קדימה וכן למנוע את אותם מצבים, בעיות וטעויות שכן ניתנים למניעה במסגרת האפשר ומה שכן ידוע לנו על עצמנו ועל נסיבות חיינו ברמה סבירה של ודאות. זאת במיוחד כשאנו מתכוונים לקחת על עצמנו אחריות כה גדולה, המשפיעה על גורלו של יצור חי וחסר ישע.

ואגב, אני כבר לא בדיוק ילדה, ואני אמא ל-4 ילדים ומגדלת אי אילו בעלי חיים - ןדעתי זו נותרה בעינה לאורך כל חיי הבוגרים.

 

[Angelina68]

לשניה לא חשבתי שאת ילדה

אחרת הייתי פונה אלייך בנסיון שכנוע. מאוד קשה לשנות דעות, בעיקר כל כך "בית שמאי" מחמירות, מאדם שנושא אותן שנים רבות על גבו ולכן מראש, כדי לא להכנס לוויכוח הסכמתי שאנחנו לא מסכימות.