Mrs Dolores
New member
בעלי רוצה להתגרש
שלום לכל המייעצים והצייעצות,
לא חשבתי שיגיע היום הזה אבל הוא הגיע. וזה הסיפור שלנו. התחתנו לפני כמעט 20 שנה, אחרי מספר שנים שהיינו חברים. כשהכרתי אותו הוא היה חתיך, כריזמטי, שנון, מבריק, מצליח בכל מה שהוא עושה. היה בו גם צד אפל, נוטה לדכאונות, חשבתי שזה בגלל שגדל במשפחה מאד נוקשה וביקורתית שתמיד נתנו לו תחושה שהוא לא מספיק טוב. עוד לפני שהתחתנו היו לנו כמה פרידות אבל תמיד חזרנו כי הוא היה באמת מיוחד. אחרי כארבע שנים ביחד התחתנו. אחרי שהתחתנו, לא הבאנו ילדים באופן מיידי כי היינו עסוקים בקריירה, הוא בהיי טק ואני בתקשורת. כשכבר החלטנו להביא ילדים, התברר שיש בעייה רפואית והילדים נולדו לאחר טיפולי פוריות. עם הזמן הכוכב שלו בעבודה התחיל לדעוך, והאפיזודות של דכאון אצלו הפכו יותר ויותר דומיננטיות. האיש החריף והמצחיק שהכרתי הפך עם השנים לגבר מדוכא, חסר יוזמה. גם עם הילדים לא היה הורה למופת, הכין סנדוויצ'ים, לקח אותם לבי"ס אבל לא היה אבא מעורב ומפעיל. התחננתי אליו שיילך לפסיכולוג, אבל אמר תמיד שהוא לא מאמין בפסיכולוגים וחבל על הכסף. כשהוא התחיל לדעוך בעבודה, דווקא העסקים שלי התחילו לפרוח. בהתחלה הוא התנגד שנשקיע כסף אבל עם הזמן הסכים ואף עזר בדברים שבהם הוא טוב. מפה לשם ו- fast forward של כמה שנים קדימה, לי יש עסק משגשג ובניתי הון יפה בעוד הוא עובר בין עבודות, שנה עובד, שנה בבית, וככה זה נמשך כבר הרבה זמן. כשהוא בבית אני נותנת לו לעזור לי בעסקים וגם אז הוא בעיקר מותח ביקורת, את עושה את זה לא נכון וההוא לא נכון, בקיצור יודע רק איפה אני טועה, אבל המצב העגום שלו זה פעולה של כוח עליון, הוא מבחינתו בסדר. בשנים האחרונות יש לו יותר ויותר תלונות עלי, שלא שוכבים מספיק, שאני מרוחקת, שאני מתייחסת אלי בחוסר כבוד, שאני מבזבזת כסף, שאני לא תומכת, ועוד. בזמן האחרון התחיל לזרוק לאוויר את המילה גירושין. ואני יודעת שהוא לא סתם אומר בלי שמתכוון. הלכתי לעורכת דין מצויינת והיא אמרה לי שאין ברירה ואם ניפרד אצטרך להתחלק איתו בחצי מכל הכסף שעשיתי. בגלל הגיל של הילדים, כנראה שגם מזונות לא אקבל אולי, וגם זה בספק, רק סכום מינימלי לכמה שנים. אולי את הכתובה אבל לא בטוח והיא ממילא על סכום נמוך. היא אומרת שלפי דעתה ועל סמך ניסיונה, עדיין אפשר להציל נישואין כמו שלנו. כמו מכונה שיצאה מאיזון ואפשר עדיין לתקן ולכוון אותה. אני פחות אופטימית ממנה. אני מוכנה ללכת איתו לטיפול אבל קשה לי לראות את מר "אני יודע הכל" עובד על הבעיות שלו, יותר קל לי לדמיין אותו מתנצח עם המטפלת וגם מקטר לי בבית שהיא לא מבינה כלום ומי בכלל הסמיך אותה להיות מטפלת. אז אני כרגע כלואה בין כמה אפשרויות גרועות. להתגרש ולהפסיד חצי ממה שבניתי, להמשיך ככה עם טיפול או בלי טיפול ולחכות כל יום שהוא יטיל את הפצצה? לא יודעת. אני עדיין נראית טוב, גברים כל הזמן מתחילים איתי. לא פוחדת להישאר לבד או משהו.
שלום לכל המייעצים והצייעצות,
לא חשבתי שיגיע היום הזה אבל הוא הגיע. וזה הסיפור שלנו. התחתנו לפני כמעט 20 שנה, אחרי מספר שנים שהיינו חברים. כשהכרתי אותו הוא היה חתיך, כריזמטי, שנון, מבריק, מצליח בכל מה שהוא עושה. היה בו גם צד אפל, נוטה לדכאונות, חשבתי שזה בגלל שגדל במשפחה מאד נוקשה וביקורתית שתמיד נתנו לו תחושה שהוא לא מספיק טוב. עוד לפני שהתחתנו היו לנו כמה פרידות אבל תמיד חזרנו כי הוא היה באמת מיוחד. אחרי כארבע שנים ביחד התחתנו. אחרי שהתחתנו, לא הבאנו ילדים באופן מיידי כי היינו עסוקים בקריירה, הוא בהיי טק ואני בתקשורת. כשכבר החלטנו להביא ילדים, התברר שיש בעייה רפואית והילדים נולדו לאחר טיפולי פוריות. עם הזמן הכוכב שלו בעבודה התחיל לדעוך, והאפיזודות של דכאון אצלו הפכו יותר ויותר דומיננטיות. האיש החריף והמצחיק שהכרתי הפך עם השנים לגבר מדוכא, חסר יוזמה. גם עם הילדים לא היה הורה למופת, הכין סנדוויצ'ים, לקח אותם לבי"ס אבל לא היה אבא מעורב ומפעיל. התחננתי אליו שיילך לפסיכולוג, אבל אמר תמיד שהוא לא מאמין בפסיכולוגים וחבל על הכסף. כשהוא התחיל לדעוך בעבודה, דווקא העסקים שלי התחילו לפרוח. בהתחלה הוא התנגד שנשקיע כסף אבל עם הזמן הסכים ואף עזר בדברים שבהם הוא טוב. מפה לשם ו- fast forward של כמה שנים קדימה, לי יש עסק משגשג ובניתי הון יפה בעוד הוא עובר בין עבודות, שנה עובד, שנה בבית, וככה זה נמשך כבר הרבה זמן. כשהוא בבית אני נותנת לו לעזור לי בעסקים וגם אז הוא בעיקר מותח ביקורת, את עושה את זה לא נכון וההוא לא נכון, בקיצור יודע רק איפה אני טועה, אבל המצב העגום שלו זה פעולה של כוח עליון, הוא מבחינתו בסדר. בשנים האחרונות יש לו יותר ויותר תלונות עלי, שלא שוכבים מספיק, שאני מרוחקת, שאני מתייחסת אלי בחוסר כבוד, שאני מבזבזת כסף, שאני לא תומכת, ועוד. בזמן האחרון התחיל לזרוק לאוויר את המילה גירושין. ואני יודעת שהוא לא סתם אומר בלי שמתכוון. הלכתי לעורכת דין מצויינת והיא אמרה לי שאין ברירה ואם ניפרד אצטרך להתחלק איתו בחצי מכל הכסף שעשיתי. בגלל הגיל של הילדים, כנראה שגם מזונות לא אקבל אולי, וגם זה בספק, רק סכום מינימלי לכמה שנים. אולי את הכתובה אבל לא בטוח והיא ממילא על סכום נמוך. היא אומרת שלפי דעתה ועל סמך ניסיונה, עדיין אפשר להציל נישואין כמו שלנו. כמו מכונה שיצאה מאיזון ואפשר עדיין לתקן ולכוון אותה. אני פחות אופטימית ממנה. אני מוכנה ללכת איתו לטיפול אבל קשה לי לראות את מר "אני יודע הכל" עובד על הבעיות שלו, יותר קל לי לדמיין אותו מתנצח עם המטפלת וגם מקטר לי בבית שהיא לא מבינה כלום ומי בכלל הסמיך אותה להיות מטפלת. אז אני כרגע כלואה בין כמה אפשרויות גרועות. להתגרש ולהפסיד חצי ממה שבניתי, להמשיך ככה עם טיפול או בלי טיפול ולחכות כל יום שהוא יטיל את הפצצה? לא יודעת. אני עדיין נראית טוב, גברים כל הזמן מתחילים איתי. לא פוחדת להישאר לבד או משהו.
