זה מצער שאת לא אוהבת את בעלך
הבנתי שאת כנראה רגישה לנימת הדברים ולא לדברים עצמם.
אני רק רוצה לומר לך שזה מצער שבדברייך אין שום הבעה של רגש, אהבה, חיבה, אמפתיה, חרדת נטישה ביחס לבעלך. מצטער אם אני מעט חוזר על עצמי.
אני לא באמת הבנתי מה רצונך. האם את רוצה להתגרש? האם זה בעלך שרוצה להתגרש?
לי זה נראה כאילו בעלך רצה רק לנער אותך בתקווה שאולי תשתפרי למענו. תשני משהו מהרגלייך למענו.
תוכן דברייך מעיד שאת כמעט רוצה להתגרש בעצמך, אבל חרדה בגלל חלוקת רכוש.
סה"כ התחתנת עם גבר טוב. הוא עובד, הוא חרוץ, הוא נבון, הוא לא באמת רוצה להתגרש אלא רק לדחוק בך לאהוב אותו יותר.
למה זה כ"כ קשה להוציא ממך אהבה, חיבה? למה את מגיבה בכוחניות ?
מה הסיפור המשונה עם העו"ד? כ"כ מיותר...
את יודעת, גבר שאוהב אישה, לא זקוק לשום דבר ממנה חוץ מאהבתה, חוץ מקרבתה הגופנית, נוכחותה בבית. שום דבר בכלל.... כך גם בעלך.
בשביל בעלך את לא צריכה להיות בעלת עסק, לא צריכה להביא הביתה גרוש.
בעלך לא צריך שתפרנסי אותו, לא צריך שתעבדי בכלל בכלל. אפילו לא במשרה חלקית. הוא זקוק ממך למעט, מעט מאוד מאוד. אבל את עושה שרירים מול מישהו שאוהב אותך ורק רוצה ממך אהבה, כמה מילים טובות, אולי מתנת פיוס עם פתק קטן של אהבה, אולי סוף שבוע בצימר בלי טלפון ובלי אינטרנט.
זה האיש שבחרת לאהוב לכל חייך.
אבל אם את ממשיכה רק לברר את האפשרויות שלך, למקסם את המבחר שלך.
את חרדה לרכוש, לעסק. לדמי מזונות שאפשר או אי אפשר להוציא מבעלך ( על מה מזונות? ). כ"כ צורם... כ"כ מצער... דברייך כ"כ מנוכרים.
איך שלא יהיה, שיהיה לך ולבעלך בהצלחה.