חישוב חיסכון קנדה מול ישראל
בישראל העובד משלם 7% לקרן פנסיה והמעסיק משלם 7% ועוד 8.3% לפיצויים, לקרן השתלמות העובד משלם בין 5% ל7% והמעסיק משלם אותו דבר כמו העובד. נתעלם כרגע מהפקדות לביטוח לאומי, ביטוח בריאות וביטוח דמי אבטלה (שבישראל זה חלק מדמי ביטוח לאומי ובקנדה לא) כי הם לא מהווים חיסכון פנסיוני. אגב, בישראל הרוב פודים את קרנות ההשתלמות שלהם ואת פיצויי הפיטורין שלהם בכל הזדמנות אבל בונים (בטעות) על זה שקרן הפנסיה שלהם תספיק למרות שכל החישובים מראים שתהיה להם ירידה דראסטית ברמת החיים לאחר הפרישה, אבל אין מה להשוות את ירידת רמת החיים של פנסיונרים ישראלים לזו של פורשים (אני לא קורא להם פנסיונרים כי לא חסכו לפנסיה) קנדים. זה עולם אחר. למשל, רוב הפנסיונרים בישראל ממשיכים לגור בדירות שקנו כשעבדו, רוב הפורשים הקנדים לא וזה לא כי הם לא רוצים אלא פשוט כי הם לא יכולים.
 
בקנדה אפשר לחסוך בTFSA עד $5500 לשנה ובRRSP עד 18% מההכנסות המותרות (כל עוד ההכנסות אינן גבוהות מהכנסות שנחשבות הכנסות מעמד ביניים, יש גבול עליון כמה מותר להפקיד לRRSP, נקנסים אם עוברים אותו), לכן מסובך לחשב אחוזים אם לא לוקחים בחשבון גובה משכורת ספציפי. אני לא מתייחס לCPP שמקביל לביטוח לאומי ללא ביטוח אבטלה, לEI שהוא ביטוח אבטלה ולביטוח בריאות, כל אלה אינם מהווים חיסכון פנסיוני ולא צריך להתייחס אליהם כאל חיסכון פנסיוני. נכון שמשלמים עליהם כל עוד עובדים אבל הם לא מהווים חיסכון אלא משמשים לדברים אחרים.
 
לעצמאים בקנדה יש אפשרויות לחסוך לפנסיה שאין בישראל (יש מוצרי חיסכון פנסיוני שרק עצמאים יכולים לחסוך בהם ומעניקים תנאים הרבה יותר טובים מRRSP) אך בדרך כלל אינם מנוצלים, כמו כן, אי אפשר גם וגם, מי שעצמאי צריך לבחור מסלול שמיועד לעצמאים בלבד או RRSP (זה בנפרד עבור כל שנה, אז יכול להיות גם וגם אם החליט לחסוך באופן שונה בשנים שונות אבל לא לשלב בשנה מסוימת). בישראל זה לא קיים.
 
על פניו נראה שבישראל החיסכון הפנסיוני מהווה כשליש מההכנסות ובקנדה גם אם ממקסמים את החיסכון הפנסיוני מגיעים להרבה פחות מכך (כך אם מניחים משכורת ממוצעת הן בישראל והן בקנדה) אבל זו מסקנה לא נכונה כי בישראל קצבת זקנה פטורה באופן אוטומטי ממס הכנסה ובקנדה לא, בישראל מקבלים הטבת מס על חיסכון בכל מוצר פנסיוני ובקנדה רק על חיסכון בRRSP, בישראל כל חיסכון פנסיוני תלוי בהכנסות ובקנדה חיסכון בTFSA לא תלוי בהכנסות, בישראל אין מוצר חיסכון פנסיוני שפטור ממס במשיכות ובקנדה אין מס על משיכות מהTFSA. בישראל לא משלמים מיסים על השכרת דירות עד בערך 5000 ש"ח לחודש ובקנדה משלמים מיסים על השכרת דירות על פי מדרגת המס בה נמצאים על סמך כלל ההכנסות למעט הכנסות משוק ההון שעבורן מדרגות המס שונות לגמרי. בישראל לא ניתן להפקיד לחסכונות פנסיוניים הכנסות משכר דירה שמתקבל אך בקנדה אפשר. השוני הוא רב מכדי שאפשר יהיה להשוות.
 
למרות שנראה שבקנדה אפשר לחסוך לפנסיה פחות (באחוזים) אני מוצא שזה לא משמעותי, בין היתר בגלל שהמשכורות בקנדה ברוב התחומים גבוהות מבישראל ויוקר המחיה בקנדה (למעט טורונטו וונקובר) נמוך מהממוצע בישראל ויוקר המחיה בנובה סקושה בפרט (למרות שהמיסים בה השניים בגובהם בקנדה אחרי קויבק) נמוך יותר מבכל מקום בישראל, אם כי אני מסייג ואומר שזה לא נכון עבור מי שגרים בבית פרטי כי אז יש הוצאות על חימום בחורף שאין טעם להשוות לישראל כי בגלל האקלים בישראל אין צורך לחמם. כאן יש בתים גדולים שבמהלך חודשי החורף יכול לעלות גם 1000 דולר לחודש לחמם אותם (ובמהלך הקיץ לא צריך) ובממוצע שנתי בערך 400 דולר לחודש אך בקונדו עלות החימום כמעט תמיד כלולה בדמי הקונדו ובכל אופן ככל שהשטח בו גרים קטן יותר עלויות החימום נמוכות יותר.
 
בנובה סקושה מי שעובד לא עני, פשוט כי יוקר המחיה נמוך, בישראל 27% מהשכירים משתכרים שכר מינימום אבל למרות זאת מי שעובד אם לא הביא לעולם יותר ילדים משהוא מסוגל לפרנס לא יהיה עני. אדם בודד יכול לחיות משכר מינימום בישראל וזוג משתכרי שכר מינימום בישראל יכולים לכדל ילד אחד ולחיות ברמת חיים סבירה, בקנדה ברוב המשפחות יש ילד אחד וזה לא תלוי בהכנסה ותופעת הDINK נפוצה יותר בקרב בעלי הכנסות גבוהות. בישראל DINK נדיר מאוד.
 
בנובה סקושה מי שיכול לעבוד מהבית יכול לקנות בית במחירים שאין אפילו בהודו (אני מדבר על בתים שעולים $10K) ואני יכול לתת רשימה של עיירות שבהן זה קיים, אבל למצוא בהן משרה כשכיר זו משימה כמעט בלתי אפשרית. בישראל אפילו הדירה הצנועה ביותר בעיר הזולה ביותר - מצפה רמון, תעלה לפחות 400000 ש"ח, לכן בישראל אין מקום שבו אדם יכול אם הוא בוחר להיות עצמאי לחיות בבית משלו בעלות אפסית, בנובה סקושה קורה שאנשים שהפכו למובטלים בעל כורחם בוחרים לפתוח עסק זעיר ולספק שירותים מסויימים מביתם, הם חיים במקומות כאלה, דווקא מקומות נחמדים. יש שם מדריכי שייט, אמנים שהפכו את ביתם לגלריות ומזמינים עוברים ושבים להיכנס ולהתרשם, הרוב גם קונים כי המחירים זולים, יש נשים שמכינות מזון מכל מיני סוגים ומוכרות מביתן או מחנות קטנה, אטרקציות תיירותיות ועוד. יש גם פורשים צעירים (מעטים מאוד) שברובם הם מהגרים ותיקים (ברובם היגרו כילדים או לכל המאוחר בשנות ה20 המאוחרות שלהם) שחסכו והגיעו להכנסה פאסיבית שמאפשרת להם לחיות במקומות כאלה בלי לעבוד ולפעמים הם מנגנים ברחובות להנעים את זמנם של התיירים. הם לא קבצנים, הם לא שמים כובע או קופסה של גיטרה על הריצפה כדי שיזרקו להם כסף, הם לא מצפים לקבל שום דבר בתמורה, הם רק באים to make a good time והם פעילים בעיקר בקיץ.
 
כמעט כל אחד יכול אם יבחר בכך לחיות חיים נטולי stress לחלוטין, דבר שלא אפשרי בישראל.
