בעקבות השרשור-פלצת

[Animus1539]

הקו האדום שלי ../images/Emo18.gif

הקו האדום שלי בקסם, עובר בדיוק במקום שבו מתחילה פגיעה ביצור אחר, אם ברמה הפיזית, אם ברמה הנפשית ואם ברמה הרגשית. אנחנו כולנו אלים, (ולפני שתקפצו עלי תסיימו לקרוא את המשפט), אבל כל אחד מאיתנו הוא אל או אלה שאחראי לעולם הפרטי שלו או שלה. (אוף אני שונא עברית!). יש לנו הזכות ואפילו החובה לשנות את העולם הפרטי שלנו כראות עינינו. למה שיהיה למישהו צורך לשנות את עולמו של מישהו אחר? מישהו ביקש? סבבה אפשר לעזור, אבל תמיד אפשר למצוא את הדרך לעזור מבלי לפגוע. אם תזרקו לי את הדוגמא של הגבר המכה - לא ניסיתם את הכיוון של לחזק את האשה בכדי שיהיה לה כוח נפשי ופיזי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה... גם זה יעבוד... אין צורך בפגיעה, אנשים פוגעים בעצמם מספיק גם בלי שנוסיף להם עוד...

 

[gwizard]

../images/Emo45.gif מסכים

מסכים עם כל מה שאמרת פרט לכך שכל אחד אחראי לעולם שלו. אנו כולנו חלק מן העולם הזה ולמרות שפסיכולוגית יש לכולנו עולם פרטי משלנו, מבחינה רוחנית ואנרגטית זהו עולם אחד. ועכשיו תכיל את כל מה שאמרת בשינוי המצויין למעלה ותקבל את דעתי על העניין.

 

[Animus1539]

דעתי שונה משלך

ראה את המשפט האחרון בפוסט הזה שלי.

 

[gwizard]

פלא ופלא - אני עדיין מסכים איתך

איך מה שאמרת בפוסט שולל את מה שאמרתי ?

 

[Animus1539]

../images/Emo9.gif

 

[Tatu4Taty]

מוסר

עיינתי בדיון, ואחד הדברים שקפצו לי לעיניים זה חוסר ההפרדה בין האלוהות ובין האנשים. כשמישהו נפצע, האלה פצעה; כשמישהו מחלים, האלה עזרה. זה לא תמיד הולך ככה וכדאי לקחת את זה בחשבון. עבור רובנו, החוויה היומיומית היא של האגו והאני ולא של האלה/האל. ככזאת, צריך להתחשב במגבלות שלנו כאנשים. הנחת הבסיס בחיים שלי היא שאנחנו כאן כדי להיות מאושרים. כולם, ללא יוצא מן הכלל. לכן, כל המעשים שלי צריכים לבטא בצורה הטובה ביותר שאני יכול את הרצון לגרום לאחרים ולעצמי להיות מאושרים. בני האדם קיבלו גם יכולת נפלאה בתחום הזה. יש לנו הבנה עמוקה יותר של החיים, ואני באמת משוכנע שאושר לבני אדם מתחיל בהחלטה שאתה רוצה להיות מאושר. הוא נובע משינוי גישה לחיים. אם כולנו רוצים להיות מאושרים, אין לי סיבה לפגוע באדם כאשר אני לא יודע למה זה יביא. אני יכול להתערב כדי לבקש שתינתן עצה ודרך לאותו אדם, אני יכול למנוע ממנו לגרום יותר נזק. אך לגרום נזק לאותו אדם יביא לסבל מיידי, ואינני יודע האם הוא יוביל לאושר בעתיד. עזרה תומכת ומחזקת את המאושר, ומקלה על זה שאינו. הסבל מוסיף על הרע שכבר קיים, וההחלטה להפוך אותו לטוב יותר יכולה לבוא רק מהאדם שנפגע. כיוון שאינני יודע מה הוא יעשה עם הכאב והסבל הזה, אני נמנע מלעשותו. כדי שלא נתבלבל, חשוב להבהיר שאושר לא בהכרח אומר שכל החיים יהיו טובים ומתוקים - אבל הם יהיו קלים יותר.

 

[פאונטיין]

סלט ירקות מול חיי אדם.

עם סכין אפשר לעשות סלט, עם סכין אפשר לקצר את חייו של אדם. הסכין הוא רק כלי, היא רק אמצעי. אל יחשוב מי שלמד לעשות סלט שיש לו את הזכות לקחת חיים. שיש לו הזכות לקבוע את החוקים. מי מלמד לשלוט בסכין ומתכנן לקחת באמצעותו חיים, רצוי מאוד להרחיק ממנו את הסכין. מי שלמד להשתמש בסכין וחושב שהוא טוב יותר, או מיוחד יותר, או אולי אפילו אל, עדיף היה אילו היה מתבגר קודם לפני שקיבל את הנגישות לסכין. כי...זאת יודע כל הורה לילדים לא נותנים סכינים !!!!!!!!

 

[שנטידווה]

../images/Emo63.gif סיפור...

השירשור הזה מזכיר לי את סיפורו של נארופה, נזיר בודהיסטי מלומד מאוד ומתקדם בדרך שהיה מומחה גם בכישוף. למרות היותו נזיר, ולמרות שהיה אמור להיות מחויב לחלוטין לכלל הראשון (הימנעות מהרג), נארופה מצא את עצמו בסיטואציה בה עמד להרוג אדם (בכישוף). רגע לפני שהחל בהליך המאגי הופיעה בפניו דאקיני שמיימית ושאלה אותו, האם, לאחר שיהרוג את אותו אדם, יידע לשלוח את רוחו לגן-עדן או לגהינום? נארופה נותר פעור-פה והמום. מייד פסק ממעשיו והחליט למצוא את אותו מורה, את המורה (טילופה, שהפך ל"מורה-שורש" לנארופה), שילמד ממנו כראוי את הדרך הגדולה של החוכמה והחמלה אל ההארה והשחרור ממעגל הלידות והמיתות שלו ושל כל היישויות המרגישות. אני חושב שבסיפור הזה ישנו נקודה מעניינת שמדברת על יכולותינו ועל המרחק שנוכל ללכת איתם..... אולי גם להזכיר לנו שלכל מעשה יש תוצאה ושאין אנו יכולים להקל ראש.