בעקבות מה שאדר שלי כתבה

[yaelia]

עבדתי מהבית תקופה די ארוכה

לפני שהיה לי הללי. ללא ספק לוקח אנרגיות מרובות שכיום אני לא יכולה לקמבן גם את האמהות שלי וגם להיות עצמאית. אני עובדת מהבית בקטנות בהחלט לא מתפרנסת מזה כמו שהייתי רוצה.

 

[תומרלי]

גם אני קצת מזדהה וגם קצת לא

אני לעומתך שואפת מאז ומתמיד ומשלבת כל הזמן לימודים, זוגיות ועבודה ועכשיו גם משפחה ולא כל כך רוצה או יכולה לוותר על מה מהם, כי לעבוד אני חייבת, ללמוד אני מאד אוהבת והאמהות - טוב זה הדבר הכי טוב שקרה לי. רק שאני עובדת במשרד ממשלתי בחצי משרה (מקום דוחה) וכמוך - ויתרתי על משכורת שמנה ותמיד מזכירה לעצמי שזה זמני ולכשאסיים את הלימודים -אחפש משהו טוב יותר. רק שבתוך תוכי אני יודעת שאז יתווספו עוד ילדים לשבט ואולי תידחק לה כל ההשקעה רבת השנים הצידה. לא יודעת מה עדי - להשקיע מבלי לקצור את הפירות, או מראש להכניס את עצמי לנישה אפרורית העונה להגדרה של עובדת מדינה ומגדלת ילדים. נתקלתי כבר מאד הלידה בשאלה "אז למה את לומדת?" ועכשיו כשהסטטוס שלי השתנה לגמרי, אני מקוה שלא לחינם.

 

[טיפוטף]

עבודה מהבית, כלומר ביחד עם הילד

ולא כשהוא במעון עד 5 - זה ממש לא פשוט. הייתי בסרט הזה שנה בערך, וזה באמת באמת לא פשוט. כל מה שניתן היה לדחות - נדחה וכנ"ל הכנסות. אלא אם כן מדובר במעט מאוד עבודה, ואז כמובן גם ההכנסות בהתאם... בסה"כ אני מאוד בעד שנשים "יעשו מעשה" וייצאו להיות עצמאיות, בכל תחום, אבל מודעת לזה שבחברה השוביניסטית שלנו זה אמנם צעד מתבקש ויעיל מאוד - אבל יחד עם זאת מאוד לא פשוט. נכון שיש הרבה שעוסקות בכל מיני "חלטורות" כמו בישול, אפיית עוגות, ניהול צהרונים, העברת חוגים לילדים וכו'. אבל מי שממש מתכוונת לעבוד במשהו מהבית, להקים עסק רציני או לחלופין לעבוד במקצוע שלה מהבית, צריכה להיות מוכנה (נפשית) וכלכלית לתקופת יובש ארוכה מאוד עד שהעסק יעמוד על הרגליים. ובמילים אחרות - השאלה העיקרית היא כמה מרוויח בן הזוג וכמה המשפחה מוציאה ואם אפשר להצטמצם לכמה שנים...

 

[אור100]

מישהו יכול להסביר לי את ההבדל בין

עבודה לקריירה? מתי זה סתם עבודה ומתי זה ממש קרירה? אף פעם לא הבנתי איך בוחנים את הנושא אני פשוט רוצה להבין איפה אני נמצאת...

 

[טיפוטף]

זה תלוי בעיקר באיך שאת מרגישה, מהן

הציפיות שלך מעצמך (עייני ערך איך חינכו אותך בבית - יש מי שהופכת להיות מה שחינכו אותה להיות, ויש מי שמתריסה נגד זה)... אחת יכולה להיות פקידה בקופ"ח ולהרגיש שהיא מבוזבזת, ואחרת תרגיש שהיא עולה ופורחת... אתן לך דוגמא אישית - אני לא חושבת שאני עושה "קריירה". מהסיבה הפשוטה, שהייתי זורקת את העבודה שלי מחר, לו כספית היתי יכולה להרשות לעצמי. נכון, לא הייתי ישובת בלי לעשות כלום - אבל הייתי מתמקדת במשהו התנדבותי ומשהו אמנותי, להבדיל ממה שאני עושה היום. פעם פנתה אלי דרך אתר חבר'ה מישהי שהיתה איתי בתיכון, לה עוד אין ילדים והיא גם לא בטוחה שהיא רוצה בכלל, והיא עושה דוקטורט בתחום אזוטרי לחלוטין, משהו מהסוג של "חיי המין של זבוב הפירות בקונגו הדרומית". והיא מרגישה מה זה אשת קריירה, ומרצה באוניברסיטה, וזה נורא קומם אותה שאני כתבתי לה מה אני עושה (עו"ד בעלת משרד עצמאי ומשתכרת קרוב לוודאי פי כמה ממנה) - ובאותה נשימה כתבתי לה "אבל זה שטויות, מה שחשוב זה הילדים שלי והייתי עוזבת הכל מחר בשביל להיות איתם יותר"). אז מה אני אומרת - הכל תלוי באיך שאת מרגישה. אני לא מרגישה "אשת קריירה". זה מצטייר לי בראש כמו משהו מאוד רחוק מאיך שאני רואה את עצמי. איך אני רואה את עצמי מבחינה מקצועית? סתם כמו מישהי שהתמזל מזלה והיא לא צריכה לסבול את השגעונות של בוס מופרע, ומרוויחה כמה גרושים על הדרך. נכון שהיו לי הצלחות מקצועיות, אבל תאמיני לי שזה סיפק אותי בדיוק ל- 5 דקות. עכשיו הדברים יותר ברורים? לא? גם לי לא.

 

[lulyK]

מסכימה מאד עם האבחנה.

 

[אור100]

עצמאות כלכלית שלי חשובה לי מאוד

מצד אחד הגידול של הילדים הוא הפרוייקט הכי מענין ומרתק וכיפי שאני יכולה לדמיין, עם זאת, העבודה חשובה לי קודם כל מבחינה כלכלית וגם מבחינת העצמאות הכלכלית שלי. אני צריכה להרגיש שאני עומדת על הרגליים של עצמי בזכות עצמי. כבר היינו בתקופות שבעלי היה מובטל. כל השנים עבדתי במשרות תובעניות שדרשו ממני הרבה שעות והשקעה. כך גם היום. אני משקיעה הרבה מחשבה בעבודה ומשתדלת לעשות אותה הכי טוב שאני מסוגלת. עם כל זה אני חושבת שתחום החינוך/רפואה/מחקר וכו' הם תחומים הרבה יותר תורמים, מספקים ומשמעותיים מאשר העבודה שלי (אני עובדת בשיווק של אחד הבנקים הגדולים). בקיצור, קשה לי להגדיר את עצמי...קריירה לא קריירה אני מנסה תמיד שיהיה למשפחה שלי ולי כיף, אנחנו משתדלים לבלות כמה שיותר, לצחוק ולהנות מהחיים כי באנו לזמן קצוב. ותודה על התשובה המושקעת.

 

[הגרי3]

כתבת יפה ואף עזרת לי למקם את עצמי

על הסקלה (איפשהוא באמצע).

 

[sharonmx]

דעה קצת אחרת... (אבל רק קצת)

אולי בגלל שהתחלתי את כל ענין הילדים מאוחר, ואולי זה בגלל האופי שלי, אבל אני בהחלט תמיד ראיתי את עצמי עם קריירה ועם ילדים. העובדה שבזמן הלימודים הייתי חופשיה מהתחיבויות (טוב, בעל זו לא התחייבות מהסוג שאנחנו מדברות עליו) כנראה תרמה לזה. גם אחרי הלימודים מצאתי עבודה שמפרנסת אותי בכבוד, לשמחתי בתנאים מעולים, ובהחלט נחשבת קריירה בכל קנה מידה. רק מה- האמת, לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה. המרדף אחרי הזמן בלתי אפשרי, אני כל הזמן מוצאת את עצמי מתנצלת ב-"לא הספקתי", וזה לא משנה על מה: בעבודה,בבית חברים ומה לא. אני לא מתכוונת לוותר על ההגשמה המקצועית שלי בגלל ילדים. כל עוד העבודה תאפשר לי (ושלא תחשבו שלא עושים לי את המוות שם) אני אמשיך ללהטט בין הבית לבין העבודה. לפעמים גם אני נשברת ומתחילה להרהר בלמה אני צריכה את זה" ואז אני נזכרת שבעצם אני אוהבת את מה שאני עושה, עושה את זה די טוב וזוכה להערכה מקצועית אז למה לוותר? תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בינתיים, זה נראה לי אפשרי. נדבר בילד הבא...

 

[פשושולה]

מכל הדעות, את הכי קרובה אלי.

גם אני לא מוכנה לוותר על הקריירה. חשוב לי לדעת שאני מישהי בזכות עצמי ולא רק דרך ההגדרה של אמא של...למרות שהיא נסיכה קסומה

אני מלהטטת בין עבודה בית, ילדונת ולימודים (שאני בהחלט מקווה שהסימסטר הקרוב יהיה האחרון לתקופה ארוכה ארוכה...) ובד"כ מותשת מחוסר שינה ומעבודה מרובה ולפעמים, רק לפעמים, עוברים בי "הירהורי כפירה" על לעזוב את העבודה כי פשוט כבר אי אפשר, אבל אז אני נושמת עמוק - וממשיכה הלאה. אני חושבת ומקווה שמה שקשה במיוחד זה השנים הראשונות, וכך, כשהילדונת תהיה בת 3 ככה, אפשר יהיה לנשום קצת יותר בחופשיות. ואז נתחיל במירוץ מחדש - בגלל עוד ילד..

 

[צהלולים]

גם אני מזדהה עם ההודעה שלך...

טוב לי לחשוב שבתום חופשת הלידה (הארוכה יחסית) אחזור לעבודה שאני אוהבת ולאנשים שהפכו לחבריי. ברור שזה לא יהיה אותו הדבר... ויהיו הרבה לחצים ובהחלט יהיה צורך "ללהטט" וכבר עכשיו אני לא מספיקה שום דבר... אבל אני מודה שאני די מחכה לזה.

 

[isidora]

../images/Emo41.gifדווקא רציתי לפתוח הודעה חדשה../images/Emo41.gif

אבל מכיוון שהנושא כל כך רלוונטי - אני אשרשר (ילדה טובה שכמוני) זוכרות שהיה כאן דיון (מזמן) על אמהות/קריירה? אני מצרפת קישור להודעה שלי מתוך הדיון ההוא, מאיה היתה אז בת חודש וחצי (הזמן

). נפלה ההחלטה - אני נשארת בינתיים עם מאיה בבית

מההתחלה הצהרתי שאני רוצה להשאר איתה בבית לפחות עד גיל חצי שנה. ככה מתאים לי ואני יודעת שלא אצל כולן זה ככה, אבל הנסיבות הקלו עלי מאד. רק סיימתי את התואר הראשון, עבדתי עד עכשיו במשמרות במקום ששומר לי עדיין משרה (לא את התפקיד) ואת כל הזכויות (אני בחל"ת) ואני לא מרגישה שיש לי לאן לחזור או להתקדם שם. מכיוון שמאיה כבר בת 5 חודשים התחילו לפני כחודש דיונים על מסגרת, והכל תוך מעט הסתייגויות ואי-נוחות מצידי. מצאנו מקום נהדר. תינוקיה בקיבוץ שיגדל אותה כמו שאנחנו גדלנו וכמו שאנחנו מאמינים שילד צריך לגדול, עם הרבה טיולים וזמן בחצר, בקבוצה קטנה והרגשה מאד ביתית - ואני עדיין לא שלמה עם הרעיון

היא כל כך קטנה עדיין וכל כך זקוקה לי (ואני לה) איך אני יכולה לתת למישהו אחר לגדל לי אותה ובשביל מה בעצם אני צריכה להעביר את התפקיד הזה, שאני כל כך אוהבת, למישהו אחר?! האיש, מצידו, חושב שזה רק משבר ומנסה לעודד אותי למצוא עבודה ולמצות את עצמי. יש לו אמון בי והוא חושב שאני כבר קצת רוצה לצאת מהבית - הוא טועה... בסופהשבוע האחרון דיברנו המון על מה אני רוצה ומה הוא רוצה ומה טוב למאיה והחלטנו שכרגע אני ממשיכה להיות אמא במשרה מלאה

ואולי גם מחפשת איזושהי משרונת (לקוח סמוי או משהו כזה) כדי להכניס מעט כסף הביתה. זהו, הייתי חייבת לספר. אני כל כך מאושרת

 

[lulyK]

../images/Emo24.gifהאושר שלך ממש בולט. יופי.

 

[אפעופ]

וואו. כל הכבוד../images/Emo24.gif

שומעים את האושר שלך עד לכאן

 

[אור100]

יופי של החלטה../images/Emo24.gif

 

[סוס של נייר]

את יודעת, הרגשתי כמוך

והיו לי רגשות אשם על זה. חשבתי לעצמי, שאני סתם עצלנית, שלא רוצה לחזור למעגל העבודה. ואז חזרתי לעבודה, בעצב רב, מפאת הצורך הכלכלי. וגיליתי - שהרבה יותר קל בעבודה, מאשר בבית עם התינוקי (ועכשיו אני מרגישה אשמה שאני מעדיפה לצאת

). ככה שבסה"כ, זו בחירה אמיצה. רק תהיי ערנית, לכמה זמן היא אכן משרתת אותך ואת ביתך. כשלעצמי, אני לא מסוגלת להיות תלויה כלכלית באדם אחר, גם לא בבנזוגי. אולי זה המקצוע שלי דפק אותי, אולי זה פמיניזם, ואולי אלה החיים.

 

[isidora]

אני מבינה למה את מתכוונת...

למרות העזרה העצומה מצד ההורים שלי שגרים מאד קרוב ושמחים לקבל אותנו כל יום ובדרך כלל לכל היום (וגם עם חברות ועוד ילדים

) השהיה בבית היא באמת לא קלה. גם עם עוד ידיים עוזרות מאיה מעסיקה אותי או כמו שאומרים gives me a run for my money, ובמיוחד עכשיו, כשהתחילה לה איזו תקופת הדבקות לאמא (אל תגלי, אבל אני בעצם מאד נהנית כשהיא רוצה רק אלי ומסרבת ללכת לאנשים אחרים

) ההחלטה כרגע היא להשאר בבית, עם אופציה לשנות את דעתי אם אחליט שאני לא רוצה יותר, ומתוך מחשבה לבחון שוב את העניין בגיל שנה. מהמעט שחקרתי בנושא, עד גיל שנה מאיה צריכה בעיקר אותי ועדיין לא זקוקה לחברת ילדים אחרים (למרות שהיא מאד אוהבת אנשים, בעיקר זרים) ולגבי התלות הכלכלית - אני לא מרגישה שזו תלות אלא יותר חלוקת תפקידים כך שזה לא מפריע לי

 

[תנועת החסידות]

שיהיה לך כיף גדול!

בעיני, אם זה מה שאת רוצה, זו החלטה מצוינת.

 

[בלינקה]

את נשמעת כל כך מאושרת ../images/Emo24.gif

ואין לי ספק שהבחירה שלך תעשה לכן רק טוב

 

[גבינייה]

מזל טוב על ההחלטה../images/Emo140.gif, זה נורא כיף

להחליט ולהיות שלמים עם משהו (לא משנה מה בחרת), ומקריאת ההודעה הקודמת שלך, לא נראה לי שגם אז התלבטת, דעתך היתה מאוד נחרצת וברורה.