בעקבות פניה אלי, שאלה לחברי הפורום

[tamarhp]

לא...

בספר שמות כתוב בפירוש "כי לא אצדיק רשע" (פרשת משפטים). רע לא חייב להיענש דווקא ע"י בית משפט, יש מספיק דרכים אחרות להעניש אותו, לאו דווקא ע"י בני אדם. בחלק מהמקרים, את העונש הם מקבלים בעולם הבא=נצח, שזה הרבה יותר גרוע.

 

[iziman]

חשבתי

שביהדות כולם מגיעים לגן עדן . וההבדל בין הצדיקים לרשעים הוא רקת תקופת ההמתנה לגן עדן .

 

[tamarhp]

אממ...

לא שמעתי על זה, דווקא הבנתי שהרשעים מגיעים לגיהנום, צדיקים לגן עדן, והשאר חוזרים לעולם (גלגול נשמות). לא ידוע לי על כך שכולם מגיעים לגן עדן, אבל אשמח אם תגיד לי את המקור. אולי אני טועה (כן, גם זה קורה).

 

[lala897]

לא- הוא צודק

כולם מגיעים בסוף לגן עדו אבל בשביל זה הנשמה צריכה להיות טהורה והרשעים עוברים גהינום כדי לטהר את הנשמה. "השאר חוזרים לעולם" זה לא נכון. ובכלל כל הענין לא כזה פשוט כמו שמציגים את כולל גם כמו שאני הצגתי את זה זה ענין שקשה להבין במושגים שלנו פה בעוה"ז.

 

[tamarhp]

אוקיי

כתבתי, אני לא יודעת בדיוק. אבל כן יש עניין של גילגול נשמות, לא? אני ממש ממש לא מבינה בעניינים האלו, אשמח אם מישהו יחכים אותי..

 

[הנבצר האחרון]

כשהכוח ה"רוחני"

הנ"ל, ישפיע באיזושהיא צורה על חיינו, נתייחס אליו ברצינות. אגב, 1 ועוד 1 תמיד יהיה שווה 2, וגם אלוהים לא יכול לשנות את החוק הזה.

 

[lala897]

באמת הבעיה שלך היא-

שאתה לא מתיחס אליו ברצינות - אתה לא מוכן להכיר בזה שהוא "משפיע" מאד מאד על החיים שלך הכל הצורות שאתה רוצה. איך אתה יודע שאלוקים לא יכול לשנות את זה ראית אותו מנסה והוא לא הצליח?.. הערה טיפשית לחלוטין (כמו החתימה)

 

[הנבצר האחרון]

גברת תמר,

לא שאלתי אותך מה דעתך על תוכן החתימה, אלא רק אם היא פוגעת בך. אגב לא אני כתבתי אותה, אלא איזה פילוסוף עם הגיון בריא וטיפה יצירתיות. המשוואה שלך לא נכונה ע"פ ההגיון. מבלי להיכנס לדיון על איך פועל הזיכרון(אנחנו לעולם לא שוכחים כלום, מגיל מסויים, לידיעתך), נתייחס אליה בענייניות: ככל שאנו לומדים יותר, אנו יודעים יותר. ככל שאנו יודעים יותר, אנו שוכחים יותר

עד כאן טוב ויפה, בהנחה שמה שנאמר הוא נכון. ככל שאנחנו שוכחים יותר, אנחנו יודעים פחות. ככל שאנחנו יודעים פחות, אנחנו שוכחים פחות.

עדיין נכון. ככל שאנחנו שוכחים פחות, אנחנו יודעים יותר. אז למה ללמוד?

פה הבעיה. ככל שאנחנו שוכחים פחות-אנחנו לא יודעים יותר, רק שוכחים פחות. נדבר קצת במספרים, כדי להמחיש את העניין, נגיד ואנחנו מאבדים חצי ממה שאנו זוכרים כל שנה, ונגיד שכל שנה אנו טורחים ולומדים, 30 י"ז(יחידות זיכרון). עכשיו, אדם נולד, שנה ראשונה-למד 30 איבד חצי-15 י"ז, שנה שנייה-27.5 י"ז, שנה שלישית 28.75 י"ז, שנה רביעית-29.375 י"ז, ואם היה לי מחשבון הייתי ממשיך..., אבל את רואה שככל שאנו לומדים יותר, אנו יודעים יותר, ידע השואף לידע שאנו לומדים בשנה(אך לעולם לא יגיע אליו, וזה כמובן בהנחה שאנו שוכחים חצי ממה שאנו לומדים כל שנה, זה ממש לא ככה, הרבה יותר מסובך). ההשוואה שלך לא נכונה, כי לרוב, אבא שרוצה לתת סוכריה ולא יכול, הוא פשוט לא כל יכול, ואין זה מתנגש עם מושג ה"אבא"(אבל לעומת זאת, כן מתנגש עם מושג ה"אלוהים"), ואבא שיכול אבל לא רוצה-ובכן, יכולות להיות לו סיבות לכך שהוא לא רוצה, הרי זאת סה"כ סוכריה-בסוכריה יש טוב ורע, אבל ברוע יש רק רע. השלישית שלך נכונה, הרביעית-אפילו לא אתייחס... לפני שאת מדברת על חתימות טיפשיות, כדאי שתבדקי את ההשוואות שלך... ובקשר לטענה האחרונה שלך-שוב, בסוכריה יש טוב ורע, ברוע יש רק רע. אם תחליפי את סוכריה בנגיד.. מחלה כלשהיא, אז אבא שיכול לרפא את בנו מהמחלה הנ"ל ולא רוצה-הוא באמת מרושע. במקום השוואות אידיוטיות(כמובן, בלי לפגוע), אפשר לכתוב תשובה לעניין.

 

[tamarhp]

סיבכת אותי...

אתייחס לנקודה אחת בלבד, שנראית לי הכי חשובה: "בסוכריה יש טוב ורע, ברוע יש רק רע" אבל מהו רוע? יש לי סיפור אמיתי (בשמות בדויים), אני אכתוב אותו כאן בקצרה: ליל שבת בירושלים, הרחובות היו ריקים. ר' דוד נדקר בחזה ע"י ערבי, והיה צריך טיפול באופן דחוף. התגלגלו העניינים, אני לא רוצה להאריך, אחד מחבריו איחר לביתו באותו יום ופגש אותו בדרך וכו', ובסוף פינו אותו לבי"ח. (השתלשלות האירועים עד אז היא שרשרת ניסית בפני עצמה, רק שהיא לא קשורה לויכוח הנוכחי). במוצ"ש, התברר לרב שטרן שהניתוח הצליח. ועכשיו אני אצטט מתוך הספר: "תוך כדי מעורבות בכל הקורה, הופתעתי לשמוע כי הפרופ' המנתח הילך נסער מאשר שמע מרבי דוד. בעיצומו של הניתוח, נכח לראות שהדקירה היתה תחת הלב, ה' ישמור. באופן רגיל היתה דקירה במקום כה רגיש - עלולה לפגוע בחלקי המעיים שבמקום זה, ולגרום לנדקר לחיי צער קשים וחולניים, ירחם ה'. מה המום היה הפרופ' לגלות, תוך כדי ניתוח, כי חלקי המעיים לא היו במקומם, מקום הדקירה, אלא נפולים היו ומוטים מטה בכמה ס"מ, כמו אירע בהם נתק של שבר, בעקבות כך נותרו בשלמותם. תדהמתו של הפרופ' מכך היתה עצומה והוא ביקש להתעניין אצל הנדקר על תופעה מוזרה זו שהצילה את חייו. רבי דוד סיפר שאכן לפני שלוש שנים חש בכאבים במקום זה, וצילומים הראו לו כי לקה בשבר באותו חלק מעיים, אשר הוסטו ממקומם. פרופ' דורסט היה נרעש: 'ומדוע לא נותחת אז להשיב את השבר על כנו?' ,שאלתי את פי כ"ק הרבי מלעלוב זצוק"ל והורה לי אז לחכות ולא להינתח. שאלתיו אחר שנה ושוב הורה לי לחכות. גם לפני חודשים ספורים שוב הזכרתי אודות כאבים מציקים אלו, הנובעים משבר זה, והרבי הורה לחכות, "עוד לא, עוד לא", אמר. כשהרבי אומר', סיים רבי דוד, 'אני מציית'. 'דע לך כי חייך ניצלו עקב שבר זה', לא מצא הפרופ' מנוח לנפשו, 'דקירה זו עלולה היתה לגרום לך לחיים לא חיים, אין לך מושג ממה מנעך השי"ת (ה' יתברך) בגרמו לך שבר זה. אין לך מושג עד כמה גבהה רוח הקודש של רבך, עליך להיות מאושר כי עשית כפי שהורה לך'." קרא שוב את הפיסקה האחרונה. בשביל רבי דוד - היה השבר דבר רע, התגלמות הרוע. מה יכול להיות טוב בשבר במעיים?? אבל לבסוף, זה היה מה שהציל אותו! לכן, לא כל מה שנראה רע הוא באמת רע. הסיפור הזה מוכיח. ודרך אגב, הסיפור לקוח מתוך הספר "נפלאותיו לבני אדם" - סיפורי השגחה פרטית מהימנים מנפלאות הבורא בעולמו. ועוד דרך אגב קטן - זה לא הסיפור היחיד שם שיכול לשמש דוגמה. אם תרצו אני אכתוב עוד סיפורים משם, יותר קצרים, או סיפור אחד קצת ארוך אבל מדהים.

 

[Em76]

חיזקת אותי...

תודה תזכי למצוות

ותרגישי חופשי לכתוב עוד

 

[tamarhp]

בבקשה..

אתה מוזמן לקרוא את הספר ממנו לקחתי את הסיפור, יש שם סיפורים מדהימים, קצרים וארוכים, פשוטים ומורכבים, והוא חיזק אותי מאד.

 

[lala897]

יש לי שאלה-

למה הרב מלעלוב אמר לו לחכות? מאיזה סיבה הוא לקח עליו בזאת אחריות להגיד לבנאדם לא לעשות ניתוח? ואל תגידי לי שהיה לו דיבור עם ה'.

 

[tamarhp]

לא "דיבור עם ה'"

אבל בהחלט רוח הקודש! יש בספר הזה עוד כמה סיפורים כאלו על רוח הקודש.. נראה לי, אם אני זוכרת נכון. הגיע הזמן שאני אקרא שוב...

 

[lala897]

אני לא מאמינה ברוח הקודש הזאת

כאילו את רוצה להגיד לי שהוא ידע שהו ידקר או מה שקרה לו וזה? אז למה הוא לא אמר לו? רוח הקודש זה כמעט נבואה. לא מאמינה.

 

[tamarhp]

זה אחד מהיסודות ביהדות

יש כאלו שיש להם רוח הקודש אני לא יודעת אם הוא ידע שהוא הולך דווקא להידקר, אבל הוא ידע שהוא לא צריך להינתח.

 

[אור בחשכה]

רוח הקודש זה סוג של נבואה

ו"מאז שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים ותינוקות בלבד"

 

[lala897]

יש כזה דבר רוח הקודש

אבל לא כיום. ובטח לא לכל בנאדם שני (כמו שהסברתי לך כבר)

 

[מתנדב]

lala897, הפעם ביישת אותנו....

את אולי לא יודעת אבל לצדיקים יש כוח עליון, והם יכולים לפעול בדברים שמעל לדרך הטבע, ויש לי הרבה סיפורים אמיתיים שראיתי אותם במו עיני, אם תרצי אני מוכן לספר לך...

 

[מתנדב]

ורוח הקודש זה לא נבואה, וקיים כיום

גם אצל צדיקים את המושג של רוח הקודש...

 

[lala897]

ביישתי אותך?

אתה אל תבייש אותי.. חחח אני לא מאמינה שמישהו יכול לדעת מה יקרה זה הכל. ויאין כים רוח הקודש בטח לא בצורה כזאת מובהקת של לדעת מה יקרה. "כוח עליון" זו הגדרה מופשטת.. אבל הכח העליון הזה זה לא לדעת את העתיד אלא אם כן הם מסתמכים על הקבלה או על התורה שבע"פ. סיפורים אמיתיים? לא יודעת לאיזה סיפורים אתה מתכון היית עד להם? אבל קראתי מן קובץ של דפים שהבן של הח"ח כתב והוא אמר שהמון סיפורים שנכתבו עליו לא היו ולא נבראו! אני מאמינה שחלק גדול מהסיפורים על האדמרים למיניהם הם גם כאלה.