בעקבות שירשור התמונות המקסים

sipor

New member
וואוו...כמה כואב..

לא מבינה איך לא בכית, אני בכית על כל דבר בבית חולים, על זה שיש לבת שלי צהבת , ברגע שראיתי אותה בפוטו בכיתי בכי תמרורים, על זה שההנקה לא עבדה - בכיתי, כמעט בכיתי על זה שאמרו לי בוקר טוב.. אוי כמה שבכיתי.. ואת , כל כך סבלת וכל כך עברת- יש לך המון כוחות, וכן טוב שאת בוכה, כנראה ששם היית צריכה להיות חזקה כדי להצליח ואספת את כל הכוחות שהיו, עכשיו אפשר לנוח ומותר להניח את הראש על הכר ולבכות, הכל מאחורי.. ומאוד חשוב להוציא הכל אפילו בכתב כדי לעבור את הטראומה הזאת, אני בכל מקרה מסיפור שלך מאד בכיתי וכל כך כאב לי עליך שהיית צריכה לעבור דבר כזה. מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה לסבל הזה, בפעם הבאה מגיע לך לידת מתנה! אמן !
 
../images/Emo24.gifאני כל כך מבינה אותך

ואני כל כך איתך בהרגשה. אני לא יודעת כמה מכן מכירות את סיפור הלידה של עופרי (אני יודעת שיש פה בנות שמכירות) אבל בשבוע 35 כמעט שש הלכתי להערכת משקל אצל הרופא והערכה הייתה מאוד נמוכה נשלחתי בדחיפות לבית חולים - בבית חולים הם לא הצליחו לשים מוניטור עלי כי לא הפסקתי לבכות - הייתי שעתיים עם מוניטור ואז לקחו אותי למחלקה - בהיסטריית מה כל הלילה שכבתי ערה ודיברתי עם עופרי שהוא חייב להשאר איתנו - שחמש וחצי באה האחות ואמרה לי שאני חייבת לאכול משהו.. (איכס אוכל על הבוקר) אבל האחות אמרה אז אכלתי בשש מנהל המחלקה כבר בודק אותי והמצב ממש רע - מחברים למוניטור ובצהריים מכניסים לניתוח קיסרי (עופרי לא היה עומד בלידה)כל הניתוח (הרדמה חלקית) אני צועקת להם "אני לא שומעת אותו" והם אומרים לי שהם עוד לא הוציאו אותו - ברגע ששמעתי את הבכי שלו פשוט קרסתי מחומרי ההרדמה ומהמתח ונירדמתי. עופריקי שלי (שלנו) נולד במשקל 1400 בגובה 50 ס"מ וכמעט בלי מים ברחם... אני הייתי גמורה מהניתוח - עוד לא יכולתי לעכל בכלל מה קרה לי ואיך השתנו חיי ברגע בלי שאני אהיה מכונה. יוד התאהב בו במבט ראשון והוא בא ואמר לי "הוא מקסים הוא כל כך מתוק" ואני לא הבנתי איך 1.400 יכול להיות מתוק ומקסים... (אוף עכשיו אני בוכה...) לא יכולתי ללכת לראות אותו - ריחמתי על עצמי ועליולא נתנו לי לרדת מהמיטה (אחרי קיסרי) ובגלל שהוא היה פג לא הביאו אותו אלי - הרגשתי כל כך חסרת אונים וכל כך מסכנה (פעם ראשונה בחיי שהרגשתי מסכנה) למחרת איך שנתנו לי על כסא גלגלים "נסעתי" לראות אותו.. הסתכלתי עליו כזה חסר אונים בתוך האינקובטור - התרגשתי בכיתי, הייתי בהלם, כאב לי הכל התערבב לי ביחד - אבל התחושה החזקה הייתה לי שאני חייבת להניק - שאני חייבת להרגיש אותו צמוד אלי כמה שיותר... אחד הדברים שלי עזרו זה היחס של הצוות בבית חולים - להבדיל מהחוויה הטראומתית שללך - אלינו כולם היו כל כך נחמדים וכל כך עזרו שזה היה נפלא. מה אני אגיד לך אפרת? לידה שניה שלי הייתי חוויה מתקנת, מקווה שגם לך זה יקרה. נשיקות וחג שמח
 
אורנה יקרה ! אני זוכרת את סיפור

הלידה הקשה שלך עוד כשכתבת אותו ב"הריון ולידה" ואין ספק שצריך זמן על מנת להחלים נפשית ופיסית מכל מה שעבר עלייך.אין ספק שחשוב שבכית (וזה מפייה של בכיינית מקצוענית שיודעת כמה הבכי משחרר ועוזר) ואני בטוחה שכל יום שעובר יהיה טוב יותר מקודמו. אני ועלמה נותנות לך
גדול
 

ornaok

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifתודה לכולכן!!

על המילים החמות, החיבוקים, הסיפורים האישיים. תדה תודה תודה ושיהיה לכולנו חג שמח!
 

סם2

New member
חג שמח גם לך ../images/Emo48.gif../images/Emo48.gif../images/Emo48.gif../images/Emo48.gif

ולכולנו
 
../images/Emo24.gif

אין לי מה להוסיף, אחרי כל הדברים החכמים והחמים שכתבו לך. רק רציתי להגיד שלירי מקסימה ועליזה, ואני בטוחה שהיא מקבלת ממך כל כך הרבה חום ואהבה, שבטח מפצים (לפחות במשהו) על השעות הקשות ההן. אני מקוה שלאט לאט הטראומה תשכח. שיהיה לכם חג מאד שמח!
 

אפרת12

New member
../images/Emo7.gif המון עכשיו

אני זוכרת את המלחמה שלך על ההנקה. אורנה, את כל כך אמיצה וכל כך אמא של לירי. את נהדרת
. ואני לא שואלת איפה ילדת (אני לא זוכרת, מצטערת), אני רציתי להאמין שאין עוד מקומות כאלה. מקוה שעוד תהיה לך חויה מתקנת - אבל את כבר תיקנת את הקשר שלך עם לירי, וזה הכי חשוב עכשיו, נכון
 

dorlim

New member
איזה מרגש ../images/Emo7.gif

גם אני כאן עם דמעות בעיניים נזכרת בסיפור שלך...
 

wieci

New member
../images/Emo24.gif אוי אורנה ../images/Emo24.gif

אני זוכרת את סיפור הלידה שלך מהריון ולידה, ואני זוכרת את הגרון החנוק כשקראתי. אין מילים להגיד כמה חשוב לקחת את כל הכאב הזה וכמו שעשית, לתעל אותו לדרכים אחרות. את אמא נהדרת ללירי הבריאה והמתוקה, וזה באמת מה שהכי חשוב
אני מאחלת לך חוויה שניה מתקנת ונפלאה (וכמובן ברבה יותר קצרה ולא בבית החולים הזה!)
 
כל כך מזדהה...

אומנם הצוות הרפואי התייחס אלי נפלא, אבל גם אני לא הייתי כמעט עם בת אל בשלושת הימים הרשונים. היא היתה בפגיה ואני הייתי מחוברת לאינפוזיות ובסכנת חיים רצינית. עד שהתאחדנו שוב פשוט בכיתי רצוף. עד היום אני בוכה לפעמים כשאני נזכרת בזה, ויש לי יסורי מצפון על מה שהיה, למרות שאני יודעת שזו לא אשמתי. אחרי שכל ההריון חלמתי על הנקה, והנקתי בהנאה גדולה יומיים, התברר לי שההנקה מזיקה לבת אל בגלל התרופות שלקחתי עד לפני חודשיים. כואב הלב כשמציאות עולה כמעט על כל סיוט.
 

גל308

New member
../images/Emo45.gif

רק היום נכנסתי לפורום וקראתי את המכתב המרגש שלך..אין לי מילים.. מקווה שהדברים עכשיו אחרת ותחושות יותר טובות
 
למעלה