בעקבות שרשור המשפטים המיתולוגיים

[daldan]

בעקבות שרשור המשפטים המיתולוגיים

יש בנו מידה של ביקורת על הורינו שהשתמשו בכל מיני משפטים עוקצניים באופן קבוע בסיטואציות שונות בחיינו. ואני שואלת, רגע! מה בעצם אנחנו נגיד? איך לא ניפול למלכודות האלה? מה אתם תאמרו לילדכם בסיטוציות השונות, כשהוא יאמר לכם "משעמם לי", כשהבאלגן שלו יעבור כבר את כל גבולות הטעם הטוב, כשהוא יטען "אבל ההורים של X כן מרשים" וכדומה? האם גם לנו יהיו בסוף משפטים מיתולוגיים?

 

[עמית@]

ודאי, וכי ייתכן אחרת?

רק שהם כנראה יהיו שונים (ואולי הילד שלנו יתלונן על האמהות המשונות האלו שכל הזמן רוצות להכיל אותו לתמלל אותו ולהבין אותו..)

 

[Arfilit]

ואולי לא כל כך שונים:

האחיין שלי, כשהיה בן שלוש (לפני שמונה שנים - וואו...), נתבקש ע"י אמו (אחותי לעשות משהו, ואמר לה: "אמא! יש לי רק שתי ידיים...". לא סתם אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו...

 

[Arfilit]

ברור!!!

לכל אחד יש את ה"ביטויים" שלו ואת ה"דיבור" שלו. כבר עכשיו אני מגלה דרך האפונה חלק מהדברים שעליהם אני חוזרת שוב ושוב - פשוט כי היא בשלב שבו היא מחקה את מה שהיא שומעת. ככה למשל גיליתי שאני אומרת "הופ" בכל פעם שאני מטפסת מדרגה. לאחרונה גיליתי עוד דבר שעלול להיכנס לפנטיאון "המשפטים של אמא" אצל האפונה (ואחיה שיבואו ביום מן הימים), כשתוך כדי האוכל, בעוד אני חותכת לה את העוף, היא בוחנת אותי ואומרת פתאום: "סטין?!?!?! יו!!!! סטין מסוטן!!!!" (שזה באפונית: "סכין?! לא! סכין זה מסוכן!"...)

 

[מעיןבר]

גדולה האפונית! ../images/Emo6.gif

 

[boringvered]

נפלתי מצחוק

והשכן לקיוביקל שלי חושב שאני משעשעת למדי....

 

[עמית@]

גדולה..

גם תמר כל הזמן חוזרת על דברים שאני אומרת, כשהיא אוכלת למשל היא אומרת "זה בריא, נכון"?

 

[lulyK]

גם יותם ../images/Emo6.gif

"טעים מאד מאד. בריא מאד מאד".

 

[ענתש]

אצלינו כבר נוסף תיחכום לעניין כי

היא משנה את המשפטים בהתאם למה שהי רוצה שיקרה: "אמא, שוקולד זה נוראאאא בריא לי".

 

[עמית@]

זה מזכיר לי שהיא לא רצתה להחליף

חיתול עם קי אז היא אמרה "זה בריא לי להישאר עם קקי"..

 

[מאז]

מקסימה!

 

[cookie1]

אני גיליתי ככה שאני משתמשת הרבה ב

אז הפסקתי ומיד

 

[swann]

גם לנו קרה עם ה"הופ"

בכניסה לאוטו. ואני אפילו לא שמתי לב שאני אומרת את זה. ועוד המון דברים שעכשיו אני לא זוכרת...

והאפונה מתוקה!

 

[swann]

עכשיו היא מצטטת לי מהגן

אם היא נתקלת במישהו או משהו (בובה) היא אומרת "סליחה חמודה".

 

[מעיןבר]

ברור שכן

ב"זה ייגמר בבכי" אני כבר מזממממן משתמשת. בטוחה שעוד פנינים יצוצו להן, אין לי טינה על מרבית הפנינים הללו, זה דווקא זכור לי באהבה כחלק מההווי המשפחתי.

 

[הכי חמודה באמת]

לי כבר יש משפט מיתולוגי

ועומר רק בת שנה ו3... כשהיא מושכת לי בשיער או מורידה לי את המשקפיים אני אומרת לה: "ז'ה לא נעים לי" במבטא כמו הסבתא בפרוייקט מוסקונה (ארץ נהדרת)...

 

[yaelia]

ואני אומרת לו כשהוא מושך לי משקפיים

לא את הגוטייה, רק לא את הגוטייה.

 

[בימבילי]

האם יהיו לנו בסוף?

אני כנראה זריזה, כבר יש לי. קודם כל, ולצערי הרב, המשפט "זה ייגמר בבכי" הוא אחד המשפטים הכי נכונים שאני מכירה. יש מצבים שנוגה נכנסת לטירוף של השתוללות, ואנחנו מסתכלים עליה ויודעים שרק בכי יכול להרגיע את האנרגיה הזו. אנחנו עושים מאמצים לסיים את זה בדרכים אחרות, ולרוב זה חייב סיומת של בכי. זה באמת קשה לעבור מכזו אנרגיה מטורפת לפתאום רגיעה. חייבים שלב מעבר. וזה השלב של "נוגה, בסוף את תבכי". חוץ מזה - הבנתי מאיך שנוגה מדברת עם הבובות שלה שיש לנו משפט חדש שאני כנראה הממציאה שלו: "אוף שמוף".

 

[היידי אור]

כבר יש לי המון.

ואופק תמיד אומרת אותם לעצמה ולאחרים בקולה התינוקי.... רגע- מישהי פה צריכה אותי- אני אכתוב אח"כ....

 

[היידי אור]

למשל.....

בסוף יהיו לך חורים בשיניים מרוב שוקולד. יש לך פילים בראש (במקום כינים) אצלינו בבית לא מרביצים/ יורקים/ צובטים/ מקללים. רק בחוץ! (ממש אמא חינוכית....) אני סופרת עד שלוש ואוי ואבוי אם אני צריכה לקום אלייך. אחת שתיים שלוש.... (ואז אני כאילו קמה ואופק רצה מהר ויושבת יפה...) פיפי צהוב= לא טוב, פיפי שקוף= אני אלוף! (חינוך לשתיית מים) ועוד ועוד. יש לי ממש המון.