בעקבות שרשור המשפטים המיתולוגיים

[daldan]

טוב אצלנו עדיין אין פידבק

הוא אמנם מקשקש אבל עדיין לא באופן שאני יכולה לזהות את המשפטים שלי בפנים. זה בטח יגיע, כי אני לא זוכרת כרגע משפטים כאלה.

 

[yaelia]

אצלנו עוד לא, בטח יבואו.

 

[sugerbabe1]

ניפול גם ניפול - אני מוצאת את עצמי

לעיתים מועדת למלכודת הזו - ומדקלמת איזה משפט ששמעתי בילדותי. אולי לא צריך להתכחש לזה? ולקחת את זה בהומור כמורשת לדור הבא.

 

[אלינה12]

בטח יש!

לא השתתפתי בשרשור של משפטים מיתולוגיים,לצערי הרב, כי הם כולם ברוסית וממש לא הצלחתי לתרגם, זה פשוט איבד את המשמעות. זה די ביאס אותי. אז יופי שיש משפטים שלנו. אחד הפופולריים אצלי זה כל הזמן להאשים את הסבתא (מסכנה, שתחיה עד 120). כאשר הגדולה שלי יפעת מתחילה להמציא דברים או לשקר, אני אומרת לה "לכי תספרי לסבתא שלי" (ומשמעות שאולי היא תאמין למה שאת מקשקשת). ועוד, כאשר היא שואלת אותי "מי עשה את זה?\קנה את זה\הביא את זה" (ברור שאני, לא?) אז אני עונה לה "סבתא שלי". אז היא בתמימותה היתה אומרת "אבל סבתא לא היתה פה". אחר כך היא קלטה את העניין. אם אני אומרת שזו סבתא עשתה, זה אומר שאני עשיתי...

 

[חושחושה]

ואצלנו, אחרי ניג'וס של שעות של:

"לא רוצה להתקלח" "לא בא לי" וכולי, מוצאת את עצמי אומרת: אז תעשה בלי שיבוא לך! אז אתה רוצה, אז מה, גם אני רוצה!

 

[מאז]

טומי לפיד השתמש בואריציה של זה

(קונים את הסבתא שלך) זה ממש לא רק ברוסית

 

[אלינה12]

../images/Emo3.gifכן, אחרי ששמעתי את זה

זה היה כל כך מזעזע שהפסקתי להגיד כך. הוא פשוט הרס לי את המשפט המיתולוגי שלי

עכשיו צריך להמציא משהו חדש...

 

[יעל מטיילת]

אצלינו זה מוישלה מרנצנקווצ'ר

או יענקלה זוכמיר

. את זה בטוח אני מעבירה להלל!

 

[הדר לצ]

"בזהירות, בזהירות"

אומרת את זה ושומעת את הדי הדורות הקודמים...

 

[שרון של לוטן]

אצלנו זו סגנון דיבור שלם שמסתבר

שהוטמע עמוק בילדה. עכשיו שהיא פתאום מדברת, היא מדברת אל עצמה (וגם על עצמה) בגוף שלישי, או מכסימום בגוף שני. השיחות שלה עם עצמה (=בובי) נשמעות כך: "איפה בובי? הנה! (מצביעה בגאוה על עצמה). יופי! יפה מאוד! כל הכבוד לבובי! מי שובב? את רוצה גבינה צהובה? כן! בובי רוצה גבינה צהובה! את רוצה לשבת על הספה הקטנה? יופי. זוזי בובה. מי מתחת לשולחן? הנה בובי!" ותוך כדי כל זה משולבים הרבה "אויויוי" וגם "אויפאפוי" (תרגום: אוי ואבוי). וגם קריאות "הצילו! הצילו! הצילו!" ומתגלגלת מצחוק. משהו תמוה שלמדה אצל המטפלת. וכך זה ממשיך וממשיך כל היום. אני מנסה נואשות ללמד אותה את המילה "אני" ושתבנה משפטים בגוף ראשון. בינתיים לא הולך לי כל-כך. וכך גיליתי שגם אני מדברת כך, על עצמי וגם אליה. למשל: את יודעת שאמא מאוד אוהבת אותך? או - בובי רוצה ללכת עם אמא לגן החיות? ובניתוח לעומק, זכור לי שגם דיברו איתי כך כשהייתי קטנה. מן צורת דיבור הומוריסטית של אבא שלי אלי שדימתה מתן כבוד והדר לילדה קטנה מלאת חשיבות עצמית.

 

[תנועת החסידות]

אם אני לא טועה

ילדים מסוגלים להבין את הקונספט של "אני ו"את" רק בסביבות גיל שלוש. מכאן שכנראה יש סיבה עמוקה לכך שסגנון הדיבור הזה רווח כל כך. אני חושבת שהדיבורים של לוטן מקסימים, והסגנון בטח ישתנה מעצמו, אז חבל על מאמציך הנואשים

 

[שרון של לוטן]

בדיוק דיברתי על זה היום עם המטפלת

שלה והיא אמרה לי מה שאת אומרת. וגם הוסיפה שמאחר ואנחנו שואלים אותה - "את רוצה... (לאכול/לשתות/לישון וכו)?" אז גם היא אומרת על עצמה - "את רוצה לאכול" כשהיא רוצה לאכול. אני יודעת את זה ובכל זאת חשבתי שכדאי שכולנו נעבור לדבר יותר על עצמינו בגוף ראשון, דבר שיקל עליה ללמוד את מושג ה"אני". חוץ מזה אני מאוד נהנית מסגנון הדיבור שלה. היא נורא מצחיקה אותנו ומחברת משפטים מקוריים להפליא. אני לא מנסה לשנות אותה, רק לא להטביע בה תבניות דיבור לא נכונות. תודה!

 

[swann]

זה עובר ../images/Emo13.gif

למאיה היתה תקופה קצרה כזאת וזה עבר, וכבר כמה חודשים שהיא יודעת ומודעת לגופים וגם זכר נקבה. כששמתי לב שהיא מדברת ככה <וזה טבעי שהיא מחקה את מה שאומרים לה>, התחלתי לדבר אליה כרגיל (ממש תפסתי את עצמי לפעמים שניה לפני שהמילים יצאו מהפה) - אני, את, הוא והיא תפסה את זה מהר. נראה לי שהדיבור הזה בגוף שלישי בהחלט מתאים לגיל קטן של תחילת פיתוח השפה, כי אז קל להם יותר להבין על מי מדובר ובאיזה הקשר. כשהשפה מתפתחת יותר וגם ההבנה אפשר ורצוי לעבור לדיבור של "מבוגרים" ולסמוך יותר על הילד שיבין. עכשיו יש למאיה קטע עם זכר-נקבה - היא מנסה ומחכה שאני אתקן אותה. היא אומרת לי למשל "חולצה אדום!", אני מתקנת אותה והיא לומדת. נראה לי שלפעמים היא עושה בכוונה כי היו דברים שהיא כבר ידעה לפני כן ופתאום טועה בכוונה. אולי כדי לראות אם אני עקבית

ואם כבר בדיבור עסקינן - הנה פנינה מאתמול בערב. מאיה: אני רוצה ביצה אני: איזה ביצה? (רגילה לשמוע "עין" ואחרי 10 שניות "קשה" ובעצם להתכוון למקושקשת

) מאיה: הפתעה!

 

[mummy]

גם איתמר מדבר על עצמו ב"אתה"

כבר חודשים שזה ככה. הבנתי שזה שלב נורמלי ומתבקש בהתפתחות הדיבור. כשחושבים על זה, זה גם מאד הגיוני - כי ככה פונים אליו כל הזמן: "אתה רוצה לאכול?" "אתה יכול לשבת על הספה או על המיטה, במה אתה בוחר?" וכן הלאה. חוץ מזה, שהאבחנה בין אני לאתה היא מאד מורכבת. אני בכל מקרה לא מתקנת אותו ל"אני" כל הזמן. מאמינה שזה יבוא לו בקצב שלו (אם יש משהו שאני לא מוטרדת בהקשר שלו זה התפתחות הדיבור. לפני שבועיים הוא אמר לי בבוקר כששמע רעש מהחדר השני "אבא מזיז את התנור שלא יפריע". הייתי בשוק. ויש עוד מיליון דוגמאות כאלו. אז אם למרות הכל הוא מדבר על עצמו ב"אתה", מי אני שאתערב...).

 

[lulyK]

יותם אומר "אני" (אין לי מושג אם הוא

מבין במקביל את הקונספט שכן הוא אומר "אני נופלת", למשל)

 

[תנועת החסידות]

יותם הוא לא דוגמה...

ברצינות, מזמן הבנתי שהוא מפותח במיוחד.

 

[lulyK]

../images/Emo9.gif (כנראה אני משוויצה ביעילות...)

 

[תנועת החסידות]

את בסדר ../images/Emo13.gif

 

[רות י]

(יו)תמי חמודה מאוד. נעמה בהחלט

מבינה את הקונספט בודאות.

 

[yaelia]

גם הללי מצביע על עצמו

ואומר "אני הלל" (אני היי). הוא בטח לא מבין את מושג האני-אתה אבל הוא מתכוון לעצמו כי הוא לא אומר לי את אמא אלא רק אמא.