בקרוב אצטרך להחליף את המשקפי ראייה שלי של הוגו בוס ב-2,000 שקל.

[ai27]

מה המספר שלך?
עם צילינדר או בלי?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

מה המספר שלך?

מכיוון שלמדתי לשמור על עצמי, במובן של הראייה אבל לא רק, אז כבר שנים ארוכות שלא נזקקתי להחליף משקפיים, והפעם האחרונה שהחלפתי הייתה בנובמבר של 2015, בגיל 17, כשאמא קנתה לי את אותן הוגו בוס ב-2,000 שקל עליהן דובר בכותרת, והעניין הוא, שממרחק השנים, כמעט עשר, אני כבר לא זוכר במדויק את דבריו של האופטומטריסט.

מה שאני כן יודע וזוכר, זה שהמספר שלי אמור להיות בין 9 ל-9.5. רק בחודשים האחרונים, ולאחר כמעט עשר שנים, שמתי לב למספיק החמרה במצב הראייה שביל להזדקק למשקפיים חדשות, ואני מעריך שהמספר שלי גדל מאז הפעם האחרונה שהחלפתי משקפיים בבין מינימום משוער של חצימספר למקסימום משוער של מספר וחצי, ככה שעם ההערכה של המספר הנוכחי שלי כ-9 עד 9.5, מה שזה אומר זה שהמשקפיים הבאות שלי יהיו במספר של בין מינימום משוער של 9.5 למקסימום משוער של 11.

למרבה המזל, הודות לפיתוחים טכנולוגיים ומדעיים, עובי העדשות במספרים גבוהים הוא כבר אינו כה גדול, כך שהעדשות שלי אינן עבות:



וגם עם משקפיים חדשות בעוד חצי מספר עד מספר וחצי, אוכל להמשיך ולשמר את המראה הנוכחי שלי ככוסון-על:



כפי מה שגם הוסיפו והעידו על המראה שלי ככוסון-על תלמידות הכיתה. מתוך ספר המחזור של סוף כיתה י"ב ("יפה תואר"):



דברים שכתבו עליי במסגרת משימה בשיעור חינוך בכיתה י"א ("סקסי שכמותך"):



לא חלילה בקטע של השווצה, מה גם שאני הכי לא הטיפוס הזה, אבל רק בשביל הפרוטוקול, אני הייתי הילד השני הכי חתיך בבית-ספר מהבנים (אני אומר מהבנים כי הבנות הן המין היפה, ולכן לא יפה ולא מתאים להשוות אליהן, וגם לא נעשה זאת) בין כיתה ז' לכיתה י"א, ואז בי"ב הייתי ממש הילד הכי חתיך בבית-ספר מהבנים.

ממש הכינוי שלי לאורך כל שנות חטיבת הביניים והתיכון בקרב הבנות היה "מיסטר סקסי". פשטני-משהו, ולא מתוחכם, אבל קולע למטרה, ועוד להגנתה של אותה תלמידה שהמציאה עבורי את הכינוי הזה, השנה הייתה 2011, היינו בכיתה ז' והיינו בני 13, אז היא באמת עשתה את הכי טוב שהיא יכולה.

בכל מקרה, בגלל התאמתו של הכינוי, והצורה שבה הוא קלע בול, הוא ממש תפס, ובמשך ששת השנים הבאות זה היה הכינוי שלי בקרב הבנות, ומכל מקום, מכל כיתה, כל פינה, כל מסדרון, שמעתי את קריאותיהן אליי, "מיסטר סקסי, מיסטר סקסי", או הרבה פעמים, בקיצור, פשוט "סקסי".

"סקסי, מה שלומך?", "סקסי, בוקר טוב".

"סקסי, נפגשים אצלך בבית אחרי הלימודים?", "סקסי, לאיפה אתה טס בפסח עם ההורים?".

"סקסי, שמעת שמאוהבת בך ההיא וההיא?", "סקסי, סליחה שהצקתי לך אתמול בווטסאפ, לא הייתי עצמי".

"סקסי, איך זה שאתם עשירים?", "סקסי, אמרת שיש לך רולקס, אבל אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמינה בחיים".

"סקסי, אתה אגדה", "סקסי, איזה נשמה".

"סקסי, תודה שאתה עוזר לאחי להיגמל מאלכוהול", "סקסי, זה נכון שיש לך גדול? אומרים שהראית אותו לניקול".

"סקסי, איזה גאון. איך ידעת מי ינצח במשחקים?", "סקסי, אתה הילד הכי חכם בבית-ספר. אפשר שתעזור לי עם השיעורים?".

יו, רדו לי מהתחת כבר

מסתבר שכשאתה הילד הכי חכם, חתיך, מוכשר, עשיר ועוד ועוד ועוד בכל הבית-ספר, זה הופך אותך לילד הכי פופולארי בבית-ספר. מי היה מאמין, נכון?

מה שכן, ומה שמסתבר, זה שלא קל להיות הילד הכי פופולארי בבית-ספר.

אבל עזוב, בקטנה.

שאלו יהיו הצרות שלי.

בכל מקרה, רק בשביל לסיים את הסיפור, אנחנו הרי לא רוצים להשאיר אותו בלתי גמור, בשעה שהבנות היו קוראות לי "סקסי", הבנים מצידם לא יכלו לקרוא לי "סקסי" כי זה היה הופך אותם להומואים, אבל מכיוון שהייתי מלך הבית-ספר (להיות מלך הכיתה היה קטן עליי, מהר מאוד הפכתי למלך הבית-ספר, באופן טבעי ומובן), גם להם היה כינוי בשבילי.

הכינוי של הבנים עבורי לא חזר על עצמו, או תפס כל-כך חזק כמו הכינוי של הבנות עבורי, אבל כן, גם להם היה כינוי עבורי.

בשעה שהבנות קראו לי "סקסי", על רקע היותי כוסון-על ברמות מטורפות ועצם היותי חתיך ברמה שפשוט בא למות; הבנים מצידם קראו לי "הודיני", על רקע חוכמתי האדירה שאיננה נגמרת לעולם ושגודלה כגודלם של גרמי השמיים, ואינספור כישרונותיי, שהובילו אותי פעם אחר פעם לאורך כל חיי להישגים אדירים שלא יאומנו, ושנדמו כמו קסמים.

עבור הבנות הייתי בעיקר כמו סוג של אל יווני כל-כך נעים לעין ורב חן שכואב להסתכל עליו, ושכאילו הרגע ירד מהאולימפוס:



עבור הבנים הייתי גאון עצום מימדים ורב כישרונות שלא ברור איך הוא מגיע לכל ההישגים שהוא מגיע אליהם ועושה את כל הדברים שהוא עושה, ועבורם נדמיתי כסוג של קוסם השולף שפנים מתוך הכובע, כאמור, כמו הקוסם הודיני, או אולי דימוי קצת יותר מכובד, מכשף המחולל כשפים שומטי לסתות שלא יאומנו:

כלומר, ברור שיש להם עיניים, והם ראו שאני חתיך למות. בדיוק כמו מה שהבנות הסתכלו על כל ההישגים שלי וראו שאני גאון עצום ורב כישרונות. זה פשוט שבסופו של דבר, כל אחד שם מבחינתו את הדגש על מה שעניין אותו בי באופן אישי, אני מניח

עם צילינדר או בלי?

המילה הזאת מצלצלת מוכר, אבל אני לא זוכר את משמעותה.

 

[ai27]

מכיוון שלמדתי לשמור על עצמי, במובן של הראייה אבל לא רק, אז כבר שנים ארוכות שלא נזקקתי להחליף משקפיים, והפעם האחרונה שהחלפתי הייתה בנובמבר של 2015, בגיל 17, כשאמא קנתה לי את אותן הוגו בוס ב-2,000 שקל עליהן דובר בכותרת, והעניין הוא, שממרחק השנים, כמעט עשר, אני כבר לא זוכר במדויק את דבריו של האופטומטריסט.

מה שאני כן יודע וזוכר, זה שהמספר שלי אמור להיות בין 9 ל-9.5. רק בחודשים האחרונים, ולאחר כמעט עשר שנים, שמתי לב למספיק החמרה במצב הראייה שביל להזדקק למשקפיים חדשות, ואני מעריך שהמספר שלי גדל מאז הפעם האחרונה שהחלפתי משקפיים בבין מינימום משוער של חצימספר למקסימום משוער של מספר וחצי, ככה שעם ההערכה של המספר הנוכחי שלי כ-9 עד 9.5, מה שזה אומר זה שהמשקפיים הבאות שלי יהיו במספר של בין מינימום משוער של 9.5 למקסימום משוער של 11.

למרבה המזל, הודות לפיתוחים טכנולוגיים ומדעיים, עובי העדשות במספרים גבוהים הוא כבר אינו כה גדול, כך שהעדשות שלי אינן עבות:

צפה בקובץ המצורף 125375
וגם עם משקפיים חדשות בעוד חצי מספר עד מספר וחצי, אוכל להמשיך ולשמר את המראה הנוכחי שלי ככוסון-על:
...

המילה הזאת מצלצלת מוכר, אבל אני לא זוכר את משמעותה.

אני מניח שללא משקפיים אתה לא רואה כלום בבדיקת ראייה
מה השורה הכי נמוכה שאתה רואה עם משקפיים?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

אני מניח שללא משקפיים אתה לא רואה כלום בבדיקת ראייה

לא. אני רואה חלק.

מה השורה הכי נמוכה שאתה רואה עם משקפיים?

נראה לך שאני זוכר? הבדיקה האחרונה הייתה לפני 10 שנים. שזה דבר טוב, כי זה אומר שהצלחתי להאט משמעותית את קצב הידרדרות הראייה שלי, שלא נזקקתי לבדיקות ראייה נוספות ומשקפיים חדשות מאז, הכול בהתאם לתוכנית לשמר את אורח חיי הגאוני כגאון מופלג החי במקצב גבוה, ובאותה נשימה, להאט ככל האפשר את ההידרדרות הטבעית של גופי.

 

[SupermanZW]

לא. אני רואה חלק.

נראה לך שאני זוכר? הבדיקה האחרונה הייתה לפני 10 שנים. שזה דבר טוב, כי זה אומר שהצלחתי להאט משמעותית את קצב הידרדרות הראייה שלי, שלא נזקקתי לבדיקות ראייה נוספות ומשקפיים חדשות מאז, הכול בהתאם לתוכנית לשמר את אורח חיי הגאוני כגאון מופלג החי במקצב גבוה, ובאותה נשימה, להאט ככל האפשר את ההידרדרות הטבעית של גופי.

דיופטר זו יחידה לוגריתמית על בסיס 2. ראיה תקינה היא 6/6
דיופטר 1 זה 6/12
דיופטר 2 זה 6/24
דיופטר 3 זה 6/48
האותיות הגדולות ביותר בטבלה הן 6/60, שזה בערך דיופטר 3.25.
אין סיכוי שאתה יכול לקרוא אותיות 6/60 בלי משקפיים אם אתה דיופטר 9
דיופטר 9 זה 6/3072. אתה בקושי מסוגל לראות משהו בלי משקפיים.

 

[ai27]

דיופטר זו יחידה לוגריתמית על בסיס 2. ראיה תקינה היא 6/6
דיופטר 1 זה 6/12
דיופטר 2 זה 6/24
דיופטר 3 זה 6/48
האותיות הגדולות ביותר בטבלה הן 6/60, שזה בערך דיופטר 3.25.
אין סיכוי שאתה יכול לקרוא אותיות 6/60 בלי משקפיים אם אתה דיופטר 9
דיופטר 9 זה 6/3072. אתה בקושי מסוגל לראות משהו בלי משקפיים.

הוא אמר שבלי משקפיים - הוא רואה חלק
משמע - הכל לבן, או שחור
לקות שמבחינת צה"ל - מביאה פטור משירות

 

[hrpbiiapnrpeltework]

דיופטר זו יחידה לוגריתמית על בסיס 2. ראיה תקינה היא 6/6
דיופטר 1 זה 6/12
דיופטר 2 זה 6/24
דיופטר 3 זה 6/48
האותיות הגדולות ביותר בטבלה הן 6/60, שזה בערך דיופטר 3.25.
אין סיכוי שאתה יכול לקרוא אותיות 6/60 בלי משקפיים אם אתה דיופטר 9
דיופטר 9 זה 6/3072. אתה בקושי מסוגל לראות משהו בלי משקפיים.

לא רואה אתכם ממטר. ליטרלי

 

[hrpbiiapnrpeltework]

דיופטר זו יחידה לוגריתמית על בסיס 2. ראיה תקינה היא 6/6
דיופטר 1 זה 6/12
דיופטר 2 זה 6/24
דיופטר 3 זה 6/48
האותיות הגדולות ביותר בטבלה הן 6/60, שזה בערך דיופטר 3.25.
אין סיכוי שאתה יכול לקרוא אותיות 6/60 בלי משקפיים אם אתה דיופטר 9
דיופטר 9 זה 6/3072. אתה בקושי מסוגל לראות משהו בלי משקפיים.

לא רואה אתכם ממטר. ליטרלי

בדיחה שנייה:

טוב, אני מניח שעכשיו אנחנו יודעים למה גיבור העל האהוב עליי הוא באטמן

 

[hrpbiiapnrpeltework]

דיופטר זו יחידה לוגריתמית על בסיס 2. ראיה תקינה היא 6/6
דיופטר 1 זה 6/12
דיופטר 2 זה 6/24
דיופטר 3 זה 6/48
האותיות הגדולות ביותר בטבלה הן 6/60, שזה בערך דיופטר 3.25.
אין סיכוי שאתה יכול לקרוא אותיות 6/60 בלי משקפיים אם אתה דיופטר 9
דיופטר 9 זה 6/3072. אתה בקושי מסוגל לראות משהו בלי משקפיים.

בדיחה שנייה:

טוב, אני מניח שעכשיו אנחנו יודעים למה גיבור העל האהוב עליי הוא באטמן

צפה בקובץ המצורף 125511

ועכשיו ברצינות.

אני מעריך אותך, אבל אתה לא רופא עיניים או אופטומטריסט או שום דבר, וגם לא נראה לי שאתה מבין את הנושא כל-כך לעומק, אז עדיף שלא לדבר מבלי להיות בטוח.

למיטב זכרוני, דווקא כן הייתי מסוגל לקרוא חלק מהאותיות בשורות העליונות. שורות מסוימות, בשלמותן, שורות אחרות, חלק מהאותיות כן וחלק מהאותיות לא.

אני רואה בלי המשקפיים, פשוט מטושטש, וכמובן שזה תלוי גם בסוג העצם וכמה הוא קרוב.

עדיף לא לדבר מבלי לדעת. גם בעמוד הקודם עשית טעות די גדולה כשאמרת שמי שיש לו משקפיים במספר 10 ומעלה (אני לא שם, אבל נגיד...) זכאי לתעודת עיוור/לקוי ראייה...



...אבל בסוף בדקתי את זה (לא כי אני רוצה, צריך או מתעניין בתעודת עיוור/לקות ראייה) והסטנדרטים הם אחרים לגמרי (מה שאומר שאני אפילו לא קרוב ללהיות זכאי, ועל כן אני איני לקוי ראייה):



הנה מה זה לקות ראייה דרך אגב:



על אותו משקל, ידידינו מאתיופיה דיברגנט חדש, הנה תמונה שלו...:



...לא צריך לנסות ולשער ולדמיין את עובי העדשות במשקפיים שלי, ואף להפיץ את המידע הכוזב בסביבתו הקרובה, לטעות ולהטעות את הסובבים אותו, פשוט על סמך המספר במשקפיים שלי, כאשר איננו רופא עיניים, איננו אופטומטריסט, ובמיוחד כאשר איננו מודע להתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות בתחום המשקפיים מן העשורים האחרונים המאפשרות גם לבעלי מספרים גבוהים להרכיב משקפיים בעלות עדשות דקות באופן יחסי למספר הגבוה:



מה שכאמור אפשר וממשיך לאפשר לי, גם עם משקפיים, להישאר אותו כוסון-על שכל הבנות תמיד נמשכו אליו ורצו אותו נואשות. מה גם, שהיופי שלי משליך על המשקפיים וגורם להן להיראות טוב עליי, ובכך בעקיפין, הן גורמות גם הן מצידן, לי להיראות אפילו עוד טוב יותר, איתן, מאשר בלעדיהן.

ברמה הישירה יותר, בתור משקפי מעצבים יוקרתיות ומעוצבות היטב ב-2,000 שקל, המשקפיים יפות כשלעצמן, כך שזה גם לא רק האפקט של היופי שלי, אלא המשקפיים עצמן שיפות ומוסיפות כשלעצמן על המראה החיצוני שלי.

באופן כללי ובמשך כל השנים, עם כל השכל והכישרון שלי, ידעתי לבחור נכון את כל זוגות המשקפיים שלי, כך שבכלל יוסיפו על המראה החיצוני שלי ולא יורידו, וכל הכינוי שלי בידי הבנות, לאורך כל שנות חטיבת הביניים והתיכון, "מיסטר סקסי", לא ניתן לי ולא קראו לי כך עד שלוש שנים אל תוך התקופה שכבר הרכבתי משקפיים.

אני, חתיך ברמה שבא למות, עוד מלפני המשקפיים:



אני, אפילו עוד יותר חתיך עם המשקפיים (עם כל הזוגות השונים לאורך כל השנים), חתיך ברמה שנמסים במקום, לוהט כמו אש הגיהינום עצמה:



חכם (הגזמה בוטה כלפי מטה), מוכשר (הגזמה בוטה כלפי מטה), חתיך (הגזמה בוטה כלפי מטה) ועוד ועוד.

העיקר שאחר-כך אנשים כועסים עליי על בטחוני העצמי הגבוה מאוד והאגו הענק שלי, כאילו שלמישהו עם כל-כך הרבה יתרונות כמו שלי אי-פעם הייתה ברירה מלבד להרגיש בנוגע לעצמו כמו מה שאני מרגיש, להיות כל-כך בטוח בעצמי כפי מה שאני בטוח בעצמי ולהיות עם אגו כל-כך גדול כפי מה שיש לי.

לא, לא. זה בסדר. תפסיקו. אין צורך. אל תביאו את הכינור הקטן בעולם.



.I'll lett myself out

 

[ai27]

צפה בקובץ המצורף 125529

שזה אומר (במידה והדיאופטר הוא הפגם היחיד) - מספר מינוס 20 במשקפיים (וחוסר יכולת לראות בחדות את השורה הראשונה)
בגלל שאתה מספר דיאופטר סביב 10: אז אם יעמידו אותך במרחק 6 מטר מהלוח (20 FEET), שזה המרחק הסטנדרטי - תראה רק את השורה הראשונה, ולא הכי ברור
אם יעמידו אותך במרחק 3 מטר - תראה גם את השניה
לי יש בערך מספר מינוס 2 - אז בלי משקפיים אני מתקשה עם השורה החמישית, ואת הבאות לא רואה

הנה מה זה לקות ראייה דרך אגב:

באיזו שורה ישבת בכיתה?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

שזה אומר (במידה והדיאופטר הוא הפגם היחיד) - מספר מינוס 20 במשקפיים (וחוסר יכולת לראות בחדות את השורה הראשונה)
בגלל שאתה מספר דיאופטר סביב 10: אז אם יעמידו אותך במרחק 6 מטר מהלוח (20 FEET), שזה המרחק הסטנדרטי - תראה רק את השורה הראשונה, ולא הכי ברור
אם יעמידו אותך במרחק 3 מטר - תראה גם את השניה
לי יש בערך מספר מינוס 2 - אז בלי משקפיים אני מתקשה עם השורה החמישית, ואת הבאות לא רואה

אני לא מבין את כל דיבורי המדע המתקדמים האלו וגם לא רוצה להבין. זה באמת לא מעניין ואף-אחד פה לא רופא עיניים או אופטומטריסט. בואו נשאיר את הנושאים האלו לאנשים שזאת עבודתם. כל מה שאני יודע וזוכר זה שהצלחתי לקרוא לפחות חלק מהאותיות בשורה השלישית או אפילו הרביעית מלמעלה למטה, ושהמספר שלי במשקפיים הוא בערך 9 או 9.5. חוץ מזה, שום דבר לא מעניין, ואין סיבה להיכנס לרזולציות שאתה וסופרמן מנסים להכניס אותנו אליהן.

באיזו שורה ישבת בכיתה?

האחרונה.

ישבתי בשולחן הכי ימני.

ככה אף-אחד לא יכל להפתיע אותי משום פינה או זווית. מימיני ומאחוריי היה רק קיר. מלפניי ומשמאלי, ראיתי את כל מי שיכל להגיע.

עכשיו, מה זאת אומרת "ככה אף-אחד לא יכל להפתיע אותי?".

טוב, אנחנו קצת סוטים מהנושא, אבל בעיקרון, העניין הוא כזה-בתור גאון רב-תחומי אדיר מימדים, אני אדם כותב, והייתי כותב גם בשיעורים, אבל עבודתי סודית וחסויה, עד שאני אמצא לנכון שהדברים יהיו אחרת.

העניין הוא שמאוד עניין הרבה תלמידים ומורים מה אני כותב, כי זה מעניין כשלעצמו, ומעבר לכך, אני הייתי הילד הכי חכם, מוכשר, חתיך, פופולארי בבית-ספר, מה שרק הוסיף על העניין הטבעי במה שאני כותב, אז הרבה פעמים קרה שכמות לא מאוד גדולה של תלמידים, ניסו להתקרב אליי בעת עבודתי ולראות מה אני כותב מבלי שאני מרשה להם, והודות למקום ישיבתי, הם לא יכלו להפתיע אותי ותמיד הייתי לוקח קרוב אליי את המחברת ואף מכניס אותה לתיק לפני שמישהו הספיק לראות משהו, אז לא באמת נגרם נזק.

אבל בכל מקרה, יש עוד. זה לא באמת איפה שהסיפור נגמר.

המתנגדים (ברור שכבר אז היו לי מתנגדים. כל בן-אדם שהוא "וואו" בעולם הזה, יש לו מתנגדים, לא משנה כמה צעיר הוא או מה המסגרת המדוברת, בטח ובטח אם זה בית-ספר) מתוך השריפה האדירה המתחוללת בקרבם, מרוב הכאב העצום לנוכח כל מגוון יתרונותיי, ומתוך קנאתם העזה; המציאו עליי שקר הזוי, עלוב, דוחה וחולני; לפיו כל כתיבתי, היא למעשה-אתה יושב?-סיפורי זימה עם תלמידות ותלמידי הכיתה, ואף השכבה, בתור הדמויות, שזה כבר היה יותר מפריע ומזיק, כי פשוט מדובר בסיפור שקרי, עלוב, דוחה וחולני, שגם מהווה האשמת כזב חמורה.

רוב התלמידים, חלק בלתי מבוטל מהם היו מעריצים, היו חכמים מספיק בשביל לדעת שזה בולשיט ושלא היו דברים מעולם רק מלשמוע את ההאשמה ההזויה, המגוחכת, השקרית והמטורפת. זה הרי היה ברור, רק מלשמוע את הדברים, רק מלשמוע את רמת וסוג השקר, וכמה הוא הזוי, חולני ומטורף, שהרי ברור שזאת המצאה, חולנית ומטורפת, ושלדברים אין שום קשר מינימאלי למציאות.

הבעיה הייתה מיעוט התלמידים הקטן, במיוחד מתנגדים אחרים מלבד אלו שהמציאו את הסיפור השקרי והחולני על מהותה של כתיבתי היצירתית והמדעית, שבכל זאת האמינו, מרוב טיפשותם ומרוב התנגדותם וזה שהם מתו לראות אותי שחור, לסיפור ההזוי והחולני. הבעיה איתם הייתה שהם מצידם המשיכו להגיד את הדברים ולהפיץ הלאה את השקר החולני. הרוב הגדול ידעו כמובן שלא להאמין, אבל תמיד יש אנשים פחות חכמים ויותר פתיים שקל לעבוד עליהם, אז ברור שזה דבר שתרם את הנזק שלו, אבל עיקר הנזק הגדול באמת היה שמידי פעם חלק מהמתנגדים, בעיקר מתנגדות, בעיקר כאלו טיפשות ופתיות, בעיקר כאלו שמגיעות מבתים הרוסים, כמו לדוגמה ויקטוריה, שאבא שלה היה נוהג לשתות לשוכרה ולפרק לה את הצורה במכות רצח, חלק מהן לפעמים קיבלו כמו "סיבוב בראש", ולפתע פתאום היו קמות והולכות למורים בשביל "לדווח" על "סיפורי הזימה עם התלמידות והתלמידים בתור הדמויות" ש"אני כותב".

הרבה פעמים זה היה נגמר בעיקר בנזיפות, אבל הרבה פעמים גם הייתי מושעה מהבית-ספר על לא עוול בכפי על-ידי אחת המורות, בוא נגיד שקראו לה שושנה.

שושנה, כמו כל שאר העולם, ידעה כמובן שאני אדם כותב. עוד שושנה, כמו כל שאר העולם, לא היה לה מושג על מה אני כותב.

כל פעם שהיא הייתה משעה אותי על לא עוול בכפי בגלל כתיבתי הגאונית, היה לה מאוד חשוב להבהיר לה, רק בשביל לוודא שהיא באמת מכסה את התחת שלה מכל הצדדים, שהיא לא באמת משעה אותי בגלל שהיא מאמינה בהכרח לדברים המאוד מוזרים שהמתנגדים אומרים על הכתיבה שלי, אלא באופן כללי היא משעה אותי כי בכל מקרה אני לא אמור לכתוב על דברים שקשורים לבית-ספר, בזמן הבית-ספר.

כמובן כל הסיפור כולו היה כיסוי תחת אחד גדול. זה תמיד היה ברור שאני תמיד כותב על דברים שלא קשורים לבית-ספר בזמן השיעורים באופן תמידי ורציף. תמיד הייתי מושעה רק כשתלמידה כזאת או אחרת הייתה באה אל שושנה ומספרת לה שקרים על כתיבתי סיפורי זימה עליה ועל תלמידות ותלמידים נוספים, כי שושנה לא רצתה להיתפס ככזאת שמתלוננים בפניה והיא לא עושה עם זה כלום. לי, מנגד, שושנה סיפרה שקר מגוחך ולא אמין שזה לא קשור מה אני כן או לא כותב, אלא באופן כללי אני לא צריך לכתוב על דברים שלא של בית-ספר, כך שאם יסתבר שלא היו דברים מעולם, שושנה תוכל להגיד שזה לא קשור לדברים הספציפיים שנאמרו לה על כתיבתי, למרות שברור שזה היה בגלל מה שאמרו לה.

בכל מקרה, יום אחד לשושנה נמאס להשעות אותי כל הזמן ושתלמידות באות ומספרות לה עליי סיפורים הזויים על כתיבתי, אז שושנה אמרה לעוזר ההוראה של הכיתה לנסות ולראות מה אני כותב, ולמרבה הפלא, הוא היה טיפש מספיק בשביל להסכים. הוא גם היה טיפש מספיק בשביל לעשות את זה גרוע מאוד. הוא בעיקרון לא יכל להפתיע אותי, אז הוא שיחק אותה "ככה במקרה" בא להיעמד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי, נשען כנגד קיר הכיתה, ומעמיד פנים שהוא בטלפון, כשבעצם הוא רצה לראות מה אני כותב.

מסיבותיי שלי, החלטתי להעמיד פנים שאני עד כדי כך מפגר שאני נופל בפח הזה, והחלטתי לשתף פעולה. כך למעשה הוכחתי לו ולשושנה שאין שום כתיבת סיפורי זימה על תלמידות ותלמידי הכיתה והשכבה. כמובן גם שהחלטתי לכתוב רק על נושא מסוים אחד בזמן שהוא מסתכל (פסיכולוגיה) מתוך נושאים רבים שאני כותב עליהם, כי במקביל, אני גם לא באמת רציתי שהוא ידע על מה אני באמת כותב.

ככה אני קיבלתי את כל התמורה, עם כמעט אפס הקרבות. עוזר ההוראה שימש עבורי כמרגל כפול, העביר לשושנה את המידע על זה שאין סיפורי זימה, ובאותה נשימה גם הזין אותה במידע חלקי ומועט עד לכדי הטעיה גסה, שאותו אני הראיתי לו מרצוני החופשי, של מה שאני באמת כותב.

ככה זה נמשך חודשיים עד שנמאס לי ובכל מקרה גם הגיע הזמן להתחיל לכתוב יותר על דברים אחרים ופחות על פסיכולוגיה, אז אחרי חודשיים שיחקתי אותה ככה פתאום מבין שהוא בעצם קורא את מה שאני כותב, כאילו אשכרה הייתי מפגר מספיק בשביל אי-פעם להאמין, שעל הראש שלי, זה ככה סתם פתאום ובמקרה הפכה להיות הנקודה החביבה עליו בכיתה לעמוד בה.

אני לא מאמין שהוא ושושנה באמת היו מפגרים מספיק בשביל שזה יעבוד, אבל מצד שני, מי שמפגרים מספיק בשביל לעשות דברים כאלו, ועוד לחשוב שאם הוא עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי אבל מעמיד פנים שהוא בטלפון אז אני לא יודע מה הוא עושה, אז...טוב...מה כבר אפשר להגיד?

כמובן גם שמדובר בניסיונות מצידם לביצוע עבירה פלילית חמורה של קשירת קשר לביצוע פשע, וכמובן שעוד מדובר מצידם בביצוע מאות ניסיונות כושלים לחדירה לפרטיות של קטין חסר ישע כביכול (מסתבר שלא ממש, אבל אם זה מה שהחוק אומר ואם החוק פועל לטובתי בקטע הזה, אז מה אכפת לי?) שמצוי תחת אחריותם.

BIG NO NO לפי כל קנה מידה אפשרי. ברור שמאוד בקלות יכולתי להתלונן עליהם (ואני מתכוון במשטרה ולא אצל המנהלת, כן?) וממש לגמור להם את כל החיים, אבל לבסוף החלטתי לצעוד בנתיב אחר.

אחרי כל זה, ולבסוף, נותרת השאלה איך כל הסיפור המטורף הזה התאפשר בכלל? ואני לא מתכוון לשקרים המטורפים של התלמידות, כן?

אני יותר מתכוון לשושנה, מורה בבית-ספר שתלמידות בכיתת תלמידים מתקשים מסובבות אותה על האצבע הקטנה שלהן עם סיפורים כל-כך מטורפים שרק מלשמוע אותם הרוב הגדול של התלמידים והמורים ידעו שאלו שקרים בוטים, ושעוד אחר-כך קושרת קשירת קשר לביצוע פשע נגד קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותה, עם עוזר ההוראה, שבמקום לתת לה קודם סטירה על הלחי הזאת ואז עוד סטירה על הלחי השנייה, הוא עוד אשכרה מסכים לזה, הכול במטרה לבצע נגד אותו קטין מאות ניסיונות שכשלו לחדור לפרטיותו בניגוד לרצונו ובניגוד לחוק בעודו קטין חסר ישע המצוי תחת אחריותם, הכול תוך כדי סיכון כל מהלך חייהם וכל מה שיש להם, ותוך כדי שאני מצידי מציל להם את החיים יום אחרי יום, ניסיון כושל לחדירה לפרטיותי אחרי ניסיון כושל לחדירה לפרטיותי, פשוט על-ידי עצם כך שאינני הולך ומתלונן במשטרה, בתוספת של מנה יפה בצד של תביעה אזרחית.

אז איך באמת?

התשובה פשוטה-הזילות הבוטה של ההשכלה הגבוהה בישראל ובעולם המערבי, שמאפשרת לאנשים בלתי כשירים בעליל להיכנס לתוך בתי-הספר שלנו, האוניברסיטאות שלנו, הבנקים שלנו, וכן הלאה.

אתה רוצה לדעת ai27 איך כל הסיפור הזה התאפשר? אז בוא נגיד כמה מילים על מי בעצם האנשים האלו.

שושנה, לא נעים להגיד, אבל היא זונה, תימנייה, שגדלה בעוני קשה, אקדמאית חדשה, שהתחתנה עם גבר עשיר וחולה שנוטה למות, ונוסף על הכול, טיפשה מאוד. זה מי שהיא.

בנוגע לעוזר ההוראה, הוא היה חרדי, עיראקי, עני, אקדמאי חדש, וטיפש אפילו יותר. זה מי שהוא.

ככה כל זה התאפשר. זילות ההשכלה הגבוהה.

כל הסיפור הזה כולו, עם דגש על הרקע של זילות ההשכלה הגבוהה, שאיפשרה את כל זה, כל הסיפור הזה הוא הזוי, חולני, מטורף, אבל מה נגיד ומה נאמר? לפעמים המציאות מתעלה על כל דמיון

פעם גם סיפרתי לסופרמן גירסה מלאה יותר ורחבה יותר של כל הסיפור הזה, ואם זה מעניין אותך, אני יכול להראות לך את הסיפור המלא והשלם (יחסית)

 

[ai27]

אני לא מבין את כל דיבורי המדע המתקדמים האלו וגם לא רוצה להבין.

שמנו לב. גדול עליך

האחרונה.
ישבתי בשולחן הכי ימני.

חצוף!!!
מי הרשה לך לשבת בשולחן שלי?

שושנה, כמו כל שאר העולם, ידעה כמובן שאני אדם כותב. עוד שושנה, כמו כל שאר העולם, לא היה לה מושג על מה אני כותב.
כל פעם שהיא הייתה משעה אותי על לא עוול בכפי בגלל כתיבתי הגאונית, היה לה מאוד חשוב להבהיר לה, רק בשביל לוודא שהיא באמת מכסה את התחת שלה מכל הצדדים, שהיא לא באמת משעה אותי בגלל שהיא מאמינה בהכרח לדברים המאוד מוזרים שהמתנגדים אומרים על הכתיבה שלי, אלא באופן כללי היא משעה אותי כי בכל מקרה אני לא אמור לכתוב על דברים שקשורים לבית-ספר, בזמן הבית-ספר.

אצלנו קראו לה סיגלית
היא קיללה כמו מלח שיכור - ובגלל זה התלמידים אהבו אותה
אבל אותי היא לא השעתה - כי היא ידעה שאני גאון

ואיך?
מלבד זה שאני היחיד שהתעלם מנוכחותה ולא קם כשהיא נכנסה לכיתה,
כל פעם שהיא שאלה אותי שאלה - עניתי נכון.
כי בשיעור שלה קודם כל קראתי את הפרק המתאים בספר ההסטוריה. לפני שהתפנתי לעיסוקי,
וגם שמתי לב מתי היא מפסיקה לדקלם מהספר, ומגיעה לחלקים המעניינים

 

[hrpbiiapnrpeltework]

שמנו לב. גדול עליך

לא גדול עליי. פשוט לא אכפת לי, לא בא לי, אני לא רוצה, אני לא מעוניין ואני לא מנסה.

אילו הייתי רוצה ומנסה, כנראה הייתי גדול בני-האדם בהיסטוריה של התחום בתוך זמן לא רב.

אני רק אומר שאם אין לך מושג מהחיים שלך, מוטב שתפסיק לברבר.

גישה לדוקטור גוגל לא הופכת אותך לדוקטור, ולבסוף אנחנו הרי רואים שאין לך מושג על מה אתה מדבר ושאתה סתם מפדח את עצמך.

בדיוק כמו שאר אלו שמנסים את מזלם, כשחושבים על זה.

חבל שאתה, דיברגנט, סופרמן ואלפיני סתם עושים לעצמכם בושות שלא לצורך.

חצוף!!!

מי הרשה לך לשבת בשולחן שלי?

מעניין ששנינו אנשים בעלי יכולות גבוהות וששנינו בחרנו את אותו שולחן בדיוק. ראוי לחשוב על זה. אולי אפילו לעשות מחקר על אילו תלמידים עם אילו רמות שכל ואינטליגנציה יבחרו אילו שולחנות.

מעניין איפה הסוגד סופרמן ישב

הידעת? הסוגד סופרמן הוא גאון אינטליגנטי עם איי-קיו של 148, עם שני תארים אקדמאיים ושמדבר שבע שפות

מאוד מרשים.

ואני לא מדבר עליו. אני מדבר עליי.

בכל פעם שיש מישהו ברמה גבוהה, והוא מצידו סוגד או לכל הפחות מעריץ הערצה קשה אדם אחר, אז תנסה לחשוב ולדמיין לעצמך מה זה אומר על הרמה של האדם האחר.

לחשוב שמישהו ברמה שלו סוגד אותי סגידה כל-כך קשה ואכזרית

ממש מזכיר במאה ה-20, כשאלברט איינשטיין העריץ הערצה קשה את ניקולא טסלה

אצלנו קראו לה סיגלית
היא קיללה כמו מלח שיכור - ובגלל זה התלמידים אהבו אותה

וואלה, נכון, אתה מספיק צעיר בשביל שגם אתה סביר שיצא לך להיתקל בזילות ההשכלה הגבוהה בבית-ספר ושנתקלת באנשי צוות בלתי כשירים.

לא שזאת תחרות או משהו, אבל עם כל הכבוד, זילות ההשכלה הגבוהה החמירה עם הזמן, כך שעם כל הכבוד לסיגלית שלך, אני כבר נתקלתי בטינופת של הטינופת, העמך של העמך, ממש המיץ של הזבל.

כאמור, תן לי לחזור על עצמי: שני אנשי צוות של בית-הספר, מורה ומתרגל, זונה מתימן וחרדי מעיראק, שילדות בנות 16 מכיתת תלמידים מתקשים עבדו עליהם וסובבו אותם על האצבע הקטנה, ושבעקבות כך קשרו כנגדי קשירת קשר לביצוע פשע וניסו ונכשלו לבצע כנגדי מאות עבירות פרטיות כי הם היו טיפשים מספיק כדי לחשוד שהסיפורים המזעזעים שסיפרו עליי מתוך קנאה עזה וחולנית של המתנגדים עד לכדי לעוור את השכל הישר ולהמציא סיפורים שכאלו, עלולים להיות נכונים, ואז הם הרחיקו לכת עד כדי כמה שהרחיקו בשביל לבצע מאות ניסיונות שכשלו בשביל לאמת את הסיפורים השקריים. רק בגלל שאני כזה מלך וכזה תותח לא הרסתי להם את החיים בתגובה ולא עשיתי להם כלום.

ואם כל זה לא מספיק, בשנה שלאחר מכן, בדצמבר של 2015 ובגיל 17, בעודי עדיין קטין חסר ישע על-פי חוק שמצוי תחת אחריותם, החרדי מעיראק גם הרים ידיים ותקף אותי פיזית בחדר המחשבים, אל מול עדן, אחת מתלמידות הכיתה, ההמומה והמזועזעת.

אז...כן, לא שזאת תחרות או משהו, אבל לגמרי ניצחתי

אבל אותי היא לא השעתה - כי היא ידעה שאני גאון

גם שושנה שלי ידעה שאני גאון. זה לא קשור. כשהייתי בכיתה י' היא אמרה לתלמידי הכיתה שצריך לעבוד קשה בשביל להצליח וש"לא כולנו מעגלים בלתי נדלים של ידע כמו מאור".

ואיך?
מלבד זה שאני היחיד שהתעלם מנוכחותה ולא קם כשהיא נכנסה לכיתה,

גם אצלכם היה החרא הזה? אם ככה אז אני מבין שהייתה תקופה שהפסיקו עם זה באמצע.

כשאני עליתי לכיתה א' בספטמבר של 2004, לא היה דבר כזה להיעמד כי המורה נכנסה לכיתה. פתאום, כשהייתי בחטיבת הביניים נדמה לי, יום אחד מרכזת השכבה נכנסה לכיתה והודיעה שהגיעה הוראה חדשה ממשרד החינוך, שמעכשיו בשביל לעשות כבוד למורה, כל התלמידים צריכים לעמוד כשהיא נכנסת.

הגזמה פרועה ומשתוללת בעיניי.

למורים צריך להראות כבוד, אבל להיעמד כשהמורה נכנסת לכיתה? זה סימן של הרבה כבוד. הרבה מאוד-מאוד. צריך לשמור את זה לדמויות באמת מאוד-מאוד חשובות.

כל פעם שהיא שאלה אותי שאלה - עניתי נכון.

אותי בדרך כלל לא שאלו כלום. ידעתי את התשובות הרבה פעמים, אבל לא טרחתי לענות או להשתתף. בתור גאון מופלג היו לי דברים טובים יותר לעשות

כי בשיעור שלה קודם כל קראתי את הפרק המתאים בספר ההסטוריה. לפני שהתפנתי לעיסוקי,
וגם שמתי לב מתי היא מפסיקה לדקלם מהספר, ומגיעה לחלקים המעניינים

גם אתה התעסקת בדברים אחרים בזמן השיעורים כי היו לך דברים טובים יותר לעשות? יפה

אני לא השתתפתי, לא קראתי ולא עשיתי כלום, אבל עדיין ידעתי חלקים גדולים מהחומר כי הייתי מקשיב בחצי אוזן או אפילו מבלי להקשיב אלא כי כבר ידעתי את החומר ככה לבד.

 

[ai27]

הידעת? הסוגד סופרמן הוא גאון אינטליגנטי עם איי-קיו של 148, עם שני תארים אקדמאיים ושמדבר שבע שפות
מאוד מרשים.
ואני לא מדבר עליו. אני מדבר עליי.

איזה שפות אתה מדבר?

וואלה, נכון, אתה מספיק צעיר בשביל שגם אתה סביר שיצא לך להיתקל בזילות ההשכלה הגבוהה בבית-ספר ושנתקלת באנשי צוות בלתי כשירים.

סיגלית הייתה דווקא מהכשירים

אבל אצלך באמת הכל יותר גרוע כי גדלת בעיר ברמה מאוד נמוכה
והדבר הראשון שנפגע זה חינוך

לא שזאת תחרות או משהו, אבל עם כל הכבוד, זילות ההשכלה הגבוהה החמירה עם הזמן, כך שעם כל הכבוד לסיגלית שלך, אני כבר נתקלתי בטינופת של הטינופת, העמך של העמך, ממש המיץ של הזבל.

נשמע מתאים
בתי ספר בלוד...

למורים צריך להראות כבוד, אבל להיעמד כשהמורה נכנסת לכיתה? זה סימן של הרבה כבוד. הרבה מאוד-מאוד. צריך לשמור את זה לדמויות באמת מאוד-מאוד חשובות.

אצלנו היה אחד בשם מאור. גבוה וצר כמו תורן
תמיד היה נעמד לדום כשהמורה הייתה נכנסת
אבל פעם אחת הסרבנות שלו גרמה למורה לבכות.
והמנהל הגיע לכיתה וביקש שנתחשב ונפסיק להגיד לה לא כל הזמן

גם אתה התעסקת בדברים אחרים בזמן השיעורים כי היו לך דברים טובים יותר לעשות? יפה

ברור. הרי בית ספר זה מקום ללמוד, לא לבהות במורה כמו עגל

אני לא השתתפתי, לא קראתי ולא עשיתי כלום, אבל עדיין ידעתי חלקים גדולים מהחומר כי הייתי מקשיב בחצי אוזן או אפילו מבלי להקשיב אלא כי כבר ידעתי את החומר ככה לבד.

ואז נכשל במבחן ומאשים את המורה

 

[אלפיני]

נכנסתי לשוונג אתך מחפוש. קבלת ממני טו פור וואן.

גש מהר מהר למשרד הפנים, לפני שהם סוגרים, ושנה שמך ממח"פ למחרטט.

איזה פוסט ניפוח שכל.
שוב מגילות?

אם ההזיה שסיפרת לנו על המספרים הגבוהים שלך היא אפילו חצי נכונה
אין מצב שהפתרון היה בדמות משקפי שופוני הוגו בוס באופטיקנה ב2000 ש"ח פלוס מינוס. הנזק הכספי המצטבר להוריך כבר היה צריך להיות משמעותי הרבה יותר , נסה בין 6000 ל 8000 ש"ח לפחות, כמו גם במקום מותג קוסמטי היית נאלץ להכיר את מקצועני העדשות בתחום אצל אופטיקאי מקצועי ועם שמות מותגים רציניים יותר דוגמת צ'ייס , רוטנשטוק, ואופטיקה שמיר.

 

[מ ש ה 53]

נכנסתי לשוונג אתך מחפוש. קבלת ממני טו פור וואן.​

​

גש מהר מהר למשרד הפנים, לפני שהם סוגרים, ושנה שמך ממח"פ למחרטט.​

​

איזה פוסט ניפוח שכל.
שוב מגילות?​

​

אם ההזיה שסיפרת לנו על המספרים הגבוהים שלך היא אפילו חצי נכונה
אין מצב שהפתרון היה בדמות משקפי שופוני הוגו בוס באופטיקנה ב2000 ש"ח פלוס מינוס. הנזק הכספי המצטבר להוריך כבר היה צריך להיות משמעותי הרבה יותר , נסה בין 6000 ל 8000 ש"ח לפחות, כמו גם במקום מותג קוסמטי היית נאלץ להכיר את מקצועני העדשות בתחום אצל אופטיקאי מקצועי ועם שמות מותגים רציניים יותר דוגמת צ'ייס , רוטנשטוק, ואופטיקה שמיר.​

ככל שזכור לי והיות שהמעיק הסידרתי הזה מפרסם את דברי הקשקשת שלו בכל הרשת, הוא פרסם את הגיגיו גם בפורום עמית בנושא זה בדיוק. שם מישהו(י)... איני זוכר כבר, השיב(ה) לו, שעיקר החשיבות והמחיר צריך שיהיה מושקע בעדשות ונוצר שם תת דיון שנגע לעובי העדשות, משקלן, החומר ממנו הן עשויות ומי היצרן העדיף עבורו. אז נכון שהמסגרת זה המראה והשיק, אבל זה החלק השולי, כשהמשקל על האף, איכות הראייה והישמרות העדשות משריטות וכיו"ב חשובים הרבה יותר. ורבאק. הוא מדבר על גיל 17. גיל שבו נער עדיין לא רגיל לשמור על רכושו כעל זהב. אז דווקא בגיל זה, יש חשיבות לעמידות המוצר יותר מכל דבר אחר. ושמע אלפיני. אשתי משקפופערית והדיופטר שלה משתנה לרוע מזלה לעתים די קרובות. לכן, עבורה, טקסי החלפת העיגולדים הם כמעט על תקן של שיגרה. אז נכון שהיא טרם התנסתה בצייס, אבל רוטנשטוק מככב אצלה רבות. ונכון שגם למסגרת יש מקום של כבוד. אז אם טקס כזה נסגר אצלה בד"כ סביב ה-5 קש"ח? התרגלנו. ולה באמת לא כדאי להשקיע ים במסגרת, מכיוון שממילא היא לא תחזיק שנים ארוכות מעמד. אז מה כן? משהו נחמד שלא עוטף את העדשות כדי לצמצם משקל: 2 ברגים בכל עדשה וזהו. ותאמין לי שאני מכיר לא מעט משקפופערים. הם נכנסים לאופטיקאי מוסמך. מתאימים להם את העדשות. דנים בכל יתרונות העובי, האיכות, החומר, המשקל והציפויים ואז בוחרים מסגרת שתתאים ליכולות חיתוך העדשה (כן. יש מושג כזה), ומתפשרים על מה שמתאים טוב יותר לחזות ולמחיר. אין כל סיבה לשלם עבור דאווין המסגרת מחיר שהוא פי 3 ויותר ממחיר העדשות ואין שום סיבה לחסוך דווקא במחיר העדשות. לכן, ודווקא בגלל שאצל המחפר הסדרתי מדובר בסדר גודל של דיופטר שנע סביב ה-10? ברור לכולנו שהדבר החשוב ביותר עבורו זה העובי והמשקל. כן חשוב מי יהא יצרן העדשות ובזה נגמר הסיפור. מכאן זורמים לפי צורת החיתוך ויאללה לעיצוב המסגרת. סליחה שחפרתי.

 

[אלפיני]

ככל שזכור לי והיות שהמעיק הסידרתי הזה מפרסם את דברי הקשקשת שלו בכל הרשת, הוא פרסם את הגיגיו גם בפורום עמית בנושא זה בדיוק. שם מישהו(י)... איני זוכר כבר, השיב(ה) לו, שעיקר החשיבות והמחיר צריך שיהיה מושקע בעדשות ונוצר שם תת דיון שנגע לעובי העדשות, משקלן, החומר ממנו הן עשויות ומי היצרן העדיף עבורו. אז נכון שהמסגרת זה המראה והשיק, אבל זה החלק השולי, כשהמשקל על האף, איכות הראייה והישמרות העדשות משריטות וכיו"ב חשובים הרבה יותר. ורבאק. הוא מדבר על גיל 17. גיל שבו נער עדיין לא רגיל לשמור על רכושו כעל זהב. אז דווקא בגיל זה, יש חשיבות לעמידות המוצר יותר מכל דבר אחר. ושמע אלפיני. אשתי משקפופערית והדיופטר שלה משתנה לרוע מזלה לעתים די קרובות. לכן, עבורה, טקסי החלפת העיגולדים הם כמעט על תקן של שיגרה. אז נכון שהיא טרם התנסתה בצייס, אבל רוטנשטוק מככב אצלה רבות. ונכון שגם למסגרת יש מקום של כבוד. אז אם טקס כזה נסגר אצלה בד"כ סביב ה-5 קש"ח? התרגלנו. ולה באמת לא כדאי להשקיע ים במסגרת, מכיוון שממילא היא לא תחזיק שנים ארוכות מעמד. אז מה כן? משהו נחמד שלא עוטף את העדשות כדי לצמצם משקל: 2 ברגים בכל עדשה וזהו. ותאמין לי שאני מכיר לא מעט משקפופערים. הם נכנסים לאופטיקאי מוסמך. מתאימים להם את העדשות. דנים בכל יתרונות העובי, האיכות, החומר, המשקל והציפויים ואז בוחרים מסגרת שתתאים ליכולות חיתוך העדשה (כן. יש מושג כזה), ומתפשרים על מה שמתאים טוב יותר לחזות ולמחיר. אין כל סיבה לשלם עבור דאווין המסגרת מחיר שהוא פי 3 ויותר ממחיר העדשות ואין שום סיבה לחסוך דווקא במחיר העדשות. לכן, ודווקא בגלל שאצל המחפר הסדרתי מדובר בסדר גודל של דיופטר שנע סביב ה-10? ברור לכולנו שהדבר החשוב ביותר עבורו זה העובי והמשקל. כן חשוב מי יהא יצרן העדשות ובזה נגמר הסיפור. מכאן זורמים לפי צורת החיתוך ויאללה לעיצוב המבגרת. סליחה שחפרתי.

לזה בערך התכוונתי. רק בגלל שמדובר במח"פ לא מצאתי לנכון להעמיק.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

נכנסתי לשוונג אתך מחפוש. קבלת ממני טו פור וואן.

גש מהר מהר למשרד הפנים, לפני שהם סוגרים, ושנה שמך ממח"פ למחרטט.

איזה פוסט ניפוח שכל.
שוב מגילות?

אם ההזיה שסיפרת לנו על המספרים הגבוהים שלך היא אפילו חצי נכונה
אין מצב שהפתרון היה בדמות משקפי שופוני הוגו בוס באופטיקנה ב2000 ש"ח פלוס מינוס. הנזק הכספי המצטבר להוריך כבר היה צריך להיות משמעותי הרבה יותר , נסה בין 6000 ל 8000 ש"ח לפחות, כמו גם במקום מותג קוסמטי היית נאלץ להכיר את מקצועני העדשות בתחום אצל אופטיקאי מקצועי ועם שמות מותגים רציניים יותר דוגמת צ'ייס , רוטנשטוק, ואופטיקה שמיר.

עוד מישהו שנדמה לו שהוא מבין משהו מהחיים שלו