hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
2,800 שקל בהתאמה לאינפלציה וב-2025, בהתחשב בזה שהם עלו לאמא שלי 2,000 שקל בשנת 2015.
אבל כמובן שאחרי שהיו לי משקפיים ב-2,000 במחירים של 2015, הכבוד העצמי מחייב אותי להחליף אותן בכאלו שיהיו עוד הרבה יותר יקרות, וכך יהיה הדבר. אבל בעצם, מוטב שנתחיל מההתחלה.
כידוע לכולם, אני האדם החכם בהיסטוריה.
כי כאילו, טוב, נו, מה נעשה? עובדה ידועה ומוכחת שמגובה באינספור ראיות
עוד כידוע לכולם, בני-אדם, כמו בעלי-חיים, כמו צמחים, הם יצורים אורגניים. אנחנו מזדקנים, אנחנו מידרדרים, אנחנו מתים. בין יתר הדברים, אנחנו מאבדים אט-אט את ראייתנו.
העניין הוא, שהגאונים מביננו, לדוגמה אני, חיים במקצב גבוה יותר מאנשים אחרים, ולכן חיים יותר הרבה, בתוך אותן תקופות זמן, מה שגורם להידרדרות, לדוגמה של הראייה, בקצב יותר מהיר מאשר כפי מה שהיא אמורה להידרדר.
אם כך הם הדברים בנוגע לגאונים רגילים, אז וודאי שכך הדבר הוא בנוגע לגאוני-על, וקל וחומר כך הדבר באשר למי שהוכיח עצמו זה מכבר בתור האדם החכם בעולם.
אני ראיתי מאות סדרות, אלפי סרטים. העברתי עשרות אלפי שעות מול המחשב. קניתי וקראתי אלפי ספרים. העברתי בחיי מאות לילות לבנים. הדבר כמובן גבה את מחירו מחוש הראייה שלי.
את המשקפיים הראשונים שלי הוריי קנו לי כשהייתי ילד בן 10 בכיתה ה'. בפעם הראשונה שהגעתי איתם לבית-ספר, חברתי הטובה ולימים בת זוגי הראשונה ולאחר מכן האקסית המיתולוגית שלי, הסתכלה עליי בהלם.
"ממתי אתה מרכיב משקפיים?".
"מאתמול", עניתי לה מחויך.
מאז, ובעודי ממשיך כל העת לחיות את אותו אורח החיים שהפך אותי לגאון כה מופלג עד כדי כך שיש לי צבא שלם של עשרות אנשים המעריצים אותי על גאונותי, עליתי במספרים והחלפתי זוגות משקפיים כל שנתיים-שלוש, כאשר עם כל זוג משקפיים נוסף, המשקפיים שלי הפכו טובות יותר ויקרות יותר, עד שיום אחד הוריי קנו לי את הזוג הנוכחי שלי.
הוגו בוס שחורות ויפיפיות ב-2,000 שקל.
המספר שלי במשקפיים האלו, ממרחק השנים כבר הספקתי לשכוח את המספר המדויק, הוא 9, או אולי 9.5.
כשהוריי קנו לי את המשקפיים האלו בנובמבר של 2015 ובעודי בן 17, וכשקיבלתי את המשקפיים האלו שמספרם לפחות 9, ובהתחשב בכך שהמספר הגבוה ביותר האפשרי במשקפיים הוא 30, ואחרי זה הבן-אדם הוא בעיקרון פשוט עיוור, הבנתי למעשה ששליש מהראייה שלי "הלכה".
הדבר הפליא אותי. התפלאתי. לפתע הבנתי מה עוללתי לעצמי, עם אורח חיי הגאוני, שיצר את הגאון המופלג שאני, שעם כל חוכמתו הכה רבה שאותה הוא צבר בזמן כה מעט, כבר בגיל 16 הוא הספיק לכתוב את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית", אני קורא לה.
לפתע הבנתי מה עוללתי לעצמי. בגיל 17, הייתה לי את אותה הראייה של גבר בשנות השישים או השבעים לחייו. בקצב הזה, הבנתי, אתעוור כליל במהלך שנות החמישים המוקדמות שלי.
לא שזאת תחרות או משהו, אבל רק לפרוטוקול, גאון-העל מדרגה שלישית גליליאו גליליי, מרוב כל עיסוקיו הגאוניים ואורח חייו הגאוני, כגאון-על החי במקצב גבוה במיוחד, התעוור לחלוטין עד גיל 73.
בכל מקרה, הבנתי שכך המצב לא יכול להימשך, אבל הדבר הכניס אותי למלכוד.
מן הצד האחד, לא רציתי לשנות דבר באורחות חיי, שיצרו את האדם שאני, עם כל החוכמה הזאת, הכישרונות האלו, והאישיות הטובה הזאת.
מצד שני, מן הסתם גם לא רציתי להתעוור, כאילו דדדדדאאאאאא...
אז חשבתי על זה ממש טוב, ובסוף הבנתי מה עליי לעשות.
לשמור על אותו אורח חיים, ובאותה נשימה למצוא מה אני כן יכול לעשות, שישמור על הראייה שלי, ושלא יתנגש עם אורח חיי כגאון רב פעלים החי מסביב לשעון ודוחק עצמו לקצה.
פצחתי בעבודת מחקר.
פצחתי בעבודת מחקר, שמטרתה לאפשר לי את אורח חיי שהורגלתי בו, תוך כדי שמירה על ראייתי ככל האפשר, ועיכוב ההידרדרות בראייה לקצב מספיק איטי כדי שאמשיך לראות ברמה סבירה עד מותי.
ההידרדרות הזאת היא כמובן טבעית ומובנת, אך למעשה מהירה מידי בעקבות כל מה שאני מעולל לעצמי כגאון החי במקצב גבוה.
שכאמור, זה מה שקרה לגליליאו גליליי.
עבודת המחקר הניבה שלוש מסקנות, שאותן תרגמתי לכדי שלוש יישומים מעשיים בחיי היום-יום, שלא גבו כמעט שום מאמץ, ובטח שלא שינוי באורחות החיים.
ירדתי לסלון, קראתי לאמא ואבא מהחדר שלהם והוצאתי מספר פקודות חדשות.
"עוברים בכל הבית לנורות פלורסנט כי זה יותר בריא לעיניים מנורות LED, אני רוצה להתחיל לאכול יותר פירות וירקות, תתחילו לקנות יותר פירות וירקות (אחר כך הכנתי להם רשימה מסודרת וכל זה, עם דגש על פירות וירקות נוגדי חמצון), אני מפסיק עם התה ארל גריי ומעכשיו אתם קונים לי תה ירוק".
השינויים האלו לא היו דרמטיים בשבילי. החלפת הנורות הייתה חד-פעמית, וממילא נעשתה על-ידי אבא, ומה אכפת לי איזה אור יופץ בכל חדרי הבית? אור זה אור. אם אומרים לי שאור אחד יותר בריא לעיניים שלי מאשר אור אחר, מה אכפת לי לעבור אל האור הבריא? בנוגע לירקות והפירות, ממילא אכלתי מידי פעם תפוחים, בננות ומלפפונים. פשוט הייתי צריך להוסיף כמה סוגים ולהגדיל במעט את הכמויות, וממש לעבור לארוחת פירות וירקות יומית מסודרת, מאשר פה תפוח, שם בננה, וכדומה'. ובנוגע לתה? היה משהו עצוב בלוותר על הארל גריי. זה התה הכי טעים. מה גם, שזה התה שהכירה לי ושאותו הייתי שותה עם החברה הכי טובה מהבית-ספר, שהפכה לבת הזוג הראשונה, שהפכה לאקסית המיתולוגית, כאשר היינו נפגשים בבתים אחד של השנייה, וקוראים ספרים ביחד ומדברים על ספרים ומדברים על הבית-ספר ורואים טלוויזיה ומה שבא לנו. אבל זה היה הכרחי. התה הירוק מכיל הרבה נוגדי חמצון.
ותנחשו מה? זה עבד. האור החדש, העוד קצת סוגי פירות וירקות, העוד קצת כמות שלהם, והמעבר לתה הירוק, זה הכול עבד.
והנה אנחנו. עשר שנים מאוחר יותר, ואני עדיין עם אותם המשקפיים מגיל 17.
מה שכן, ובשבועות האחרונים, ולמרות שהתהליך הטבעי והמובן הואט מאוד, בחלוף עשר שנים, התחלתי לשים לב לכך שאולי הייתה עוד קצת הידרדרות, והגיע הזמן למשקפיים חדשים, גבוהים יותר בחצי מספר עד מספר וחצי בהערכה גסה, מה שיביא אותי למספר משוער של בין מינימום של 9.5 למקסימום של 11.
מן הצד האחד, מדובר בניצחון אדיר עבורי. מה שהיה בהתחלה גדילת המספר והחלפת המשקפיים כל שנתיים-שלוש הפך לגדילת המספר והחלפת המשקפיים פעם בעשר שנים.
מן הצד השני, זה לא מרגיש כמו ניצחון, וגם אם על-פי המהירות החדשה שבה מידרדרת ראייתי, אני אצליח להמשיך לראות עד יומי האחרון, גם אם באמצעות משקפיים, זה עדיין מבאס שהראייה ממשיכה להידרדר עוד טיפה ועוד טיפה עד שעדיין ובכל זאת צריך עוד זוג משקפיים חדש.
בהסתמך ועל-פי השינויים שעשיתי בגיל 17, אז על פי קצב הידרדרות הראייה החדש, הידרדרות בחצי מספר עד מספר וחצי, ומשקפיים חדשים, כל עשר שנים?
אוקיי, אז רגע, בגיל 37, המספר יהיה בין 10 ל-12.5? ובגיל 47 איפשהו שם בין 10.5 ל-14? ובגיל 57 משהו בין 11 ל-15.5? אני לא יודע. זה עדיין מרגיש הרבה מידי ומוקדם מידי. זה לא מקובל עליי. זה פשוט לא טוב מספיק.
בעתיד הקרוב אתחיל במחקר חדש ואבצע עוד לפחות שלוש שינויים נוספים על-מנת לשמור על ראייתי בשנים שעוד יבואו.
המטרה שלי? לאחר שאחליף את המשקפיים עוד השנה, לא להגיע לאחר מכן למספר של מינימום משוער של בין 10 למקסימום משוער של 12.5, ולא להצטרך להחליף את המשקפיים החדשות במשך 20 שנה, עד גיל 47, בשנת 2045.
אז כן, יש קצת עבודת מחקר בנושא לפניי.
אבל בינתיים, ובכל מקרה, עליי לעבוד על בחירת משקפי ראייה חדשות.
רוצים לעזור?
כעיקרון, מכיוון שהמשקפיים הנוכחיים שלי עלו 2,000 שקל ב-2015, שזה 2,800 שקל בכסף של היום, ב-2025 ובהתאמה לאינפלציה, ומכיוון שהכבוד והחוקים של איך שהדברים האלו עובדים מחייב אותי לעלות ברמה, ובטח ובטח שלא לרדת, אז זה אומר שהמשקפיים הבאות שלי צריכות לעלות...בואו נגיד לפחות כפול?
כלומר, זאת קפיצת הערך שהייתה בנעליים שלי, כשבדיוק לא מזמן עברתי לנעליים יקרות חדשות כי הנעליים היקרות הישנות כבר התיישנו.
אז זה אומר שמשקפי הראייה החדשות צריכות לפחות 5,600 שקל.
אני אגיד לכם את האמת, זה הרי ממילא מה שאני תמיד עושה, והאמת היא, שקשה לחפש ולמצוא משקפיים במחירים האלו, בטח כאלו שאני אוהב ושימצאו חן בעיניי, בטח ובטח כשזה אני, עם כל רמתי הגבוהה ועם כל הסטנדרטים הגבוהים שלי, אתם מבינים מה אני אומר? אבל בכל זאת הצלחתי למצוא כמה זוגות שמצאו חן בעיניי.
כולם, לחלוטין במקרה דרך אגב, שייכים לאותה חברת משקפיים-קרטייה.
כמו שאמרתי, קשה למצוא משקפי ראייה במחירים האלו, ובטח שאין הרבה חברות שמייצרות כאלו.
רוצים לעזור לי להחליט?
מה דעתכם על אלו?:
קרטייה CT0342O | אופטיקנה
הן עולות 6,000 שקל והן די מוצאות חן בעיניי.
ויש לי טעם נהדר דרך אגב, אז זה אומר הרבה מאוד דרך אגב.
בכל מקרה, כפי מה שאתם יכולים לראות, הן אסתטיות להפליא ויש בהן אלגנטיות פשוטה וממלכתית.
תסתכלו גם על צבע הזהב היפיפה הזה.
רק לא הכי עפתי על הצורה של הזכוכית. המשקפיים שלי תמיד היו מלבניות. הזכוכית במשקפיים האלו היא עגולה.
ומה דעתכם על אלו?:
Cartier Rectangular Frame Glasses – Cettire
הן עולות 8,300 שקל, וגם הן די מוצאות חן בעיניי.
הן פחות אסתטיות מהקודמות, אבל לפחות הזכוכית בצורה טובה יותר ומלבנית יותר, וגם הן ניחנו באלגנטיות ממלכתית, ועוצמה שקטה.
הן עשויות מתכת וקרן של באפלו.
אז בעיקרון, וכרגע, הבחירה היא בין שני אלו.
למרות שאני חייב להודות שיש זוג מסוים, שאהבתי עוד יותר משני אלו ואם הייתי יכול ללכת עליו אז לא היה על מה לדבר ומה להתלבט בכלל.
הוא עשוי זהב (למרות שתיאורטית זה יכול להיות רק צבע, אבל במחיר הזה נראה לי שיכול להיות שזה זהב אמיתי?) ומשובץ יהלומים. יש בו את האסתטיות היפיפייה של המשקפיים הראשונים ואת צורת הזכוכית הנכונה של המשקפיים השניים. בנוסף, כאמור, הזוג הזה עשוי זהב אמיתי (כדאי שהוא יהיה, במחיר הזה) ומשובץ יהלומים.
הבעיה היחידה היא שהמשקפיים האלו עולות 74,000 שקל. אמא לא תסכים לעולם אף-פעם בחיים גם לא בעוד מיליון מיליארד שנה
אבל רק בשביל הקטע אני אראה לכם גם אותן, נו ברור, אלא מה?
Cartier Rectangular Frame Glasses – Cettire
אבל שוב פעם, וכאמור, האפשרות הזאת, האפשרות השלישית, היא אפשרות לא ריאלית, ואיננה אחת מן האפשרויות האמיתיות שלנו.
אפשרות רביעית, גם כן לא מרגישה ריאלית מידי, אבל היא לא באמת בדיוק לא ריאלית כמו מה שהיא יותר לא נחוצה, כי בסופו של דבר כן הצלחתי למצוא זוגות שמוצאים חן בעיניי, אפשרות רביעית היא להזמין משקפיים בהזמנה אישית עם עיצוב לפי הזמנה וככה לקבל בדיוק-בדיוק מה שהייתי רוצה.
כאמור, הבחירה האמיתית שלנו היא בין האפשרות הראשונה שהראיתי לכם לבין האפשרות השנייה שהראיתי לכם. זאת ההתלבטות האמיתית שלי? מה דעתכם? איזה זוג אהבתם יותר? איזה זוג עליי לבחור?
אבל כמובן שאחרי שהיו לי משקפיים ב-2,000 במחירים של 2015, הכבוד העצמי מחייב אותי להחליף אותן בכאלו שיהיו עוד הרבה יותר יקרות, וכך יהיה הדבר. אבל בעצם, מוטב שנתחיל מההתחלה.
כידוע לכולם, אני האדם החכם בהיסטוריה.
כי כאילו, טוב, נו, מה נעשה? עובדה ידועה ומוכחת שמגובה באינספור ראיות
עוד כידוע לכולם, בני-אדם, כמו בעלי-חיים, כמו צמחים, הם יצורים אורגניים. אנחנו מזדקנים, אנחנו מידרדרים, אנחנו מתים. בין יתר הדברים, אנחנו מאבדים אט-אט את ראייתנו.
העניין הוא, שהגאונים מביננו, לדוגמה אני, חיים במקצב גבוה יותר מאנשים אחרים, ולכן חיים יותר הרבה, בתוך אותן תקופות זמן, מה שגורם להידרדרות, לדוגמה של הראייה, בקצב יותר מהיר מאשר כפי מה שהיא אמורה להידרדר.
אם כך הם הדברים בנוגע לגאונים רגילים, אז וודאי שכך הדבר הוא בנוגע לגאוני-על, וקל וחומר כך הדבר באשר למי שהוכיח עצמו זה מכבר בתור האדם החכם בעולם.
אני ראיתי מאות סדרות, אלפי סרטים. העברתי עשרות אלפי שעות מול המחשב. קניתי וקראתי אלפי ספרים. העברתי בחיי מאות לילות לבנים. הדבר כמובן גבה את מחירו מחוש הראייה שלי.
את המשקפיים הראשונים שלי הוריי קנו לי כשהייתי ילד בן 10 בכיתה ה'. בפעם הראשונה שהגעתי איתם לבית-ספר, חברתי הטובה ולימים בת זוגי הראשונה ולאחר מכן האקסית המיתולוגית שלי, הסתכלה עליי בהלם.
"ממתי אתה מרכיב משקפיים?".
"מאתמול", עניתי לה מחויך.
מאז, ובעודי ממשיך כל העת לחיות את אותו אורח החיים שהפך אותי לגאון כה מופלג עד כדי כך שיש לי צבא שלם של עשרות אנשים המעריצים אותי על גאונותי, עליתי במספרים והחלפתי זוגות משקפיים כל שנתיים-שלוש, כאשר עם כל זוג משקפיים נוסף, המשקפיים שלי הפכו טובות יותר ויקרות יותר, עד שיום אחד הוריי קנו לי את הזוג הנוכחי שלי.
הוגו בוס שחורות ויפיפיות ב-2,000 שקל.
המספר שלי במשקפיים האלו, ממרחק השנים כבר הספקתי לשכוח את המספר המדויק, הוא 9, או אולי 9.5.
כשהוריי קנו לי את המשקפיים האלו בנובמבר של 2015 ובעודי בן 17, וכשקיבלתי את המשקפיים האלו שמספרם לפחות 9, ובהתחשב בכך שהמספר הגבוה ביותר האפשרי במשקפיים הוא 30, ואחרי זה הבן-אדם הוא בעיקרון פשוט עיוור, הבנתי למעשה ששליש מהראייה שלי "הלכה".
הדבר הפליא אותי. התפלאתי. לפתע הבנתי מה עוללתי לעצמי, עם אורח חיי הגאוני, שיצר את הגאון המופלג שאני, שעם כל חוכמתו הכה רבה שאותה הוא צבר בזמן כה מעט, כבר בגיל 16 הוא הספיק לכתוב את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית", אני קורא לה.
לפתע הבנתי מה עוללתי לעצמי. בגיל 17, הייתה לי את אותה הראייה של גבר בשנות השישים או השבעים לחייו. בקצב הזה, הבנתי, אתעוור כליל במהלך שנות החמישים המוקדמות שלי.
לא שזאת תחרות או משהו, אבל רק לפרוטוקול, גאון-העל מדרגה שלישית גליליאו גליליי, מרוב כל עיסוקיו הגאוניים ואורח חייו הגאוני, כגאון-על החי במקצב גבוה במיוחד, התעוור לחלוטין עד גיל 73.
בכל מקרה, הבנתי שכך המצב לא יכול להימשך, אבל הדבר הכניס אותי למלכוד.
מן הצד האחד, לא רציתי לשנות דבר באורחות חיי, שיצרו את האדם שאני, עם כל החוכמה הזאת, הכישרונות האלו, והאישיות הטובה הזאת.
מצד שני, מן הסתם גם לא רציתי להתעוור, כאילו דדדדדאאאאאא...
אז חשבתי על זה ממש טוב, ובסוף הבנתי מה עליי לעשות.
לשמור על אותו אורח חיים, ובאותה נשימה למצוא מה אני כן יכול לעשות, שישמור על הראייה שלי, ושלא יתנגש עם אורח חיי כגאון רב פעלים החי מסביב לשעון ודוחק עצמו לקצה.
פצחתי בעבודת מחקר.
פצחתי בעבודת מחקר, שמטרתה לאפשר לי את אורח חיי שהורגלתי בו, תוך כדי שמירה על ראייתי ככל האפשר, ועיכוב ההידרדרות בראייה לקצב מספיק איטי כדי שאמשיך לראות ברמה סבירה עד מותי.
ההידרדרות הזאת היא כמובן טבעית ומובנת, אך למעשה מהירה מידי בעקבות כל מה שאני מעולל לעצמי כגאון החי במקצב גבוה.
שכאמור, זה מה שקרה לגליליאו גליליי.
עבודת המחקר הניבה שלוש מסקנות, שאותן תרגמתי לכדי שלוש יישומים מעשיים בחיי היום-יום, שלא גבו כמעט שום מאמץ, ובטח שלא שינוי באורחות החיים.
ירדתי לסלון, קראתי לאמא ואבא מהחדר שלהם והוצאתי מספר פקודות חדשות.
"עוברים בכל הבית לנורות פלורסנט כי זה יותר בריא לעיניים מנורות LED, אני רוצה להתחיל לאכול יותר פירות וירקות, תתחילו לקנות יותר פירות וירקות (אחר כך הכנתי להם רשימה מסודרת וכל זה, עם דגש על פירות וירקות נוגדי חמצון), אני מפסיק עם התה ארל גריי ומעכשיו אתם קונים לי תה ירוק".
השינויים האלו לא היו דרמטיים בשבילי. החלפת הנורות הייתה חד-פעמית, וממילא נעשתה על-ידי אבא, ומה אכפת לי איזה אור יופץ בכל חדרי הבית? אור זה אור. אם אומרים לי שאור אחד יותר בריא לעיניים שלי מאשר אור אחר, מה אכפת לי לעבור אל האור הבריא? בנוגע לירקות והפירות, ממילא אכלתי מידי פעם תפוחים, בננות ומלפפונים. פשוט הייתי צריך להוסיף כמה סוגים ולהגדיל במעט את הכמויות, וממש לעבור לארוחת פירות וירקות יומית מסודרת, מאשר פה תפוח, שם בננה, וכדומה'. ובנוגע לתה? היה משהו עצוב בלוותר על הארל גריי. זה התה הכי טעים. מה גם, שזה התה שהכירה לי ושאותו הייתי שותה עם החברה הכי טובה מהבית-ספר, שהפכה לבת הזוג הראשונה, שהפכה לאקסית המיתולוגית, כאשר היינו נפגשים בבתים אחד של השנייה, וקוראים ספרים ביחד ומדברים על ספרים ומדברים על הבית-ספר ורואים טלוויזיה ומה שבא לנו. אבל זה היה הכרחי. התה הירוק מכיל הרבה נוגדי חמצון.
ותנחשו מה? זה עבד. האור החדש, העוד קצת סוגי פירות וירקות, העוד קצת כמות שלהם, והמעבר לתה הירוק, זה הכול עבד.
והנה אנחנו. עשר שנים מאוחר יותר, ואני עדיין עם אותם המשקפיים מגיל 17.
מה שכן, ובשבועות האחרונים, ולמרות שהתהליך הטבעי והמובן הואט מאוד, בחלוף עשר שנים, התחלתי לשים לב לכך שאולי הייתה עוד קצת הידרדרות, והגיע הזמן למשקפיים חדשים, גבוהים יותר בחצי מספר עד מספר וחצי בהערכה גסה, מה שיביא אותי למספר משוער של בין מינימום של 9.5 למקסימום של 11.
מן הצד האחד, מדובר בניצחון אדיר עבורי. מה שהיה בהתחלה גדילת המספר והחלפת המשקפיים כל שנתיים-שלוש הפך לגדילת המספר והחלפת המשקפיים פעם בעשר שנים.
מן הצד השני, זה לא מרגיש כמו ניצחון, וגם אם על-פי המהירות החדשה שבה מידרדרת ראייתי, אני אצליח להמשיך לראות עד יומי האחרון, גם אם באמצעות משקפיים, זה עדיין מבאס שהראייה ממשיכה להידרדר עוד טיפה ועוד טיפה עד שעדיין ובכל זאת צריך עוד זוג משקפיים חדש.
בהסתמך ועל-פי השינויים שעשיתי בגיל 17, אז על פי קצב הידרדרות הראייה החדש, הידרדרות בחצי מספר עד מספר וחצי, ומשקפיים חדשים, כל עשר שנים?
אוקיי, אז רגע, בגיל 37, המספר יהיה בין 10 ל-12.5? ובגיל 47 איפשהו שם בין 10.5 ל-14? ובגיל 57 משהו בין 11 ל-15.5? אני לא יודע. זה עדיין מרגיש הרבה מידי ומוקדם מידי. זה לא מקובל עליי. זה פשוט לא טוב מספיק.
בעתיד הקרוב אתחיל במחקר חדש ואבצע עוד לפחות שלוש שינויים נוספים על-מנת לשמור על ראייתי בשנים שעוד יבואו.
המטרה שלי? לאחר שאחליף את המשקפיים עוד השנה, לא להגיע לאחר מכן למספר של מינימום משוער של בין 10 למקסימום משוער של 12.5, ולא להצטרך להחליף את המשקפיים החדשות במשך 20 שנה, עד גיל 47, בשנת 2045.
אז כן, יש קצת עבודת מחקר בנושא לפניי.
אבל בינתיים, ובכל מקרה, עליי לעבוד על בחירת משקפי ראייה חדשות.
רוצים לעזור?
כעיקרון, מכיוון שהמשקפיים הנוכחיים שלי עלו 2,000 שקל ב-2015, שזה 2,800 שקל בכסף של היום, ב-2025 ובהתאמה לאינפלציה, ומכיוון שהכבוד והחוקים של איך שהדברים האלו עובדים מחייב אותי לעלות ברמה, ובטח ובטח שלא לרדת, אז זה אומר שהמשקפיים הבאות שלי צריכות לעלות...בואו נגיד לפחות כפול?
כלומר, זאת קפיצת הערך שהייתה בנעליים שלי, כשבדיוק לא מזמן עברתי לנעליים יקרות חדשות כי הנעליים היקרות הישנות כבר התיישנו.
אז זה אומר שמשקפי הראייה החדשות צריכות לפחות 5,600 שקל.
אני אגיד לכם את האמת, זה הרי ממילא מה שאני תמיד עושה, והאמת היא, שקשה לחפש ולמצוא משקפיים במחירים האלו, בטח כאלו שאני אוהב ושימצאו חן בעיניי, בטח ובטח כשזה אני, עם כל רמתי הגבוהה ועם כל הסטנדרטים הגבוהים שלי, אתם מבינים מה אני אומר? אבל בכל זאת הצלחתי למצוא כמה זוגות שמצאו חן בעיניי.
כולם, לחלוטין במקרה דרך אגב, שייכים לאותה חברת משקפיים-קרטייה.
כמו שאמרתי, קשה למצוא משקפי ראייה במחירים האלו, ובטח שאין הרבה חברות שמייצרות כאלו.
רוצים לעזור לי להחליט?
מה דעתכם על אלו?:
קרטייה CT0342O | אופטיקנה
הן עולות 6,000 שקל והן די מוצאות חן בעיניי.
ויש לי טעם נהדר דרך אגב, אז זה אומר הרבה מאוד דרך אגב.
בכל מקרה, כפי מה שאתם יכולים לראות, הן אסתטיות להפליא ויש בהן אלגנטיות פשוטה וממלכתית.
תסתכלו גם על צבע הזהב היפיפה הזה.
רק לא הכי עפתי על הצורה של הזכוכית. המשקפיים שלי תמיד היו מלבניות. הזכוכית במשקפיים האלו היא עגולה.
ומה דעתכם על אלו?:
Cartier Rectangular Frame Glasses – Cettire
הן עולות 8,300 שקל, וגם הן די מוצאות חן בעיניי.
הן פחות אסתטיות מהקודמות, אבל לפחות הזכוכית בצורה טובה יותר ומלבנית יותר, וגם הן ניחנו באלגנטיות ממלכתית, ועוצמה שקטה.
הן עשויות מתכת וקרן של באפלו.
אז בעיקרון, וכרגע, הבחירה היא בין שני אלו.
למרות שאני חייב להודות שיש זוג מסוים, שאהבתי עוד יותר משני אלו ואם הייתי יכול ללכת עליו אז לא היה על מה לדבר ומה להתלבט בכלל.
הוא עשוי זהב (למרות שתיאורטית זה יכול להיות רק צבע, אבל במחיר הזה נראה לי שיכול להיות שזה זהב אמיתי?) ומשובץ יהלומים. יש בו את האסתטיות היפיפייה של המשקפיים הראשונים ואת צורת הזכוכית הנכונה של המשקפיים השניים. בנוסף, כאמור, הזוג הזה עשוי זהב אמיתי (כדאי שהוא יהיה, במחיר הזה) ומשובץ יהלומים.
הבעיה היחידה היא שהמשקפיים האלו עולות 74,000 שקל. אמא לא תסכים לעולם אף-פעם בחיים גם לא בעוד מיליון מיליארד שנה
אבל רק בשביל הקטע אני אראה לכם גם אותן, נו ברור, אלא מה?
Cartier Rectangular Frame Glasses – Cettire
אבל שוב פעם, וכאמור, האפשרות הזאת, האפשרות השלישית, היא אפשרות לא ריאלית, ואיננה אחת מן האפשרויות האמיתיות שלנו.
אפשרות רביעית, גם כן לא מרגישה ריאלית מידי, אבל היא לא באמת בדיוק לא ריאלית כמו מה שהיא יותר לא נחוצה, כי בסופו של דבר כן הצלחתי למצוא זוגות שמוצאים חן בעיניי, אפשרות רביעית היא להזמין משקפיים בהזמנה אישית עם עיצוב לפי הזמנה וככה לקבל בדיוק-בדיוק מה שהייתי רוצה.
כאמור, הבחירה האמיתית שלנו היא בין האפשרות הראשונה שהראיתי לכם לבין האפשרות השנייה שהראיתי לכם. זאת ההתלבטות האמיתית שלי? מה דעתכם? איזה זוג אהבתם יותר? איזה זוג עליי לבחור?
:
