באיחור מה, ולאור הרהורים בנסיעה
גשומה מבירתנו האפרורית למישור החוף האפרורי פחות,- הרהרתי במושג מיינסטרים, והגעתי להבחנה חשובה,- טריביאלית אמנם, אבל צריך לנסח אותה לאור מה שכתבת: כשאתה אמן שיוצר מוסיקה כדי שיאהבו אותה, כדי למכור, כדי להיות בראש המצעד של המוסיקה הפופולרית וכיו"ב (בריטני וכיו"ב),- זה בעיני מיינסטרים במובן השלילי, א-ב-ל, אם אתה אמן שיוצר משהו שבוער לך בפנים, ואנשים אוהבים את זה, ולאחר שנים רבות של עבודה- אתה מצליח- אז הגדרת המינסטרים השתנתה. ואתה, אתה בסדר דווקא. פה נכנסת כבר העדפה למחוזות לא מוכרים, חדשניים במוסיקה- ואין לי בעיה איתה. אני פשוט לא חושב שגידי, מהיותו מינסטרים מהסוג השני, בעיני ולאזני, הופך מאוס או מיותר. (הערת אגב,- גידי אמנם לא כותב או מלחין את רוב החומר שהוא מבצע, אבל הוא מגיש בתובנה עמוקה, ורגש. ובכלל. ובענין עבר את שיאו- שמעת את "בקצה ההר"? מישהו ממכם? לדעתי, החומר החדש שלו מוצלח יותר מוסיקלית, פחות מיינסטרימי אם כבר, והקול הסדוק סטייל טום וייטס,- תמיד מוסיף רק טוב). זהו.
לא היינו רוצים כולנו שרונה תהיה מיינסטרים עוד 10, 20 שנה?