הנסיון שלי
 
לא מעיד כמובן על שום דבר, אבל בכל זאת.
 
אנחנו היינו בזוגיות פתוחה כל השנים, התגרשנו ועכשיו הגדולים כבר ביא' יב'. היום אני לא חי עם בת -זוג ויש לי שתי חברות.
 
בשנים הראשונות הסתרנו מהילדים אבל אחר כך הבנו שזה לא מתאים לנו. כמובן, לא שיתפנו אותם מה עשינו עם החברה שנשארה לישון איתנו בלילה - שיתפנו רק מה שמתאים לגיל שהם היו בו.
 
היום אני רואה שהדרך בה פעלנו היתה בהחלט נכונה לנו. לילדים אין שום משקעים מהנושא והם ממש בריאים... הנושא פתוח לחלוטין היום, הם מכירים את תפישותי, מכירים את החברות שלי וכו'. לגדול יש חברה כבר יותר מחצי שנה "אבא, יש לי רק אחת
"
 
בכל מקרה, אני לא מבין למה להסתיר משהו שאני מאמין בו. גם היום, כשהם גדולים ואפשר לדבר באופן פתוח, הם יודעים שזו הדרך שאני בחרתי ושהם בוחרים את הדרך שלהם. שמונוגמיה זו בהחלט דרך טובה למי שזה מתאים לו.
 
מה שכן, אני מאמין שאנחנו בעיקר מחנכים את הילדים שלנו דרך העשיה שלנו וכשאנחנו מסתירים - אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לחיות בשקר. לי זה לא מתאים, אבל זו רק נקודת המבט שלי ובהחלט מי שיש לו נקודת מבט שונה, יכול להגיע למסקנה שונה משלי.