ואיך בדיוק את מציעה לבדוק את "הלמה"?
הרי פוליטיקאי שאינו מקיים הבטחות, תמיד יוכל לטעון שזה לא תלוי בו ושיש נסיבות שאינן מאפשרות לו לקיים את הבטחותיו, כמו למשל "משמעת קואליציונית" במקרה של שינוי, שהצביעה נגד חוקים שהיא עצמה תמכה בהם. כך שאיך בדיוק את מתכוונת לבדוק את "הלמה"? ומה זאת אומרת "העונש צריך להיות בקלפי"? האם אזרחי ישראל צריכים לשבת ולחכות 4 שנים, עם כל ההשלכות, עד שפוליטיקאי שמבצע את ההיפך הגמור ממה שהבטיח לבוחריו, יוכל "להענש" על ידם? אם כך אשרת, מה מונע מכל אדם שרוצה להיבחר לכנסת להבטיח הרים וגבעות לבוחריו, בידיעה מראש שהוא לא מתכוון לממש אפילו אחת מהבטחותיו? הרי את ה4 שנים שלו, עם כל הכסף וטובות ההנאה שבצידן, אף אחד כבר לא יוכל לקחת ממנו. ואגב, אם לא ידעת, חבר כנסת נהנה מהרבה הטבות גם הרבה אחרי שהוא עוזב את הכנסת, חבר כנסת לשעבר שכיהן קדנציה מלאה זכאי, למשל, למימון מנוי לעיתון וטלפון לכל חייו. על-פי נתוני הכנסת, הכנסת משלמת השנה 2 מיליון שקל בגין החזרי טלפון ו-336 אלף בגין מנויים לעיתונים. חברי הכנסת שהצטרפו לכנסת לפני 1999 מבוטחים גם בפנסיה תקציבית. הם לא הפרישו מכספם לפנסיה, הפנסיה נקבעת מראש ויוצאת מקופת האוצר, כלומר מקופת המדינה. גיל הפרישה הוא 45 בלבד (בעוד שגיל הפרישה המקובל במשק הוא 67). לעתים מקבלים חברי הכנסת משכורת ופנסיה מאותו מעביד. בנימין נתניהו, למשל, מקבל מהכנסת "תוספת" בסך כ-3,900 שקל בגין פנסיה, המשולמת לו לצד משכורתו כיו"ר האופוזיציה. אולי תתפלאי, אך מתברר שגם חברי כנסת שהורשעו בפלילים זכאים להטבות: גונן שגב, נעמי בלומנטל, שלמה בניזרי, מיכאל גורלובסקי, יחיאל חזן ואחרים ממשיכים לקבל, גם לאחר פרישתם, מימון לצורך שמירה על קשר עם הציבור (עיתון, טלפון וכמובן פנסיה). איציק מרדכי, שהורשע במעשים מגונים, יעלה לקופת המדינה כ-9,778,680 שקל עד גיל 85. נשיא המדינה הפורש, משה קצב, שמקבל כיום שכר חודשי של 57,278 שקל, צפוי לקבל לאחר פרישתו מיליון שקל בשנה לאחזקת לשכה, וכן חצי מיליון שקל בעבור פנסיה והחזר הוצאות טלפון. עד גיל 85 יסתכמו הוצאות אלה ב-125 מיליון שקל. והרשימה עוד ארוכה מכדי שהיריעה תכיל את כולה...
