"ללמוד לבר מצווה" - או ללמוד "מה זו יהדות"?
דיסקליימר: הכותב היה מוגדר על ידי הסובבים אותו כ"ישראלי חילוני" כשחי בישראל. היום, כחבר בקהילה היהודית הרפורמית בארה"ב, הוא מן הסתם מוקצה מחמת המיאוס בישראל האורתודוקסית.
------------------------------------------------------------
הבת חגגה בר מצווה בגיל 13.
היא עלתה לתורה (והובילה את כל טקס תפילת השחרית) בבית הכנסת שאנו חברים בו בארה"ב (קראה מדהים שבע עליות והפטרה - איריס+2 יכולה להעיד).
עשינו לה גם טקס בכותל המערבי הרפורמי ("מרכז דוידסון") - קבלת שבת ותפילת מעריב שהיא הובילה יחד עם חברה ישראלית שלנו שלמדה והוסמכה לרבנות כאן בבוסטון וחזרה לישראל לפני כמה שנים.
כן, את התאריך לבר המצווה של הילדה כאן בבוסטון הזמנו שנתיים מראש.
בדיוק כמו שכבר יש תאריך קבוע לבר המצווה של הילד בקייץ הבא.
גם אצלו אנחנו מתכננים לחגוג בקטן בישראל, ובצורה יותר "רשמית" בבית הכנסת של הקהילה שלנו בבוסטון.
תרגישי חופשי להתעלם מההשתפכות שתבוא להלן:
בשנים האחרונות אנחנו נמצאים בגיזרת גילאי הבת \ בר מצווה, והשתתפנו בלא מעט בר מצוות ישראליות גם בארה"ב וגם בישראל.
הרושם שנוצר אצלי הוא שרבים מאוד מילדי הבר מצווה ה"חילוניים" שפגשתי בישראל אינם יודעים בכלל מהי יהדות. הם מדקלמים את הפרשה שהם שיננו, אבל פשוט לא מבינים כלום ממה שקורה בבית הכנסת לפני ואחרי הקריאה... הם לא מכירים את מבנה התפילה או ההבדל בין תפילת יום חול ותפילת שבת ויום טוב, אף אחד לא טורח להסביר להם את המשמעות והסיבה לכל אחד מחלקי תפילת עמידה, אין להם מושג מתי אומרים את "עלינו לשבח"...
במילים אחרות - הם "למדו לבר מצווה", ולא "מה זו יהדות".
די סביר שהם לא ראו בית כנסת מבפנים לפני שהתחילו ללמוד לבר מצווה - ודי סביר שלא יראו אותם בבית כנסת אחרי בר המצווה... סתם "עוד איזו מטלה שצריך לעשות".
לפני כמה שנים החלטנו (כהורים) שלילדים שלנו בעצם לא ממש ברור "מהו יהודי" ומה זו יהדות.
במשך השנים הראשונות לחיי הילדים שלנו ניסינו לשמור על ה"זהות הישראלית" שלהם באותה צורה שמישהי תארה כאן בשירשור אחר - ספרים בעיברית בבית, תוכן מוזיקלי וטלוויזיוני ישראלי (דיסקים, שירי ילדים) - וכשהם גדלו קצת שלחנו אותם ל"בית הספר המשלים הישראלי" שפועל בעיר שלנו פעמיים בשבוע אחה"צ ומלמד עיברית ותכנים מישראל. חגגנו חגים וארועים יהודיים בצורה ישראלית ועם חברים מהקהילה הישראלית...
ויום אחד הייתה לנו פתאום תובנה:
הילדים שלנו לא ישראלים. הם נולדו בארה"ב וחיו כל חייהם בארה"ב .
התובנה הזו הביאה אותנו לחשוב: אז מה בעצם הזהות של הילדים שלנו?
מה שהם באמת זה אמריקאים-יהודים-שהוריהם היגרו לכאן מישראל. ושכדי שהם לא יחיו ב"גטו המהגר" כל חייהם - זה צריך להיות סדר החשיבות של המרכיבים.
אילו אבני בניין אנחנו נותנים להם כדי לבנות את הזהות הזו?
התכנים ה"ישראליים" שחשפנו אותם אליהם בילדותם התייחסו רק לסממנים החיצוניים של היהדות (אוכל, שירים, "מנהגי החג"), אבל התעלמו מהיהדות עצמה. הילד היהודי הממוצע בשכונה שלנו יודע יותר על יהדות ועל הדת היהודית מהילדים הישראלים (לכאורה) שלי...
אז הרבה לפני "שנת הבר-מצווה" פתחנו בחיפושים, ועברנו לא מעט קהילות משלל זרמים - חב"ד, אורתודוקסים מודרנים, קונסרבטיבים, רפורמים, דיקונסטרקטואליסטים, ועוד כל מני לא מוגדרים. ובסופו של תהליך בחרנו בקהילה רפורמית שעקרונותיה וצורת ההתנהלות והפולחן שלה התאימה לנו. שילבנו את הילדים ב religious school של הקהילה,
השתלבנו בעצמנו והתחלנו להיות פעילים בפעילויות ההתנדבות הקהילתית ו"תיקון עולם",
בת זוגי נבחרה ויושבת ב board of trustees של הקהילה,
התחלנו להגיע בהרכב משפחתי לפחות פעם בשבועיים ל services בסוף שבוע ובחגים (להשתתף בטקס - לא לקשקש עם החברים בלובי בזמן שהילדים משתוללים בחצר בסגנון קהילת חב"ד של הישראלים כאן)...
אחרי שנת הבר מצווה אנחנו "שיחררנו" את הילדה ממחוייבות - והיא חופשיה להחליט מה מתאים לה לעשות ובמה להשתתף. בינתיים היא בחרה להתנדב כ"עוזרת מורה" ב religious school של הקהילה ולעזור לילדים ללמוד עברית.
אני מרגיש שאחרי 5-6 שנים של השתתפות מהותית בקהילה, הילדים קיבלו מספיק בסיס וחשיפה כדי להבין מה זו יהדות ומה המשמעות של " להיות יהודי" - מה משותף להם ולצ'רלי, או קייל, או אביגייל שלומדים איתם בבית הספר הציבורי.
מכאן והלאה - ההחלטה איך להמשיך היא שלהם.
