ai27
Well-known member
במדעי הרוח והחברה - מה שחשוב זה לא היכולות שלך, אלא הקשרים והקומבינות שלך.
זאת הסיבה שמנכ"ל בינוני ומטה יכוון נמוך - זה יאפשר לו לגייס מקורבים במקום בעלי יכולת,החברה תתמלא ביס-מנים שלו - והכל ילך חלק.
לימודים עם הרב הם בעיקר ב"השקפה" או "מוסר". הם מעטים ואין מבחן.
במדעי הרוח (שאתה מכיר) עובדים בעיקר בצורת שינון - ולאף אחד לא אכפת כמה הבנת וכמה דיקלמת במבחן (במבחן אמריקאי אפילו זה לא).
בישיבה רוב הלימוד הוא עצמי, ולא עם הרב
נותנים לתלמיד דף בספר שרובו בשפה זרה (אף אחד לא דובר ארמית מהבית) הוא יושב עם תלמיד אחר - וביחד מנסים להבין כמה שיותר.
אחרי הטקסט הבסיסי יש בצדדים "מפרשים" שבמקום לפרש מתמקדים בסוגיות במחלוקת, ודי קופצים מהאמצע (מתוך הנחה שכבר הבנת על מה הדיון), ובטקסט יש הפניות למקורות אחרים, שקריאה מלאה בהם מאפשרת להבין את הקונטקסט, שיראה מאוד תלוש למי שלא נעזר בהם
כשנבחנים (לא כל יום, לפעמים בסיום המסכת) - זה לגבי מה שהצלחת להבין מכל דיון: מה הדעה של כל אחד מהצדדים, מה הסיבות (שלא תמיד כתובות באופן מלא), מה המפרשים חשבו על הדעות שלהם ואיך הם פישרו בינהן, ואיך מהכתוב מבינים מה צריך לעשות (המפרשים לפעמים מייחסים לדעת המיעוט שנפסלה - משמעות לגבי המקרים שיוצאים מהכלל)
וכל יום - מדובר בחומר חדש, כי כל יום לומדים דף חדש, וחוזרים על החומר שהתקשית בו כל 7 שנים (משמע מי שקשה לו ומחפף, לא מסיים 7 שנים).
זה הסדר העיקרי. הדף היומי.
במקביל יש לימוד ב"עיון" על סוגיות נבחרות, בהן לוקחים את הזמן כי רוציים להבין ולזכור הכל באופן מלא
בשלב מסויים מגיעים למבחני הסמכה ברבנות הראשית.
כדי לעבוד כרב צריך לעבור בין 6 ל11 מבחני הסמכה, כדי לעבוד במקצועות תורניים צריך להוכיח בקיאות תיאורטית במקצוע המדובר, ורק אז מתקבלים לסטאז'. בסופו לפעמים יש מבחן הסמכה רשמי.
