מה בשביל מי? בשבילך כמובן ...
אבל את לא רואה... סתאםםםם... אני לא מאלו שיגידו שכותבים אך ורק בשביל עצמם, כי זאת התפלצנות מופרכת. שאף אחד לא יבלבל לי בביציות. כל מי שבא לכאן רוצה מידה מסויימת של חשיפה, מי יותר מי פחות. כשאני באתי לכאן, חשבתי שאני מעלה אך ורק מתכונים, כי בזה אני טובה. לאט לאט אנשים הכירו אותי מהתגובות המושקעות שאני נוהגת לתת, ובאה דרישה לקצת יותר ממתכונים לקוניים. עליתי מדרגה והתחלתי לשתף בסיפורים האישיים שלי, וכהרגלי, אם אני עושה משהו, אני עושה אותו עד הסוף או שלא עושה בכלל. לקחתי את כל נושא הבלוג כטיפול. במקום לשלם לפסיכולוג 400 ש"ח, אני כותבת. יש ימים שמחים, ימים מוטרפים,וגם ימים עצובים. הכל מתבטא במילה הכתובה, גם אם היא מסתתרת בין שורות מתכון מעאפן... הכל מורגש אצלי. לאט לאט התחלתי להבין שאנשים רוצים לשמוע מה אני חושבת ולא רק על מתכונים, ולכן התחלתי להביע דעתי על עוד ועוד נושאים. אז זה יהיה לא מדוייק אם אומר שאני כותבת רק לעצמי. אני קשובה לקוראיי, אוהבת את קוראיי ומכבדת אותם מאוד {בדרכי שלי}. אני גם מנהלת עמם מעין דו שיח מתמשך בין פוסט לפוסט. כולם יודעים מה עובר עלי. ואני מתקדמת אתם בסיפור חיי. כל מתכון שאני מעלה קשור ישירות למשהו שקרה אי פעם בעברי.מצאתי שיש אנשים שאינם קשורים לעולם הבישול שמגיעים קבוע רק בגלל הסיפורים ואותי זה משמח, כי זה חלק אינטגרלי ממני. שאלת האם אני כותבת כדי לקבל חיזוקים מהסביבה? תגדירי חיזוק... אני קיבלתי הרבה חיזוקים שליליים וחיוביים כאן בבלוגייה. הטובים ברורים, לא נתמקד, השליליים? מה שתרצי ולא תרצי... האשימו אותי בזיוף ניקים , כשבפועל אני בעלת שני ניקים בלבד, {והשני נוצר בשבוע האחרון בעקבות יצירת בלוג נוסף}, האשימו אותי בליבובים לעצמי {כן, אני נורא אוהבת אותי, אני מאוד נחמדה ואני חופשי מנהלת רומן עם הפיצול, מודה באשמה...} האשימו אותי בהתכתבות עם עצמי על מנת להקפיץ תגובות לשם הגעה לסערת הטוקבקים, {אוחחח הפיצול הזה מתבקבק נפלאאאאא}. חיקו אותי ואת צורת כתיבתי, הן במהות הבלוג ועריכתו והן בתגובות {סבבה מבחינתי, אם לא יהיו חיקויים, לא יעריכו את המקור, ככה אבי אמר לי פעם...}.. רוצה עוד? לא צריך, נכון? אז האם אני כותבת כדי ..? אני כותבת נקודה. מעניין לי את הגבה השמאלית בשביל מה. אצלי אין מניע נסתר. חולת מקלדת ואמשיך להיות. מי שרוצה לקרוא - תפאדאל, מי שלא... סאלאמת. האם אני כותבת כדי לפרוק מה שעל הלב? לא. לא רק. לפעמים אני כותבת כדי לשמח, לפרגן, לשתף, היום זה מיש-מש של הכל. יצרתי לעצמי פה משפחה וחבורת קוראים נאמנה, ואם אוכל לעזור עם הבלוג שלי לאחרים, אין שום סיבה שלא. שאלת האם אני מבקשת להשפיע או לשנות משהו... ראשית אני רוצה לחוות דעה. את הדעה האישית שלי. אם במישרין או בעקיפין גרמתי למישהו הזדהות, אנטגוניזם או וואט אבר, אזי אני שמחה, כי הצלחתי לעורר משהו , וכל תגובה היא בסדר מבחינתי. גם כשאני כותבת ביקורות והמלצות אני רושמת את דעתי. אם אחרים "קונים" והולכים אחרי... אחלה, בחירה שלהם. אני את שלי אמרתי, ובזה נגמר הסיפור. למי מיועד הבלוג שלי? למי שרוצה ומוכן לסבול את הגיגיי, השפה המתובלנת שלי, המתכונים שלי, הסיפורים שלי, התמונות שלי, בלבולי המוח שלי, ובעיקר... לעצמי ולפיצול האישיות שלי {כפרה הפיצולאי הזה..} עד כמה חשוב לי שיקדמו אותי? הכי, אבל הכי
לאחשוב לי בעולם. היות ואני "מתבלת" את שפתי הוורבלית , אני מאלו שלא מקודמים, ואני חיה עם זה בשלום, הבלוג שלי פורח, אני עם כמות מנויים מחמיאה, ואני מאושרת, ככה שאם הייתי "מתעניינת" בבול, הייתי מפסיקה, אך... אני זאת אני, ואני שלמה עם מי שאני, אזי... המשיכו לקדם את האחרים, זה ממש מעניין אותם ואני מפרגנת. אני נשארת נאמנה לעצמי. עושה מה שבבולבול שלי ולא מה שבבול שלכם.... אני חייבת לציין למען ההגינות שבהתחלה זה כן הפריע לי. לא הבנתי מדוע מתכונים שלי, שאני יודעת שהם טובים ברמות היסטריות ומ-ק-ו-ר-י-י-ם לא מקבלים בולים, בעוד שמתכונים בבלוגים אחרים, שהם..נו, פשוט לא, מקבלים חופשי בולים,כמו היו מעטפות בסניף דואר מרכזי. אחרי שהבנתי שאני עושה מה שאני עושה לטובת הקוראים שלי ולטובת עצמי, {ואני הרי תמיד חייבת להיות נאמנה קודם כל לעצמי}, אזי כל ה"קישוטים" החיצוניים בטלים בשישים. אני ממשיכה בדרכי, ומה שחשוב לי זה עוד מנוי ולא עוד בול. זהו. רגע... אלך לעשות הגהה... חזרתי. פשיייי... ארוך כאורך הגלות. חסר עכשיו לעשות העתק-הדבק ולהעלות לפוסט...
מכה!!! לא יכולה לענות במילה ורבע. פשוט לא יכולה. תגידי, איך היתה הישיבה אתמול?
