בשביל מי אנחנו כותבים?

suki da yo

New member
בהתחלה

כי לא הבנתי את ההבדל בין בלוג ליומן, ואח"כ כי ראיתי כמה הכתיבה שלי השפרה בזכות זה, אז המשכתי. הקידומים לא חושבים בעיני מכל מיני סיבות, מספר של מנויים ותגובות דוקא כן. באופן פרדוקסלי דוקא כשהפסיקו לקדם אותי מספר המנויים שלי עלה פלאים. אני כותבת כי זה עושה לי טוב לכתוב, וכי מה אני לא מתעדת לא מתקיים למשך יותר מהזמן שדרוש לי לשכוח אותו. כבר ככה יש לי רשומות שנכתבו תוך שינוי הפרטים המזהים של ההתרחשות והיום אין לי מושג על מה כתבתי אותן...
 

goldy

New member
בשביל לחסוך את המצאת הגלגל מחדש../images/Emo221.gif

בשביל להעביר את הידע לדור הבא. בשביל שתוכן הרשומות יתגשם.
 

GILADOS

New member
הבלוג שלי מיועד לכולם לא יודע עד כמה יש לי אפשרות להשפיע, אבל אני מעוניין לעורר חשיבה אצל אנשים בנושאים שונים. אם אפשר לקרוא לזה השפעה, אז כן אני כותב בשביל להשפיע (מכיוונים שונים). בנוסף אני גם מנצל את הבמה כדי לפרסם מקורות פילוסופים שמהם אני שואב את רעיונותיי. האמת שבאופן כללי לא חשוב לי ממש שהבלוג יקודם, וגם לא חשוב לי יותר מדי כמות התגובות שאני מקבל או מספר המנויים שלי (אשר בדרך כלל מספרם מועט). גם לא כל רשומה שאני כותב היא כזו שיכולה לעורר התייחסות של המונים, אבל אם וכאשר אני כותב איזו רשומה שעשויה למשוך את לב ההמונים מכיוונים שונים, תמיד אשמח אם היא תקודם. בהיעדר תנאים כאלה אין טעם לדעתי בקידום.
 
הסיבה שלי

שבעצם בגללה פתחתי את הבלוג היא כשמשהו ממש מציק לי (ואם תשימי לב רב הרשומות נכתבות בלילה) ואני שוכבת במיטה ומרגישה שהבטן שלי עומדת להתפוצץ ואם אני לא אשפוך הכל בכתיבה הבטן באמת תתפוצץ אז אני כותבת. ברגע שאני כותבת ישנה תחושה של שיחרור. האמת בהתחלה חששתי לפרסם "מה יגידו" וכו' אבל אני מרגישה שאני מוציאה את הבלון בבטן, את הדמעות בגרון ומשחררת ליקום ואין ספק שזה נותן תחושת הקלה. ברשומה אחת ניסיתי להשפיע בנוגע ליחס של עידן הדיפדוף בקרב הפו"פ, אבל לרב כותבת כשכואב לי. אני לא אתיפיף ואגיד שלא חשוב לי שיקדמו את הבלוג שלי, חשוב וחצי מאחר וזו איזו גושפנקא לכך שמה שכתבתי נוגע בעוד אנשים, מוערך וכו'. ולראות את הבלוג בתפוז ראשי אכן מחמם את הלב ומרגיש שכתבתי משהו חשוב, משהו שמשותף לעוד אנשים ושאני לא לבד בו.
 

shironet3

New member
אצלי אלו שתי סיבות שונות לגמרי

את הבלוג פתחתי ממש מזמן, לפני שנתיים, אם אינני טועה, כשהייתה תחרות של מכתבים להרצל, והפרס למקום הראשון היה משהו כמו עשרה ספרים חדשים, או משהו דומה, אז השתתפתי בתחרות (ואפילו זכיתי במקום הראשון
). ואז עשיתי עוד כמה קורסים באוניברסיטה, ויצאתי לקורס קצינים, ורק את הכתיבה - אהבתי הגדולה מאז ומתמיד- הזנחתי... וכשסיימתי את קורס הקצינים הבנתי שזה משהו שאני חושבת שאני מוכשרת בו והייתי רוצה לפתח אותו, ואז החלטתי "להחיות" את הבלוג, בידיעה שאם אני אכתוב רק לעצמי, אני עשויה להזניח את הכתיבה בכל פעם שיש לי דברים שנראים לי באותו הרגע "יותר חשובים", אבל אם אני גם אפרסם, ואדע שיש לי מנויים וכו', אני אשתדל לכתוב באופן יותר רציף. ואכן, מאז, כבר שנה, אני כותבת יחסית הרבה, וכשאני קוראת את הדברים שכתבתי לפני שנה- אני בהחלט מרגישה באיזשהו שיפור
 

קארין101

New member
למי אני כותבת?

*אני בהחלט לא כותבת רק בשביל עצמי בהגדרה הכוללנית, אם הייתי רוצה לכתוב לעצמי הייתי כותבת ללא פרסום.- אבל ברור שעצם הכתיבה והחשיפה בסופו של דבר היא בעבורי- (נעים לי מאד לקבל תגובות, סביר להניח שאם הבלוג היה שומם הייתי מתקשה להמשיך בכתיבה רציפה) * חשובה לי מאד החשיפה הפנימית בפני אחרים, עקב כך שבמציאות אני לא משתפת ברגשותיי, לא מרבה להתלונן, ומשתדלת לרצות את כולם מעל ומעבר, בבלוג אני מרשה לעצמי להביא את האני הפנימי שלי לביטוי עצמי, וגם לחשוף תלונות ומענות בלי חשש שאפגע במכרים שלי. * הכתיבה עבורי היא תרפיה, החשיפה מחדדת את אותה התרפיה, ברגע שיש תגובות חיוביות והן שליליות, אני בונה את עצמי וחושפת את עצמי לדעות אחרים, והדברים לפעמים פתאום נראים אחרת.. כתיבה כתרפיה היא מאד משמעותית בעבורי, יש פעמים רבות שאני מתייפחת בכתיבת רשומה וזה משחרר אותי, לאחר פרסום הרשומה וקבלת תגובות (חיוביות או שליליות) אני מתנקה. כאילו כולם משתתפים בתוך נשמתי ולוקחים איתם חלק מהכאב. *התרפיה עבורי היא לא רק בכתיבת רשומות מלל, אלא גם בכתיבת שירים, מה שמחזיר אותי לאישיות שלי המתקשה לחשוף את האני הפנימי שלי בפני כולם, כך לפעמים קל לי יותר לחשוף את עצמי בשירים המגלים טפח ומסתירים טפחיים...בכל שיר שלי מסתתר סיפור שלם ולפעמים לאחר כתיבת שיר ושחרורו לחשיפה, אני מקבלת את האומץ וחושפת עוד מידע ברשומה עם מלל. * ככל שהחשיפה גדלה, כך השחרור הפנימי גדל. בסופו של דבר הכתיבה היא בשבילי, בשביל ההרגשה הפנימית שלי- אך לא הייתי יכולה לעשות זאת ללא תמיכת הקוראים והמגיבים. *קידום הבלוג דרך הבלוגיה והעמוד הראשי מהנה אותי, ככל שיש יותר תגובות ההנאה שלי גדלה ואני חשה שיש תרומה להשקעה שלי.מה שגורם לי למוטיבציה להשקיע יותר. *אני משקיעה מזמני בכדי לקדם את הבלוג בדרכים נוספות, כגון החלפת קישורים עם אתרים אחרים, תגובות באתרים אחרים עם קישור לבלוג שלי, תגובות רבות אצל בלוגרים אחרים הכותבים דברים שמעניינים אותי, ועוד כהנה וכהנה נסיונות קידום. וכל זה בכדי שאקבל חשיפה יותר גדולה- הווה אומר חשיפה גדולה יותר לשחרור פנימי ורגיעה נפשית. כאן המקום להגיד גם תודה לכל העוסקים במלאכה שנתנו לי את הבמה הנפלאה הזאת. תודה
 
אני התחלתי כדי לשמר חומר יקר

אני כותבת מכתבים לילדים שלי, לגדולה כתבתי המון המון ואחר כך זה המשיך עם הילד השלישי שאיפשהו לקראת סוף ההריון שלו הבלוג באמת התחיל לעבוד כמו בלוג ולא פעם ב... מעבר לזה אני שומרת שם לינקים שחשובים לי וכל מיני דברים שקשורים לעבודות שלי. אני מציגה תמונות של הילדים שלי ומספרת כל מיני דברים פיקנטים ואז המשפחה והחברים רואים בכיף. כתיבה בשבילי היא גם סוג של פורקן יצירתי כחלק מהאומנות שאני יוצרת. אז אני נהנית.
 

עלמה7

New member
לי יש כמה סיבות:

אני כותבת בשביל להראות את העבודות שלי - נכון שאנשים בחיים האמיתיים מתפעלים, אבל רק החברות שלי מפורומי האומנות השונים יודעות להעריך באמת כמה השקעתי, גם אם לפעמים זה נראה שלא. אני כותבת בשביל לשמור לעצמי צילומים של עבודות עם כמה מילים עליהן, כי הרבה מהעבודות אני נותנת או מחליפה. אני כותבת בשביל להסביר איך עשיתי. הרבה מהדברים שאני יודעת למדתי מהאינטרנט, ולכן אני רוצה גם להעלות לרשת דברים שהמצאתי או שאין להם הסבר בעברית. אני תמיד שמחה שאנשים כותבים לי - את זה למדנו בבלוג שלך. זה ממש שכר לעמלי... בתכל'ס, הבלוג שלי מיועד לאנשים מהפורומים ומהקומונות שאני כותבת בהם, כי אלו הנושאים שמעניינים גם אותם וגם לאנשים שאוהבים דברים יפים. חשוב לי שיקדמו אותו, כי נעים לי לראות שהרבה קוראים את מה שאני כותבת, אבל זה לא הדבר הכי חשוב לי בכתיבת הבלוג. התגובות חשובות לי יותר. תודה ששאלת.
 

flashes

New member
בשביל עצמי בעיקר

הכתיבה שלי ברובה או בחלקה הגדול טרפויטית היא משרתת אותי "הכתיבה משחררת" בנוסף אני כותבת עבור החברים שלי רק הם המשמעותיים עבורי. אני כמעט ולא מקודמת באף אחד מהבלוגים שלי וחיה עם זה בשלום. כשמקדמים אותי, זו בשבילי הפתעה - תרתי אם אני כותבת משהו שאני חושבת שהיה שווה קידום ולא קידמו אותו ההפסד הוא של אחרים לא שלי אני את שלי עשיתי כשכתבתי. קידום, יוצר פה בבלוגיה רק צרות עין וקנאה יש פה כמה בלוגרים שהרשומות שלהם מגיעות לדף הראשי ללא הרף בגלל הבכיינות שלהם ותו לא! גם עניין הליבובים וסערת הטוקבקים ממש לא לעניין כל הזמן נמצאות שם רשומות של קבוצת אנשים אחת שהשיטה הפועלת אצלם היא לבב לי ואלבב לך לכן אני מעדיפה שלא ילבבו לי! וכבר כתבתי על זה בעבר http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1126098&passok=yes שבוע טוב טל
 
קודם כל בשביל עצמי

את הבלוג שלי פתחתי בספונטניות מוחלטת. בהתחלה זה היה לחלוטין ניסוי כלים. רציתי להיווכח אם אני באמת מסוגל לכתוב. גיליתי שאני אוהב את זה. אני ממשיך לכתוב כי זאת הדרך לשלי להתמודד עם עצמי ועם המחשבות שמציפות אותי. קשה להסביר את זה במילים, אבל אני מצליח להגיע לתובנות עצמיות בזכות הכתיבה. כשהתחלתי לכתוב, הרשומות שלי לא זכו כמעט לחשיפה,לא בהכרח כי הן לא היו טובות. בכל זאת המשכתי לכתוב, ולשמחתי היום אני זוכה לחשיפה גדולה יותר, וגם לקידומים למינהם. מעבר לתרומה שיש לכתיבה עבורי, אני בפירוש כותב בכדי להשאיר חותם על הקוראים. אני מאמין שכיוצרים ,כן אנחנו הבלוגרים יוצרים, חשוב לנו שיהיו לנו קוראים. אני יודע שאני אמשיך לכתוב גם אם לא ייקראו אותי, אני אמשיך לכתוב כי אני מרגיש שאני חייב, גם מתוך תקווה שיום אחד אולי ייגלו אותי. מאד חשוב לי להשפיע על האנשים שקוראים אותי, בכל דרך אפשרית. אם אני מקבל תגובה, שריגשתי, הצחקתי, החכמתי או אפילו עצבנתי אני מרוצה. לסיכום, וסליחה אם מה שכתבתי לא לחלוטין ממוקד,אני בעבודה. אני נהנה מאד לכתוב, אין ספק שהבלוג תרם ותורם לתהליכים נפשיים שאני עובר. אני נהנה לדעת שאנשים יכולים לקרוא אותי, ויש בידי כלי שאני יכול בעזרתו להשפיע על בני אדם. חברים, היכולת שלנו לכתוב היא מתנה, אנחנו לא רק יכולים לכתוב, אני מאמין שאנחנו חייבים לכתוב. רק טוב לכולם,
 

suki da yo

New member
אמממ

חייבים כי אנחנו לא מסוגלים לחיות אחרת, או כי אנחנו חייבים את זה לעצמנו, או כי אנחנו חייבים את זה לטובת הכלל?
 
אני מניח שזה לא זהה אצל כולנו

אבל בהחלט התכוונתי לשלושת הדברים שציינת. כמובן שאני לא יכול לדבר בשם אחרים, אני מאמין שאצל רובנו שלושת המרכיבים האלה קיימים. ייתכן שהחלק היחסי משתנה מאחד לשני, יכול מאד להיות שזה גם תלוי תקופה. את שתי הסיבות הראשונות קל יותר להבין, גם כתבתי על זה פעם או פעמיים. אני יודע שזה יישמע גדול ואולי אפילו פלצני, אני פשוט חייב לכתוב\חייב את זה לעצמי. הסיבה השלישית, שגם לה יש חלק אצלי, אנחנו כבר נכנסים לדיון הרבה יותר פילוסופי. מה החשיבות של כתיבה יוצרת לטובת הכלל? מה היכולת האמיתית של בלוגרים לעשות שינוי. איזה תרומה תרבותית יש למה שאנחנו כותבים אם בכלל? ועוד ועוד..
 
למעלה