בשביל מי אנחנו כותבים?

[טל לוין]

רק בריאות

מצאתי את מי לשאול באמת

הישיבה הייתה מצויינת - תגלו עליה בקרוב מאוד!

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

סומכת עליך../images/Emo25.gif

 

[Tali1912]

WOW

כמה טחנו את השאלה הזאת מאז שאני בבלוגיה, ימבות, מכל הכיוונים. נתחיל מהסוף "אני כותב/ת בלוג רק עבור עצמי" בול

, מי שכותב עבור עצמו אין לו בלוג ואם יש לו בלוג בשביל עצמו אז הוא לא מבצע פרסום רשומה. בלי שום קשר לבלוג, "אני אוהבת לכתוב, אבל לא אוהבת את הכתב <יד> שלי

" לפרוק את מה שבלב? לא, בשביל זה יש לי שק דמעות, כשצריך הוא נפתח,לא כל דבר אישי אישי אישי ושוב... אישי צריך להופיע בבלוג כדי לפרוק משהו שיושב על הלב, לפעמים צריך לחשוב פעמיים אם זה רשומה שראויה לצאת החוצה, מה שכבר יוצא החוצה זה משהו שכבר הסכמתי ביני לבין עצמי ולבין אלה שבאו או יבואו לקרוא את הרשומה. חיזוקים? אממממממממממממ, לא תמיד הם אמינים בעיניי גם כשאני קוראת תגובות של אחרים בבלוגים של אחרים, לפעמים החיזוקים הם מעוררי בחילה. חיזוקים צריכים לבוא ממי שמכירים וכשמבחינים שזה יוצא ממקום אמיתי. להשפיע? כן, אבל....... עם הרבה אבל.... תלוי על מה, לרוב על דברים שיש בהם מחדלים, או קיפוח עדתי למשל <אישית קיפוח של העדה האתיופית. להשפיע? כן, יותר נכון להמליץ, להמליץ על מקומות חנויות מוצרים זה משהו שאני אוהבת לעשות ומנצלת את המקום שלי כי אם זה טוב לי, אולי זה גם טוב למבקר אחר אצלי. למי מיועד הבלוג שלי ? קודם כל הוא מיועד לי <יא אגואיסטית>ו... בטח כולם יקפצו ויאמרו מז'תומרת לכולם כמובן, אבל לא, לא כולם יאהבו את הסגנון שלי או גם לא יבינו למה התכוון המשורר/ת <רחל> וכאן נכנסים מעגל החברים והמכרים הקרוב אליי שבלי שאוציא מילה או הגה מהפה, הם אפילו יהיו מסוגלים להבין את הניואנסים ולקרוא בין השורות לקרוא את המחשבות שלי ואפילו לקרוא את זה בטון הנכון כאילו הייתי מדברת איתם שיחה פנים אל פנים, הם ירגישו את התגובות שלי את החיוכים שלי את החוש הומור שלי, את הרשומות הפרועות שלי וכנראה שמי שלא מכיר את הסגנון הזה לא יצליח להתחבר אליי, זאת אומרת קודם כל צריך להכיר אותי כאישיות כדי להבין את הבלוג.

 

[גאמי]

אז ככה.....

מה שבטוח למגירה אני לא כותבת, עובדה, היא ריקה לחלוטין מאז ימי "יומני היקר" בכיתה ג' בקירוב. אני כותבת כי: 1. אני אוהבת את האינטראקציה עם הקוראים, מרגישה שאני מארחת אותם בביתי שלי. 2. כי חשוב לי לפעמים להעביר מסרים שלי אישית חשובים. 3. כי אני פטפטנית מטבעי וזה פוטר את חלק מהנפשות הפועלות בבית מעונשי שלי. 4. כי תמיד יש לי מה להגיד וכשאני עושה את זה אצלי בבלוג, רק מי שבוחר יכול להקשיב. 5. כי אני אוהבת לכתוב. קידום הוא תוצר לוואי של כל הסיבות שכתבתי כעת, ברור שזה כיף באם המגע עם הקורא חשוב לי. אה והכי הכי חשוב. אני רואה במקום הזה מקום בו אני יכולה להתפרק, אז ברור שאני עושה זאת בערבון מוגבל, כי אני די חשופה, אבל אני משתדלת לפחות לפרוק בכנות, את מה שעוברים מרבית בני האדם בדרך זו או אחרת, כך שבעצם אני כותבת גם בידיעה שמישהו אחר מזדהה עם דבריי רק לא יכל לנסח אותם באותו אופן אולי. החשיפה האישית היא מוגבלת בשל החשיפה, כי יהיה זה מטופש לחשוב שאני בחלל אטום, זו רק אשלייה אופטית. אחלה שאלה. סוף שבוע נעים אני.

 

[טל לוין]

ואם לא היה לך בלוג

היית נכנסת לקרוא?

 

[גאמי]

אני חושבת שזה מצטרף לעוד אלמנטים

כעיקרון אם: לא היו לי ילדים צעירים בהם אני מטופלת בעל עובד הייטק, שנמצא מעט בבית עיסוקים אישיים נוספים כמו גם נסיון להכנס שוב כעת לשוק העבודה הריון שמתיש אותי ברמות שטרם ידעתי קודם לכן... ועוד ועוד אם לא היו את כל אלו, בטוח שהייתי נכנסת לקרוא הרבה הרבה יותר, לצערי מה שקורה כעת הוא שאני פשוט "משחילה" לי בין לבין את הקריאה בבלוגים האהובים עלי ולצערי אני לא יכולה בשל הסיבות שציינתי ועוד הרבה אחרות לעשות זאת בהרבה בלוגים אחרים.... מצד שני אם לא היו לי את העיסוקים ההם שציינתי, אולי גם לא היה לי נושא לכתיבה??? אהההה שטויות כבר הייתי מחנטרשת משהו על שום דבר, זה תחום המומחיות שלי.

 

[טל לוין]

אני מנסה לחשוב

האם למי שאין בלוג - מעניין להיכנס לקרוא בלוגים? או האם יש כאן בעיקר קהילה שסגורה בתוך עצמה....?

 

[גאמי]

חד משמעית לא קהילה מבודדת

מרבית המנויים שלי הגיעו מן החוץ, רובם חסרי בלוגים. אני מאוד שמחה שזה המצב, כי הם לא פעם אובייקטיבים יותר בקריאתם, הם קוראים כי הם אוהבים לקרוא. אך יש גם קולגות, בלוגרים שהפכו חברים ואנו קוראים האחד לשני מתוך הנאה אמיתית שלא מותנית בקידום זה או אחר, זה מחמיא לא פחות. קיצר ממש לא קהילה סגורה, אבל אין ספק שיש הבדל בין קידום בבלוגיה וקידום בדף הראשי, בשני יש אופציה לפרוץ את הקהילה הזו ולהגיע לכאלו שפשוט מחפשים חומר מעניין לקריאה.

 

[עלמה7]

נכון!

גם לי יש מנויים חסרי בלוגים, ויש כאלה שקוראים אותי ואני קוראת אותם עקב היכרות בבלוגיה. חלקם עקב עניין משותף (בעיקר צילום) וחלקם לא. תגובות בכלל זה דבר מחמיא.

 

[ע ג ב נ י י ה]

אז ככה

כמובן שכל אחד וסיבותיו שלו. אצלי הסיבות הן כאלה- בראש ובראשונה- כמה שזה נשמע לא אמין- בשביל עצמי. נטו בשביל עצמי. לפעמים יש לי כ"כ הרבה מחשבות בראש וצורך לעשות קצת "סדר" ולכן הבלוג קיים. לפעמים נורא מתחשק לי להתחיל להקיש על המקשים וליצור משפטים שלמים ולבסוף שתצא מזה רשומה. לפעמים בשביל לקבל חיזוקים מיתר הבלוגרים. לפעמים כותבת כדי להעלות מודעות לגבי נושא שמאוד חשוב לי רבות הן הסיבות אבל הסיבה העיקרית היא שלשמה פתחתי את הבלוג זה בראש ובראשונה בשביל שתהיה לי במה, שהיא רק שלי, ובה אני יכולה לכתוב ככל העולה על רוחי ולעצבה כיד הדמיון. מעבר לכך יש את עניין התגובות ואת הקידומים. כל אלה זה מאוד חשוב אבל לא הכי חשוב. זה בדיוק כמו עולם ה"זוהר". יש כאלה שהולכים לעולם הזה במטרה להתפרסם נטו ויש כאלו שהבמה זהו צורך קיומי שלהם. אני מכירה הרבה שחקנים שאם לא היו עוסקים במשחק, הנפש שלהם הייתה פשוט מתה. אותו הדבר גם כאן בבלוגיה. יש את אלו שכותבים למען הקידומים והבולים וה"מעריצים" ויש את אלה שרושמים כי זה המהות שלהם. הכתיבה זו מן צורך כזה. אפילו צורך קיומי הייתי אומרת. . .

 

[המלבישה]

מסכימה מאד שזה צורך.

השאלה שלי היא מה ממשיך לשרת הבלוג, כשאת גם מתפרנסת מכתיבה וממילא מקבלת במה גם מחוץ לבלוגספירה.

 

[ע ג ב נ י י ה]

את מדברת על עצמך?

 

[המלבישה]

התחלתי מסיבות מקצועיות.

אני ממשיכה בשביל הכייף ובזכות התגובות.

 

[המלבישה]

סליחה, ברח לי באמצע:

כן, חשוב לי מאד הקידם והחשיפה. לא עשוה יותר מדי כדי לקדם אותו, לשמחתי הוא מתקדם יפה גם בעצמו. יש לי בלוג נוסף בניק שני, הוא בעיקר למטרות תיעוד הגדילה של ילדיי.

 

[גאמי]

ותוספת אקדמאית לסוגיה

בראיון שערכתי עם פרופסור עזי ברק, עלה כי המוטיבציה העיקרית לכתיבת בלוגים וכן לכתיבה בפורומים קומונות וכדומה, הוא צורך פנימי, כלומר ההנעה שלא תגיע ממקומות שמשרתים משהו פסיכולוגי לעולם לא תשמר לטווח רחוק, דבר שבולט בעיקר בעולם הבלוגים שכל יום נפתחים חדשים חדשות לבקרים ובאותה מידה גם נשארים נטושים בידי הכותב בהם.

 

[דנטל]

בשביל לזכור

כי אני פשוט לא זוכרת לבד ורציתי לזכור. בחרתי לעשות את זה במקום ציבורי ולא במחשב האישי שלי כדי שהקוראים יהוו לי תמריץ להתמיד, כי יש לי בעיה עם התמדה. בהתחלה כתבתי רק בשביל עצמי והתמדתי בשבילם. לאחר די הרבה זמן שאלתי אותם לגבי העדפות שלהם, כי מאוד מאוד תחמתי את הדברים עליהם אני כותבת, והקוראים שלי דרשו שארחיב, אז אני כותבת גם על אירועים שבעבר חסכתי כתיבה עליהם וזו הפכה לכתיבה שהיא גם בשבילם. אם הקידומים היו חשובים שלי, אזי הייתי מפסיקה לכתוב, כי הבלוג שלי לא מקודם כמעט לעולם. הייתי שמחה שהוא יקודם, אבל בהתחשב בפוביה שיש לתפוז מבלוגים למבוגרים בלבד אסור לי שלקידומים תהיה חשיבות בעיני. התייחסתי רק לבלוג דנטל. גם בגלל שאין לי כח להתייחס לבלוגים האחרים וגם בגלל שהשאלה הזו כבר נשאלה בעבר וכבר עניתי עליה בעבר, אז אני מרגישה נח להתעצל. אולי בלילה אענה גם בניקים האחרים. נראה.

 

[עכבר כחול מדבר]

בשביל שאנשים יהנו

 

[הר הקסמים]

הבלוג הוא בשבילי ומיועד קודם כל לי.

זה הבית שלי. שם אני מעלה את המחשבות והרשמים שלי על הכתב. אני אוהבת לחלוק עם אחרים את התרשמותי מספרים ומיצירות אמנות, וגם פורקת מחשבות ורגשות. אין לי שום עניין להשפיע או לשנות. יש פוסטים שאני רוצה שיקודמו ויש כאלה שלא. אני לא מוכנה להגיע למצב שארגיש שאני מנהלת מפעל לתגובות. כבר קרה שלחצתי על איסור פירסום ולמקרה הצורך יש לי גם בלוג חסוי שרק בודדים יודעים על קיומו.

 

[קוקיסטית]

לפרוק.

אפילו הפוסטים הפוליטיים. ואם הם מקודמים - מה טוב. אחרי הכל, ברור שאני אשמח להשמיע את דעתי. תמיד טוב לקבל תגובות ופידבקים, אבל זו לא הסיבה שאני ממשיכה לכתוב.

 

[נוריתהה]

אגו. וזה הכל.