גאיה - סיפור חדש
- פותח הנושא צמרון צף
- פורסם בתאריך
"כל אינטליגנציה ששווה משהו שמוכרת
לאדם", כדבריך, שייכת לאותו סולם אבולוציוני שהאדם משתייך אליו (אני מניחה שאתה מדבר על קופי-על ועל דולפינים). התבונות היחידות שאנחנו מכירים הן של בעלי חיים כאן על פני כדור הארץ, שיש להם מקור אבולוציוני משותף. לעומת זאת, ה"מוח הכוכבי" שאתה מדבר עליו לא שייך לאותו סולם אבולוציוני (נדמה לי, לפחות...), ולפיכך, אין שום סיבה שיפעל לפי אותם מקצבים/דגמים/דפוסים. צריך איזושהי הצדקה טובה ממש כדי לקבל את זה שההסקה שזו תבונה באה על יסוד פעולתו של המוח האנושי. ולגבי גניבת סיפורים - תנוח דעתך, אם קראת את "נמסיס" אני בטוחה שאתה יודע שדוד יצחק גנב לשנינו את הרעיון הרבה קודם. זה לא הרעיון שקובע, זה הביצוע והדברים היחודיים שהוא אומר, ואני חייבת לציין שהרעיון שלך לגבי דפוסי התנועה האנושיים ומה שהם מגלים הוא מבריק ומרתק, ומבוצע נהדר. נדמה לי שהחלק של "המוח הפלאנטרי" דורש עוד קצת ליטוש.
לאדם", כדבריך, שייכת לאותו סולם אבולוציוני שהאדם משתייך אליו (אני מניחה שאתה מדבר על קופי-על ועל דולפינים). התבונות היחידות שאנחנו מכירים הן של בעלי חיים כאן על פני כדור הארץ, שיש להם מקור אבולוציוני משותף. לעומת זאת, ה"מוח הכוכבי" שאתה מדבר עליו לא שייך לאותו סולם אבולוציוני (נדמה לי, לפחות...), ולפיכך, אין שום סיבה שיפעל לפי אותם מקצבים/דגמים/דפוסים. צריך איזושהי הצדקה טובה ממש כדי לקבל את זה שההסקה שזו תבונה באה על יסוד פעולתו של המוח האנושי. ולגבי גניבת סיפורים - תנוח דעתך, אם קראת את "נמסיס" אני בטוחה שאתה יודע שדוד יצחק גנב לשנינו את הרעיון הרבה קודם. זה לא הרעיון שקובע, זה הביצוע והדברים היחודיים שהוא אומר, ואני חייבת לציין שהרעיון שלך לגבי דפוסי התנועה האנושיים ומה שהם מגלים הוא מבריק ומרתק, ומבוצע נהדר. נדמה לי שהחלק של "המוח הפלאנטרי" דורש עוד קצת ליטוש.
נמסיס? קראתי את זה כל-כך מזמן
שחוץ מהשם אני לא זוכר כלום... אסתכן בסטיה מסוימת מנושא הפורום: נכון שכל האינטליגנציות המוכרות באות מאותו מקום, ונכון שהמציאות עולה על כל דימיון, אבל בינתיים הניסיונות לפתח אינטליגנציה מלאכותית מתנקזים פחות או יותר לאופנים דומים של עיבוד מידע, ודומה שישנם כמה כללים עקרוניים שכל אינטליגנציה משמעותית חייבת לעמוד בהם (נפח, זכירה, יכולת הכללה וכו') - ואלו מתממשים יפה במסגרת של "רשת נוירונים". אם האינטליגנציה של גאיה הייתה מבוססת על משהו רוחני לגמרי, או בעל/תת-חלל וכו', אז הדרך היחידה לגלות זאת הייתה בהסקה מתוך הפעולות שלה, וזה לא מה שחיפשתי. למעשה הסיפור התחיל במחשבה על דפוסי התנועה של אנשים ומה אפשר להפיק מהם. בקיצור, אני לא טוען שזו האפשרות היחידה, אבל אני כן טוען שאם כבר מדברים על פלנטה שחושבת, זה לא עד כדי כך מופרך להניח שתחשוב דווקא בצורה זו. דרך אגב, היא חושבת בקצב *הרבה* יותר איטי מבני האדם והדנדריטים שלה דלילים בהרבה משלנו, כי רציתי בכל זאת לקבל מספר נוירונים דומה לזה האנושי ולחזק בזה את התובנה של הגיבור. ו-תודה.
שחוץ מהשם אני לא זוכר כלום... אסתכן בסטיה מסוימת מנושא הפורום: נכון שכל האינטליגנציות המוכרות באות מאותו מקום, ונכון שהמציאות עולה על כל דימיון, אבל בינתיים הניסיונות לפתח אינטליגנציה מלאכותית מתנקזים פחות או יותר לאופנים דומים של עיבוד מידע, ודומה שישנם כמה כללים עקרוניים שכל אינטליגנציה משמעותית חייבת לעמוד בהם (נפח, זכירה, יכולת הכללה וכו') - ואלו מתממשים יפה במסגרת של "רשת נוירונים". אם האינטליגנציה של גאיה הייתה מבוססת על משהו רוחני לגמרי, או בעל/תת-חלל וכו', אז הדרך היחידה לגלות זאת הייתה בהסקה מתוך הפעולות שלה, וזה לא מה שחיפשתי. למעשה הסיפור התחיל במחשבה על דפוסי התנועה של אנשים ומה אפשר להפיק מהם. בקיצור, אני לא טוען שזו האפשרות היחידה, אבל אני כן טוען שאם כבר מדברים על פלנטה שחושבת, זה לא עד כדי כך מופרך להניח שתחשוב דווקא בצורה זו. דרך אגב, היא חושבת בקצב *הרבה* יותר איטי מבני האדם והדנדריטים שלה דלילים בהרבה משלנו, כי רציתי בכל זאת לקבל מספר נוירונים דומה לזה האנושי ולחזק בזה את התובנה של הגיבור. ו-תודה.
אהבתי ונהניתי (ספויילרים)
לדעתי הסוף היה קצת חלש, מאולץ וחפוז - כבר תיארו לפני למה אז אין צורך לחזור. בסופו של דבר יש הכנה *נהדרת* של הפאנץ', וכשמגיע רגע האמת - זה נגמר בשניה. בנית ציפיה למשהו הרבה יותר משמעותי מזה. אולי אתה חושב שזה שכדור הארץ הוא מוח אחד גדול אמור להיות כל כך דרמטי עד שיגרום לדמות שלך להשתגע אבל אצלי בתור קוראת לא נוצר רושם כזה. (כמו שאמרתי במקום אחר ובהקשר אחר: "כולה עז"). אבל חוץ מזה, סיפור מצוין!
לדעתי הסוף היה קצת חלש, מאולץ וחפוז - כבר תיארו לפני למה אז אין צורך לחזור. בסופו של דבר יש הכנה *נהדרת* של הפאנץ', וכשמגיע רגע האמת - זה נגמר בשניה. בנית ציפיה למשהו הרבה יותר משמעותי מזה. אולי אתה חושב שזה שכדור הארץ הוא מוח אחד גדול אמור להיות כל כך דרמטי עד שיגרום לדמות שלך להשתגע אבל אצלי בתור קוראת לא נוצר רושם כזה. (כמו שאמרתי במקום אחר ובהקשר אחר: "כולה עז"). אבל חוץ מזה, סיפור מצוין!
טוב, כמה שאלות
קודם כל תודה, כמובן. האם לדעתך הגילוי באמת לא אמור להיות כל-כך משמעותי לדמות, או שמא אנחנו בתור קוראי מד"ב מנוסים כבר רגילים לדברים מופלאים עוד יותר? לא שאני מנסה לחפות על כתיבה לא מוצלחת, אבל האם באמת לא ייתכן שאדם יזדעזע כתוצאה מגילוי בסדר גודל כזה, אפילו שאינו קשור ישירות לחייו האישיים? וביתר דיוק: האם הגיבור ספציפית לא הצטייר כמי שיגיב ככה, או שאף אחד לא אמור להגיב ככה? ושאלה נוספת - האם הפאנץ' עצמו לא טוב לדעתך, או רק הצורה שבה הוצג? בתודה מראש,
קודם כל תודה, כמובן. האם לדעתך הגילוי באמת לא אמור להיות כל-כך משמעותי לדמות, או שמא אנחנו בתור קוראי מד"ב מנוסים כבר רגילים לדברים מופלאים עוד יותר? לא שאני מנסה לחפות על כתיבה לא מוצלחת, אבל האם באמת לא ייתכן שאדם יזדעזע כתוצאה מגילוי בסדר גודל כזה, אפילו שאינו קשור ישירות לחייו האישיים? וביתר דיוק: האם הגיבור ספציפית לא הצטייר כמי שיגיב ככה, או שאף אחד לא אמור להגיב ככה? ושאלה נוספת - האם הפאנץ' עצמו לא טוב לדעתך, או רק הצורה שבה הוצג? בתודה מראש,
הבעיה היא בהצגה של הדברים
זה די ברור שזה משמעותי לדמות. למרות שהתגובה שלה היתה קצת מופרזת לדעתי, עדיין יש אנשים שיגיבו כך. הבעיה היתה שזה לא עבר לקוראים. אני לא התרגשתי מהתגלית. היא אמנם קצת הפתיעה, אבל לא עד כדי צניחה על הקרקע ואיבוד זיכרון. כדי שאני אתחבר לדמות שעושה את זה, אני צריכה בתור קוראת להשאר בפה פעור וזה לא קרה. נכון, אני קוראת מד"ב מנוסה וכבר נתקלתי בעבר ברעיון של כוכב כאורגניזם (אצל אסימוב, אצל אדמס איכשהו, היה עוד ספר ששכחתי את שמו ואני לא אתאר את העלילה שלו מחשש ספוילר). אבל עדיין, אפשר היה לבנות את זה כך שאני כן אשאר בפה פעור. כנראה החיבור בין מה שבנית למסקנה היה מהיר מדי ומלא בהסחות דעת מכדי שיהיה לו האקפט הרצוי. (דמות חדשה, נושא חדש, דברים שלא דיברו עליהם קודם בסיפור). בכלל, יש פה את אותה בעיה שהיתה במוזה. יש לך רעיון שיכול להחזיק ספר גדול ואתה משתמש בו לסיפור קצר. בנקודה בה הסיפור אמור להתחיל, אתה מסיים אותו. הגיבור שלך מגלה את תגלית המילניום - העולם הוא אורגניזם תבוני! מה הוא עושה עם זה? ממשיך לחיות בשלווה. זה פשוט קצת פגם לי בהנאה מהסיפור, שממש עד לפני הסוף היתה מושלמת.
זה די ברור שזה משמעותי לדמות. למרות שהתגובה שלה היתה קצת מופרזת לדעתי, עדיין יש אנשים שיגיבו כך. הבעיה היתה שזה לא עבר לקוראים. אני לא התרגשתי מהתגלית. היא אמנם קצת הפתיעה, אבל לא עד כדי צניחה על הקרקע ואיבוד זיכרון. כדי שאני אתחבר לדמות שעושה את זה, אני צריכה בתור קוראת להשאר בפה פעור וזה לא קרה. נכון, אני קוראת מד"ב מנוסה וכבר נתקלתי בעבר ברעיון של כוכב כאורגניזם (אצל אסימוב, אצל אדמס איכשהו, היה עוד ספר ששכחתי את שמו ואני לא אתאר את העלילה שלו מחשש ספוילר). אבל עדיין, אפשר היה לבנות את זה כך שאני כן אשאר בפה פעור. כנראה החיבור בין מה שבנית למסקנה היה מהיר מדי ומלא בהסחות דעת מכדי שיהיה לו האקפט הרצוי. (דמות חדשה, נושא חדש, דברים שלא דיברו עליהם קודם בסיפור). בכלל, יש פה את אותה בעיה שהיתה במוזה. יש לך רעיון שיכול להחזיק ספר גדול ואתה משתמש בו לסיפור קצר. בנקודה בה הסיפור אמור להתחיל, אתה מסיים אותו. הגיבור שלך מגלה את תגלית המילניום - העולם הוא אורגניזם תבוני! מה הוא עושה עם זה? ממשיך לחיות בשלווה. זה פשוט קצת פגם לי בהנאה מהסיפור, שממש עד לפני הסוף היתה מושלמת.
תגובה, כרגיל באיחור 
מסכימה עם כל מה שאמרו לך, במיוחד בהקשר של סוף צעקני מדי. כתיבה זורמת, כיף לקרוא, אבל הדיאלוגים קצת לא אמינים. הפרופסור יותר מדי "טיפוסי", למה הוא מרצה לבחור המסכן? (יצא לי לראות יותר מדי מהם בזמן האחרון, ואף אחד מהם לא ממש תואם לאבטיפוס המומצא בספרים). 1) אתה שוב מסתיר מידע. מי הוא בעצם הגיבור? מה המקצוע שלו? זה שולי, זה לא חשוב, אבל אתה כל כך מתחמק מלהזכיר את זה עד שזה מורגש 2) בדיחות פנימיות - בדיחות בסיפור חביבות בפעם הראשונה שקוראים, אבל בשניה, בשלישית... (אפצ'י, ועוד כמה נקודות) 3) מוח תבוני - אהבתי את הרעיון, באמת הזכיר לי את נמסיס. עד חלק מסויים בסיפור הייתי בטוחה שאתה הולך להתיחס דווקא לתנועת האנשים כגילו התבונה של הכוכב (נ.ב סולריס היא דוגמא לתבונה שונה מ"סטנדרטית") 3) תבוני? לצפרדע (לצערי) יש מוח, לכריש (לצערי) יש מוח, האם אתה מגדיר אותם כתבוניים? אתה מדבר בסיפור על כדה"א כעל ישות חושבת. עם קצב תנועת המידע שאתה תיארת היא אמורה לחשוב דיי לאט אז למה תבונית? 4) ריקי זה לא רק 3 מפגשים? נהניתי לקרוא, אשמח לראות אחרי שיכתובים.
מסכימה עם כל מה שאמרו לך, במיוחד בהקשר של סוף צעקני מדי. כתיבה זורמת, כיף לקרוא, אבל הדיאלוגים קצת לא אמינים. הפרופסור יותר מדי "טיפוסי", למה הוא מרצה לבחור המסכן? (יצא לי לראות יותר מדי מהם בזמן האחרון, ואף אחד מהם לא ממש תואם לאבטיפוס המומצא בספרים). 1) אתה שוב מסתיר מידע. מי הוא בעצם הגיבור? מה המקצוע שלו? זה שולי, זה לא חשוב, אבל אתה כל כך מתחמק מלהזכיר את זה עד שזה מורגש 2) בדיחות פנימיות - בדיחות בסיפור חביבות בפעם הראשונה שקוראים, אבל בשניה, בשלישית... (אפצ'י, ועוד כמה נקודות) 3) מוח תבוני - אהבתי את הרעיון, באמת הזכיר לי את נמסיס. עד חלק מסויים בסיפור הייתי בטוחה שאתה הולך להתיחס דווקא לתנועת האנשים כגילו התבונה של הכוכב
(נ.ב סולריס היא דוגמא לתבונה שונה מ"סטנדרטית") 3) תבוני? לצפרדע (לצערי) יש מוח, לכריש (לצערי) יש מוח, האם אתה מגדיר אותם כתבוניים? אתה מדבר בסיפור על כדה"א כעל ישות חושבת. עם קצב תנועת המידע שאתה תיארת היא אמורה לחשוב דיי לאט אז למה תבונית? 4) ריקי זה לא רק 3 מפגשים? נהניתי לקרוא, אשמח לראות אחרי שיכתובים.נלך פרה פרה
1. הפרופסור לא ממש מרצה - הוא בסך הכל מסביר לגיבור על הנושאים שהוא חוקר. אני חושב שזה דווקא די נחמד מצידו, בהתחשב בזה שהוא מעסיק אותו ויכול פשוט להגיד לו לעשות את העבודה ולא להפריע. זה כנראה עניין של מזל, איזה מין פרופסורים פוגשים. 2. מי הגיבור? כפי שמתברר בסוף באופן שהוא באמת כמעט חד משמעי לגמרי, סטודנט מתקדם לפסיכולוגיה, שעושה כמה ג'ובות מהצד בעריכת ווידאו. כאילו Duh?!
3. בדיחות פנימיות - התכוונת קריאה שניה ושלישית של הסיפור *שלי*? אם הגענו לידי קריאה חוזרת, אז המצב לא כל-כך נורא... 4. תבוניות - האיטיות לא אמורה להיות קשורה לאינטליגנציה. אני זוכר במעומעם קטע נהדר של דאגלאס הופשטטר בנושא הזה, על שתי תודעות המשוחחות זו עם זו, בלי להיות מודעות לכך שהן בעצם מופעלות בקצב של מחשבה אחת לכמה מיליוני שנים בידי אנשים, הפועלים על פי ספרי כללים המתארים את התודעות האלה. (את *זה* צריך לקרוא פעמיים שלוש!) האם מוח פירושו תבוניות? לא בהכרח, זה נכון. ואמנם, אם תשימי לב טוב, המילה "תבוניות" לא מופיעה כלל בסיפור (אלא אם כן החיפוש ב-WORD אצלי משקר). גם עניין ה"מודעות" לא מוכח. מה שאמרתי מחוץ לסיפור, לצורך העניין, לא רלוונטי
5. רייקי זה שלושה מפגשים?! כמו שאמר Miracle Max: "Why don't you give me a nice papercut and put lemonjuice on it?" אין לי צל של מושג בדברים האלה. מספיק נשרף לי המוח בתחקיר על פנג-שואי ורונות. לא תיארתי לעצמי שדווקא על זה אני אפול... תודה ולהתראות,
1. הפרופסור לא ממש מרצה - הוא בסך הכל מסביר לגיבור על הנושאים שהוא חוקר. אני חושב שזה דווקא די נחמד מצידו, בהתחשב בזה שהוא מעסיק אותו ויכול פשוט להגיד לו לעשות את העבודה ולא להפריע. זה כנראה עניין של מזל, איזה מין פרופסורים פוגשים. 2. מי הגיבור? כפי שמתברר בסוף באופן שהוא באמת כמעט חד משמעי לגמרי, סטודנט מתקדם לפסיכולוגיה, שעושה כמה ג'ובות מהצד בעריכת ווידאו. כאילו Duh?!
LOL אם כך...
1. הפרופסור לא ממש מרצה - הוא בסך הכל מסביר לגיבור על הנושאים שהוא חוקר. אני חושב שזה דווקא די נחמד מצידו, בהתחשב בזה שהוא מעסיק אותו ויכול פשוט להגיד לו לעשות את העבודה ולא להפריע. זה כנראה עניין של מזל, איזה מין פרופסורים פוגשים.
מכיוון שאנחנו לא יודעים מי הבחור, לי בתור קוראת זה נשמע כאילו הבחור הוא איזה תכנאי זוטר שהפרופסור מעמיס עליו מידע אומנם מעניין אבל לא נחוץ. 2. מי הגיבור? כפי שמתברר בסוף באופן שהוא באמת כמעט חד משמעי לגמרי, סטודנט מתקדם לפסיכולוגיה, שעושה כמה ג'ובות מהצד בעריכת ווידאו. כאילו Duh?!
כמעט חד משמעי, כמעט. 3. בדיחות פנימיות - התכוונת קריאה שניה ושלישית של הסיפור *שלי*? אם הגענו לידי קריאה חוזרת, אז המצב לא כל-כך נורא...
תראה בדיחות פנימיות יוצרות הרגשה שהקורא מתחקם. הן מעצבנות בקריאה שניה, וזה הופך אותן לדי מיותרות כבר בראישונה. הסיפור עצמו אמור להיות מצחיק, לא הבדיחות שבו. היחסים בינו לבין גילה, זה משעשע, אבל הבדיחות (כמו ההערה בנושא ישראלים) רק מפריעות.
אם כך...1. הפרופסור לא ממש מרצה - הוא בסך הכל מסביר לגיבור על הנושאים שהוא חוקר. אני חושב שזה דווקא די נחמד מצידו, בהתחשב בזה שהוא מעסיק אותו ויכול פשוט להגיד לו לעשות את העבודה ולא להפריע. זה כנראה עניין של מזל, איזה מין פרופסורים פוגשים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.