יש תיזות שראוי שיעמדו בכל מבחן אפשרי, יש פרדיגמות שאסור למוטט ולהחליף. במקרה שלי, האמיני לי- נחצו קווים (או קו) אדום שאסור היה שייחצה, עם כל הכבוד לחופש הפעולה האקדמי
תשובות שעונים מכאן, לא עונים משם?../images/Emo163.gif
חרגתי, חופשי חרגתי
לפני כמה חודשים עברתי תקופה שהייתי מוגבלת. מרותקת לבית. <נו.... משהו בריאותי
> אחרי שבוע, הגעגוע גבר על כל ההגיון והגבולות שהצבנו, והוא בא לבקר אותי בבית. מצוות ביקור חולים, לא? אז, מה שהיה עד אז מחוץ לתחום - הבית גבול שלא חשבתי שאחצה, נחצה.
קטינות פמנסטיות מאירן נציגות של הקו קלקס קלאן [גם אם הן באות בלבוש המסורתי] אנורקסיות זונות [אלא אם הן מתחפשות לאחות או חיילת] בנים [אלא אם הם מתחפשים לבנות ממש טוב ] <אפרופו המסרים מאתמול> חברות כנסת מהימין הקיצוני .
קרובי וקרובות משפחה מקרבה ראשונה... נשים מעל גיל 60... שכנות.. גננות ומורות של הילדים... חמותי.. חמי... גיסותיי... גיסי... אשתו החתיכה של החבר... וכמעט כתבתי אישתי...
הגבולות ברורים מאז שהכרנו, אני והחוקי.. יש לי אותו ולו יש אותי כל פלירטוט כל מעשה כל מגע כל מחשבה כל פעם מחדש - מרגישה שאני חוצה את הגבול הריגושים, הכיף, החיוך, האדרנלין - ממיסים את המצפון
למדתי לעולם לא לאמר לעולם...{באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב}
בכל פעם שהצבתי לעצמי קו אדום הבנתי שאני חוצה אותו שוב ושוב, הגעתי למסקנה לא להציב לעצמי קוים אדומים כי כולם ממילא נחצים בכל פעם מחדש... לפחות על המצבה שלי יכתבו: כאן נמצאת משהי שחיה את החיים