גברים צריכים לדעת לקרוא מחשבות?

[האם של איתי]

אלרמה אני מודה לך על השבחים

אבל זה לא שאני מנסחת טוב ממך פשוט ניסחתי גם את מחשבותיך

 

[ד שם בדוי]

התגובה שלך, יקירתי -

שווה שירשור חדש. בפעם אחרת... כתבתי פה באיזה מקום משהו בקשר לכך שכל אחד מביע את מה שבליבו וזה נכון לאותו הרגע. ברגע אחר - הלב יכול לקחת אותנו למקום אחר. באתי לכאן בסה"כ לפני שבוע. "התפרצתי" עם שאלות שהתשובות להן חשובות לי. לפחות בימים אילו. אני תמיד יכולה לענות בעצמי על שאלותי אבל אני סובייקטיבית שלא לדבר על כך שתמיד, אבל תמיד יימצא/תימצא לפחות מישהו/מישהי אחד/ת שחושב/ת אחרת ממני ומאיר לי איזו פינה לא מוכרת. זו בחירה שלי אם להביט לפינה הזאת או לא. אבל התחושה שיש אפשרות לראות פינה שאני לא נתתי עליה דעתי (או שלא ראיתי אותה או שהייתי זקוקה לעידוד כדי לבחון אותה - מרחיבה את ליבי, עיני ונשמתי. אפשר להגיד את מה שכתבתי כאן בלי מילים? אני חושבת שלא. לכן, לדעתי - לא מספיק "לקרוא מחשבות" מה עוד שאין לנו אישור שהבנו את הנקרא.

 

[ט נ ג ו 1]

קריאת מחשבות

נתפסת אצלי באותו מדף של אחיזת עיניים, משהו אורי גלר כזה. גברים ונשים צריכים לדעת לקרוא ספרים/עיתונים/חוברות הדרכה/שלטי חוצות וכדומה. אז נכון ששפת הגוף היא משהו שתופס תאוצה כיום, ובכל זאת, אין תחליף למילים ! תקשורת, בראש וראשונה, נבנית על מילים. גם לאילמים ישנה שפה, שפת הסימנים, שבאה ממקום של הצורך ליצור הבנה. קריאת מחשבות עלולה להוביל לאי הבנות, כמו גם פיענוח של שפת גוף. לפעמים, סתם כואבת לי הבטן ואני מכווצת כולי, אם מישהו ינסה לפענח את שפת הגוף שלי, הוא "יסיק" מכך, שאני אדם סגור...

 

[ד שם בדוי]

למה

למקרא הטקסט שלך הזהות המגדרית שלך ברורה לי כל-כך?

 

[האם של איתי]

תקשורת היא שפה

אפילו המחשבים מתחברים ביניהם הודות לשפות מחשב שחוברו עבורן קריאת מחשבות היא סוג של שפה מאד אינטימית שיכולה להתקיים גם בין שני עמיתים למקצוע ולאו דווקא בין אוהב לאהובתו ורק לשם דוגמה עבדתי עם צלם שנים רבות והיה בינינו אם תרצי סוג של קריאת מחשבות הוא עבד עבורי ולמד להבין מן הסתם איך המוח המקצועי שלי עובד בארועים לא פעם ולא פעמיים קראתי לו ורציתי לבקש ממנו צילום מאד ספציפי "כבר לקחתי אותו" היתה תשובתו איך שאלתי הסתכלתי עליך מתבוננת וראיתי את מה שמתחולל אצלך שהבטת בכיוון מסוים הוא לא טעה לעולם בעבודה שלי עם לקוחות היינו נוחתים בפגישה ומשחקים את המקס והמוריץ (לא כולם חלקם) כי הרגשתי שאני מסוגלת לזרום בעורקיהם ולקדם את מה שהם היו רוצים וממש לא עשינו חזרות לפני הפגישה קריאת מחשבות היא סוג של התפנות טוטאלית ומיקוד יתר במטרה משותפת אין כאן אחיזת עיניים וגם לא קסם מי יודע מה זה סוג של דרך שיכולה להיווצר אך ורק בצומת זמן מסויים בין אנשים מאד מסוימים

 

[ד שם בדוי]

כנראה שיש לך פיצוח

כמו שאת אומרת: ... "אפילו המחשבים מתחברים ביניהם הודות לשפות מחשב" (שהן מילים מפורשות ומדוייקות לא מופשטות) "שחוברו עבורם". את מוסיפה: "קריאת מחשבות היא סוג של שפה מאד אינטימית". לדעתי, שפה אינטימית יכולה להתקיים רק כרובד נוסף כאשר הרובד הבסיסי של תקשורת מוחשית - עובד.

 

[אלמרה]

תקשורת א-ורבאלית בלתי מילולית...

אהבתי מאוד, האם של איתי את התיאור המדויק של מה שאני ניסיתי להגדיר כתקשורת לא מילולית ללא מילים ולדוגמה התייחסתי ל"קריצת עין משמעותית". אני מתענג על הקטע הזה שלך ו... הנה הוא: עבדתי עם צלם שנים רבות והיה בינינו אם תרצי סוג של קריאת מחשבות הוא עבד עבורי ולמד להבין מן הסתם איך המוח המקצועי שלי עובד בארועים לא פעם ולא פעמיים קראתי לו ורציתי לבקש ממנו צילום מאד ספציפי "כבר לקחתי אותו" היתה תשובתו איך שאלתי הסתכלתי עליך מתבוננת וראיתי את מה שמתחולל אצלך שהבטת בכיוון מסוים הוא לא טעה לעולם עוד!

 

[אדגר אלן]

אני מחייך לעצמי -דה זא וו

כשהיית סטודנט עבדתי כצלם אירועים והסיטואציה מוכרת לי. חשבתי שאם אתן אותה כדוגמא לא יבינו אותי. כנראה שלהיות צלם צריך את החוש השביעי הזה..

 

[אסקורט]

האם צריך ללמוד משוואות ריבועיות...

האם צריך ללמוד משוואות ריבועיות לפני שלומדים לחבר אחד ועוד אחד??? אני אסתפק בגבר שיודע להקשיב ומתחייבת בזאת, קבל עם ועדה, לשתף אותו בכל מחשבה חשובה שתהיה לי ובלבד שיקשיב... אסקורט

 

[האם של איתי]

החסרת משהו יקירתי המתוקה

את ההקשבה שלך עצמך למיכלול המחשבות שלו בחיים שום דבר איננו מובן מאליו את יודעת

 

[ד שם בדוי]

במילים אחרות

הדדיוּת...

 

[אלמרה]

../images/Emo45.gifבדיוק!! הדדיות היא שם המשחק!

ולכן אסקורט אימרי מעתה: אני מתחייבת להקשיב למי שיהיה מוכן להקשיב לי. הוא יקשיב לך כמובן ככל שתקשיבי לו. ולדעתי הבעיה מתחילה כאשר צד אחד נוטל פיקוד ושליטה על השיחה ולא מאפשר לשני להשחיל מילה... אתמול התופעה הזו הוגדרה לי כ"שוד אנרגיה"... כמה צחקתי!

 

[Y e d i d]

נוסחאות פשטניות לבעיות מעין מורכבות

"קריאת מחשבות" היא סוג של להטוט קרקסי לערבי בידור. "הדדיות" - סוג של בלוף, שמסתיר מערכות יחסים מחורבנות. הסוד הוא בהקשבה ושיתוף. כשהיבלת שלי לוחצת, אני רוצה 100% אמפטיה וסימפטיה. ולא, אין לי כח לשמוע אותך מקטרת שהכאב של היבלת שלי, כאין וכאפס לעומת כאבי מריטת השפם שלך. הקשבה ושיתוף, תוך הבנה שלפעמים היבלת שלי, באמת שניונית לכאב שלך, כי את נקעת את הקרסול. אבל כאשר מקשיבים, שומעים ומאבחנים את "הבעיה הראשונה לטיפול" ואז שומעים, מיעצים ומשתתפים בהצעת פתרון, יקל מאד על בעל היבלת לשמוע על כאבי מריטת השפם. סליחה על הציניות, אבל גם הנושא וגם השרשור, לא כל כך מתקשרים לי עם גברים בעידן המודרני.

 

[אלמרה]

ידיד יקר - אתה מוזמן כתמיד להתבטא..

אני מניח שכואב לך מאוד כאשר היבלת מעט לוחצת. לי גם בעת כאב גדול מזה אוביקטיבית, אין מחשבה אפילו לבטל דעתם של אחרים. שימוש בציניות ממש לא נמצא אצלי בסל התרופות וגם לא ב"ארגז הכלים" ועל קביעתך שהנושא לא כל כך מתקשר לך עם "גברים בעידן המודרני" אני רק מצטער מאוד. היו פה נושאים רבים מגוונים, יותר ופחות רלבנטיים לגברים בעידן שלנו ולפורום אבל התמורה על קבלת פלטפורמה לדיון בנושא חשוב עד כמה שנראה לי, היא קבלת חופש הביטוי כערך עליון. ו"תפוז" מעמיד לרשותנו במה נכבדת זו, חינם, אין כסף וללא בקשת תמורה - זוכר? אני רואה את תפקידי כאן כאדמיניסטרטיבי בלבד.

 

[ד שם בדוי]

פה יש קשר בין המושגים

גם אם הם בסדר לוגי (לדעתי) הפוך. שניהם במתמטיקה ועבורי היא מדע מדוייק. הלואי גם קריאת מחשבות היתה מדויקת.

 

[s h o o s h a]

רגישות

קריאת מחשבות שקולה בעיני לקריאה בקלפים, בקפה, בתה ועשבי תיבול אחרים. אדם אינו מסוגל לקרא מחשבות איש אחר. אדם יכול לנסות ולהבין הלכי רוח של אחר וזאת לאחר קשר ממושך בו נחשפנו והתקלפנו מכל השכבות העוטפות ומגינות עלינו. מבט בעיניים, חיוך בזוית העין, שמיעה של חיוך (כן, אפשר לשמוע חיוך) ומתקבלת פחות או יותר התחושה לגבי איך מרגיש הצד השני. אם רוצים גם לדעת, הרי שלכך בדיוק נועדו מילים. לשאול. הועלה כאן ענין 'תחושת הבטן' מי מאיתנו לא טעה ולו פעם אחת בתחושותיו ואלו הובילו אותו, כי לא וידא אותן קודם לכן, למקומות הבדיוק הפוכים מאלו שאליהם כיוונו? האם אנחנו צריכים לדעת לקרוא את מחשבות בני/בנות זוגנו? לא אנחנו כן צריכים להיות מספיק רגישים אליהם גם כאשר המילים הם לא חלק בלתי נפרד מהשיחה. רגישות - זהו שם המשחק